אדום או לבן | ביקורות

יקב טוליפ	יקב רימון	יקב דלתון	יקב יפו	יקב פסגות
יקב בן חיים	יקב הר ברכה	יקב מרגלית	יקב זאוברמן	יקב ססלוב
יקב צרעה	יקב אליגוטה	יקב מאור	יקב אייל	יקב צובה
יקב וילה וילהלמה	יקב נחשון	יינות ברקן	יקב ויתקין	יקב צ'ילאג
יין וגורמה	יקב רקנאטי	יקב סומק	יקב אבידן	יקב עמק האלה
יקב אלכסנדר	יקב טפרברג	יקב בנימינה	יקב ונטורה	הטוב הרע והמכוער
יקב תשבי	יקב ברבדו	יקב הסימטה	יקב לוריא	יקב סוסון ים
יינות סירה	יקב גינתון	יקב סגל	יקב שאטו גולן	יקבי רמת הגולן
יקב טוליפ	יקב לוריא	יקב הר אודם	יקב תבור	יקב אמפורה

יקב תבור- סדרת הר
מאת שף אלון גונן
ביקורת יין

האמת שחנוכה בפתח אבל לצערי ליקב תבור עם סדרת "הר" הנס לא יעזור גם אם הוא יינתן להם על מגש של כסף וזה בלשון המעטה.
היקב השיק שלושה יינות מבציר 2010 שהתחרו מי הכי גרוע ביניהם. פשוט לא ברור לי מה חשבו ביקב כשבקבקו את היינות הללו. אם היה מדובר ביקב בוטיק שחבל לו לשפוך חבית יין, ניחא. אבל מדובר ביקב שמנסה לבסס את עצמו כמותג בין היקבים האיכותיים. זה יין שהצרפתים היו מתמחרים בסופרים ב 3 יורו לבקבוק או מוצאים אותו לשוק כיין לבישול.

תבור – הר. קברנה סוביניון 2010
לקברנה הסובניון הוספו 10% מרלו
14% אלכוהול (לנירוסטה הוספו לוחות עץ)
צבע אדום ארגמני כמעט אטום עם שוליים מעט בהירים, מימיים. ריח טוב של פירות שחורים ומעט רוזמרין. יין קליל וחביב שמתאים למגוון רחב של אוכל.
מחיר: 45 שקלים.

תבור – הר. מרלו 2010
למרלו הוספו 15% קברנה סובניון. 13.8% אלכוהול. (לנירוסטה הוספו לוחות עץ)
צבע היין אדום מבהיק יפה וצלול, ריח טוב של מתיקות פרי בשל. ופה זה נגמר. בטעימה היין לא מסוגל לשחרר את הטעמים שיש בענב המרלו. היין דליל וחסר כל נוכחות בפה. יין מצוין לבישול.
מחיר 45 שקלים.

תבור – הר. שיראז 2010
לשיראז הוספו 10% קברנה סובניון. 14.5% אלכוהול. (לנירוסטה הוספו לוחות עץ)
צבע היין אדום מלא ויפה. ריחות של פלפל ועשבי תיבול מעט טחובים. הפה מתמלא בעפיצות לא נעימה שלא מרפה ולא נותנת כל סיכוי לטעם כלשהו להשתחרר. יין אלים וקשה לשתייה.
לא ברור לי איך אפשר לסרס טעמים בסיסיים של ענבי שיראז.
מחיר 45 שקלים.

חזרה לתחילת העמוד

יקב פסגות
מאת שף אלון גונן
ביקורת יין

שרדונה 2010
באסכולת השרדונה היין הזה נמצא בקצה הסקלה כאשר בקצה השני אני יכול להביא לדוגמה את השרדונה של פלטר שמייצג אסכולה אחרת של טעמי שרדונה.
השרדונה של פסגות הוא לא יין מתוק ופרחוני שמציף את הפה בטעמי סוכריית ורטרס אורגינל ולא מציף את האף בריחות של מטהרי אוויר. זהו יין עגול, חומצי, מורכב ובשל. זה לא יין שמחפש שהטועם ילגום אותו וימשיך הלאה, זה יין מורכב יותר ומתוחכם יותר. השרדונה של פסגות נמצא עם החבורה של שרדונה קסטל, רקאנטי, וילה וילהלמה. אלה יינות שנמצאים באותו האסכולה שמאפשרת לחובבי השרדונה ליהנות ממשהו אחר.

6 חודשי עץ, 14.9 אחוזי אלכוהול.
צבע היין צהבהב קש נוטה לדבש בהיר, ריחות של פרי הדר בוסרי וליים מציפים את האף. בכוס היין שומני מאוד בערסול, מה שמאפשר לניחוחות להיות עוד יותר מורכבים ועוד יותר מפתים.
בטעימה: הלשון מתמלאת בטעמי דבש קלילים מאוד שמכינים את הפה לקבל פרי הדר טובים לצד מלון ירוק. היין מורכב מאוד מה שמאפשר לחומציות לא להשתלט ולהיות מאוזנת מאוד עם טעמי ענבי השרדונה שסוף סוף מורגשים והופכים את היין הזה בעיני למרתק מאוד.

קברנה פרנק 2009:
לחובבי קברנה הפרנק זו תהיה חגיגה אמיתית. אי אפשר לטעות איזה ענבים יש בבקבוק, כבר מהלגימה הראשונה הפה מוצף בפלפל כיהה לקברנה פרנק, חמיצות טובה, עפיצות טובה, אפטר טייסט משחרר עוד ועוד טעמי פלפל ירוק מטובל מאוד. יין מאוזן. וכמו שכתבתי חובבי הקברנה פרנק הזני יאהבו את היין.

מרלו 2008:
צבע אדום נקי וצלול, ריחות של פרי צעיר, בטעימה היין מעט לא מאוזן. אין נסיון להתחכם עם המרלו הזה. הוא יין עדין, נחמד וכאמור לא מתחכם. מרלו. הייתי מעדיף ללגום אותו עם אחוזי אלכוהול של 13% גג ולא כפי שהוא עכשיו - 14%.

קברנה סובניון 2009:
צבע אדום ארגמני צלול, ריחות טובים של פרי צעיר עם אפטר טייסט שמשחרר טעמי פרי מורכב ובשל יותר. קברנה קליל שמחבק כל ארוחה טובה.

קברנה 2009 SV יין מכרם יחידני.
פסגות קברנה סוביניון 2009
13 חודשים בחבית עץ אלון, 14.7 אחוזי אלכוהול.
יין שופע טעמי ריבת שזיפים ודובדבנים לצד ניחוחות עשבי תיבול ומעט מרווה.
יין אדום בוהק וכבד, שמתמזג נפלא עם מאכלי בשר ובעלי כנף ארומטיים.
היין בעל אפטר טייסט משובח והוא מאוד חמאתי. לאחר כחצי שעה בכוס הטאנינים מעט נרגעים. היין מתמתן מעט בטעמיו הריבתיים, וחומציות נעימה עוטפת את חלל הפה. היין מוכן לשתיה כבר עתה אך מומלץ לשמור כמה ממנו גם לשנים הבאות .

לסיכום:
יקב פסגות נמצא בישוב פסגות במרכז המבקרים נחלת בנימין הצופה על הרי אדום. מקום מרתק, היקב מעוצב מדהים ומקנה תחושה של וואו העיצוב מאפשר לראות את חדר החביות הגדול, מרפסת שמשקיפה לנוף עם עשרות צבאים ואיילות המסתובבים מטרים מהיקב. היקב מציע טעימות יין, מצגת מרתקת ומסעדה שמגישה ארוחות צהריים.

לאתר היקב
חזרה לתחילת העמוד

שאטו גולן 2011 – גשם גשם תרדוף
מאת שף אלון גונן.

יקב שאטו גולן משיקים את יינות: גשם לבן 2010, גשם אדום 2008, סירה 2009 ואת יין הרוזה שנשאב היישר מהמיכל.
את ההשקה ערכו אנשי היקב במסעדת טוטו המדהימה ולא בגלל שהיא נבחרה למסעדה הטובה ביותר בתל אביב השנה אלא בעיקר שהיינן אורי חץ אוהב את המסעדה ומוצא בה אוזן קשבת ומיקצועיות כשמתאימים את יינותיו למנות המוגשות במסעדה.
שוקי שי בעל היקב, כיאה לאיש עסקים אנגלי פתח את דבריו במילים חמות על מבקר היין דניאל רוגוב שהלך לעולמו השנה והמשיך בסקירה על שוק היין הישראלי בעידן של יוקר מחייה וצדק חברתי.
יינות שאטו גולן מתומחרים גבוה יחסית לרב היינות הישראלים ולכן רב היינות שמייצרים נמכר לשוק הפרטי באנגליה.
אורי חץ עושה יינות אינטליגנטים. בכל שלבי הטעימה היינות שלו גרמו לי לסיעור מוחות. מצד אחד היינות נקיים מאוד ומאוזנים ומצד שני אחרי כמה שניות מציפים את הפה טעמים שלא ציפיתי וריחות שמגיעים פתאום בלי קשר לכלום ומשנים את הדעה על היין וגורמים לי ללגום שוב ולתמוהה מה לעזאזל הוא עושה לי ביין שלו. אלו לא יינות סתם, אלו יינות שעוטפים אותי בתחכום והם דורשים מהשותה להתרכז ולתת להם את מלא הכבוד.

גשם ורוד 2009:
90 אחוזי ענבי גראנש עם תוספת של ברברה וסירה.
יין רוזה בהיר, קליל, צלול ובוהק. ריחות טובים של אפרסק ומעט פטל. חמיצות די גבוהה שמרעננת את הפה.
מחיר לצרכן 115 ₪

גשם לבן 2010:
ענבי רוסאן, גראנש ומעט ויוניה.
הענבים הותססו חלקית בחביות בנפרד ואז עורבבו יחד.
יין יבש מאוד כמעט ולא מורגשת בו מתיקות מלבד באפטר טייסט. חמיצות טובה שמאזנת את הטאנינים ואת העץ שמידי פעם פורץ וממלא את חלל הפה. מבחינת יין לבן הוא מעט מתעתע, אם צריך להתאים לו אוכל שבדרך כלל מגישים עם יין לבן אז מנות קלילות של סלטים ופסטה סוגרים את העניין אבל כמו שאמרתי ביינות של אורי חץ יש תיחכום. היין לא עבר תסיסה מלולקטית אבל ספג עץ, היין לימוני מאוד אך עגול ובשרני - ופה שונה היין הזה משאר היינות הלבנים. זה יין שצריך לידו אוכל אמיתי. תבשיל, קדרה, פירות ים עטופים ניחוחות גריל יהפכו את היין הזה לחוויה.
היין מוכן לשתיה אך צריך לאפשר לו להירגע ולהתארגן בבקבוק לפחות עוד כמה חודשים.
מחיר לצרכן: 169 ₪

גשם אדום 2008:
ענבי גראנש 54% ענבי סירה 40% תוספת מינורית של קריניאן ומורבדר.
ליין קשה מאוד לשחרר ריחות והוא תפוס וסגור מאוד, בטעימה הפה מתמלא טעמי אקליפטוס שמקררים את חלל הפה כאילו יש לי סוכרית מנטה בפה. היין עפיץ מאוד ומייבש את חלל הפה באופן מיידי. זה יין שדורש אוכל וצועק אוכל עם כל לגימה ולגימה. בבליעה היין קטיפתי מאוד והאפטר טייסט שלו משחרר מעט טעמי עשבי תיבול טריים. מנות לא מתובלות יעשו עימו חסד.
מחיר לצרכן: 245 ₪

סירה 2009: תוספת מינורית של גראנש ומורבדר.
זה סירה לא שיגרתי. מי שחובב סירה מלא, בשל, מתקתק או כבד לא ימצא בסירה של שאטו גולן את הדברים הללו. זה סירה שונה. ריחות מאוד מרתקים שבתחילה נבלעים על ידי אחוזי אלכוהול גבוהים אך כעבור כמה עירסולים יש פרץ של ריחות מדהימים שמעלים חיוך על פני. היין בעל חמיצות מטורפת שמעולם לא טעמתי בסירה שגורמת לשפתיים להיות מעט מלוחות עם הרגשת עיקצוץ נעים.
גם פה היין הזה צועק אוכל והחמיצות הגבוהה שבו נותנת דרור למגוון מאכלים שאפשר להגיש איתו
מחר לצרכן: 151 ₪

קברנה סוביניון 2009:
אין לי הרבה מה להגיד על היין הזה. עוד קברנה ישראלי. פירותי מאוד, חמיצות טובה ומאוזנת, יין טוב שמתאים לכל חיך ולהרבה סוגי אוכל.
מחיר לצרכן: 148 ₪

עוג 2009: זה סודי אדוני ראש הממשלה, זה סודי.
זה יין שמרכיבי הענבים שבו לא רלוונטים והם לא מפורסמים:
יין שגם בו מרכיב החמיצות מאוד דומיננטי אך משתלב טוב עם פרי בשל מעט ריבתי ועיקצוץ של אניס עראק, אף על פי המתיקות והכבדות של היין הוא נפתח יפה ונותן תחושה טובה. הריחות קצת מינורים וחבל.

אליעד 2009:
יין בעל צבע אדום כה ובוהק, ריחות טובים של קקאו מתמזגים טוב עם מעט שוקולד וגראנד מרנייה תפוזי. היין עוטף את חלל הפה בפרי טוב אך דואג לייבש אותו בטאנינים תוקפניים משהו. זה עוד יין שישראלים יאהבו . מחניף ומרתק.
מחיר לצרכן: 192 ₪

חזרה לתחילת העמוד

יקב יפו השקת יין HERITAGE 2008
וטעימת חבית שרדונה 2011
ביקורת יין
מאת שף אלון גונן.

HERITAGE 2008 בתרגום חופשי "מורשת"
היין הוא האחרון ליינות הלא כשרים שהיקב הפיק.
בלנד של קברנה, מרלו, קברנה פרנק ושיראז
13.8 אחוזי אלכוהול, 18 חודשי חבית.
היין בעל צבע אדום ארגמני צלול ובוהק, ריחות דובדבן צעיר ומעט אניס כובשים את האף ומכינים את הפה לטעמים הרבים שהיין הזה משחרר. דובדבנים, פטל, מעט שיזף בוסרי והמון טעמי עשבי תיבול טריים. רוזמרין, אניס, פלפל שחור וירוק גורמים לחגיגה שלמה בפה. עפיצות טובה שמקלה מעט על המתיקות שעוזרת לחוות את הלגימה הבאה. אפטר טייסט מריר מהסוג שעושה נעים. 15 אחוזי השיראז שנוספו לבלנד הקלאסי העניקו ליין אלגנטיות מושלמת. היין מאוד מאוזן והוא יין שיאהב אוכל לידו בין אם מנות קלות ומתובלות היטב ובין קדרות של בשר וטלה. יופי של יין.

שרדונה 2011 טעימת חבית
טעימת חבית מאפשרת לבדוק מה הפוטנציאל הגלום ביין, היין עדיין עובד, עדיין בשלבים הסופיים של ההתייצבות שלו והוא משנה את אופיו כמעט כל יום עד שהוא מחליט להתייצב ולהיכנס לבקבוק. בטעימת חבית ההתייחסות היא רק למרכיבים הבסיסיים של היין. לא מדברים על הצבע כי הוא לא עבר עדיין סינון. מדברים על רמת חומציות שתשקף את רמת עמידותו לאורך הזמן, מדברים על הטעמים שהיין מוציא (דבש, פרי הדר, תבלינים) מדברים על עפיצות ועל רמת האלכוהול ביין.
כך היה בטעימת השרדונה של יקב יפו. מקבלים כוס של יין עכור ומנסים להבין את הפוטנציאל הגלום במיץ הזה.
היין הגיע היישר ממיכל הנירוסטה וניחוחות של דבש ופרי הדר עלו ממנו. בטעימה: היין בעל טעם לימוני עז עם המון טעמי אגס בוסרי. היין בעל עפיצות מינורית ואין בטעמו כל אזכור של עץ מאחר והיין לא שהה בחביות עץ. היין עבר רק תסיסה אחת בלבד ויהיה מעניין לבדוק אותו עוד שלוש שנים ולראות אם הוא החזיק מעמד ונשאר קטיפתי ועגול כמו שהוא עכשיו (בדרך כלל נהוג להתסיס את היין פעם שניה על מנת לאפשר לו גם שנות חיים רבות יותר). בסך הכל היין שנטעם היה טוב ואלגנטי אולם אני יותר חובב את השרדונה שכן מקבל ולו במעט עץ על מנת לשבור את המתיקות וריחות הפרחים.

חזרה לתחילת העמוד

יקב ברקן מציג את סדרת 'אסמבלאז'

מאת שף אלון גונן

ייננים: אד זלצברג, יותם שרון, עירית בוקסר שנק.
ואני לתומי כבר חשבתי שראיתי, טעמתי ועשיתי הכל.
יקב ברקן לא רק מציג את תפיסתו החדשה ליינות אלה מקים את תנועת ה" דאדא" הישראלית.
'אסמבלאז' זה סוג של קולאז' תלת מימדי. בדמיוני יושבים להם שלושה ייננים בעל תפיסת עולם שונה ורוקחים להם משקאות ככה במרתף אפל כשאדי אלכוהול מסביב מציפים את החלל. אד מבושם לו קלות, יותם משרבט לו עם עט נוצה את רשמיו ואילו הבוקסרית מחזיקה בידה שרביט מנצחים חד ומשונן ודואגת לאפס את הייננים המתפרעים. (כולם ערומים, אלון תחזור למציאות)

ברקן מציג שלושה סוגי יינות ממסך מאזורים שונים בארץ כל יין הוא בלנד מאותו אזור גידול. מה שמייחד את היינות שהם ניבנו במיוחד לאוכל. התערובות של הזנים פחות רלוונטיים. אך הרלוונטיות שלהם היא בזה שנעשה שימוש בזנים שהישראלים כמעט ולא יגעו בהם מאחר וזה לא קברנה סובניון או מרלו שכולם מכירים ולמדו לאהוב. ה"אסמבלאז" נותן ליקב אפשרות להחדיר לקהל הישראלי זנים שונים אזוריים שכל אזור מקנה אופי אחר ליין אך לכולם יש נושא משותף, היינות נוחים לשתיה עם אוכל. היינות עברו יישון מינורי עד שנה בחביות עץ, החמיצות טובה והטאננים רגועים.

ברקן אסמבלאז' איתן 2008 (יין נעים ואכיל)
(על שם הר איתן מהרי ירושלים)
בלנד של הרבה שיראז, קברנה ומרלו.
יין בעל חמיצות גבוהה שמתאים לבשרים על האש ולקדרות .
ריחות נעימים ונוחים של עשבי תיבול טריים, מעט אספרגוס ופלפל.
היין די תוקפני בבליעה אך האפטר טייסט מאוד נעים. מתקתקות נעימה עוטפת את הפה וללא ספק היין דורש לידו אוכל ומהר.

ברקן אסמבלאז' צפית 2009 (יין מרתק)
על שם תל צפית. זהו אחד מאתרי הנטיעות הוותיקים של ברקן. המקום נמצא במקום כניסתו של נחל האלה, רחוק מקיבוץ כפר מנחם. תל צפית מזוהה עם העיר הפלשתית גת.
בלנד הזוי המורכב מענבי מרסלן וקלדו (זנים שמזוהים עם דרום צרפת) ובנוסף הוכנסו בו גם ענבי פינוטאז' וקריניאן.
זהו יין מאוד מורכב. ריח היין מתפתח באיטיות בכוס ובכל ערבול הוא עושה לנו טובה וזורק עוד קצת ריח. בהתחלה קצת הותשתי מהניסיון שלי לאלץ את היין לשחרר ארומות ואז זה מגיע. וואו כשזה מגיע ומציף את האף בשפע של פירות אדומים צעירים ומעט בקצוות יש תחושה של תבלינים יבשים טחונים (זעטר, ציפורן, טימין) בטעימה היין מאוד עגול וממלא את הפה בטעמי פרי בשל ומוצק. אפטר טייסט מדהים ועפיצות מאוד נעימה. היין מתאים למאכלי דגים ופירות ים עם מינימום תיבול. זה יין שצריך לתת לו הרבה זמן בכוס. ההמתנה שווה.

ברקן אסמבלאז' ריחן 2008 (יין טוב אבל מאכזב)
על שם הישוב ריחן שבשומרון.
בלנד של קברנה, שיראז ומרלו שהובאו מהצפון איך לא, כרם בן זימרה ומעלמה.
צבע היין שחור בוהק אטום, ריחות פירחוניים וריחות שומר ואניס. כמעט אפשר לחוש עראק ביין.
טעמי פרי בשל, איזון טוב של מתיקות וחמיצות, עפיצות מאוד נעימה ואפטר טייסט מעודן. יין שמתאים להרבה סוגי אוכל ומאוד קל להתחבר איליו. עד כאן הניתוח האובייקטיבי .
אולם בניתוח סובייקטיבי היין מאוד מזכיר את יין האלטיטיוד ולצערי השימוש ב 70 אחוזי ענבי קברנה הפכו את היין הזה לעוד יין מוכר, חביב ולא מתאים למשפחת אסמבלאז שהיקב מוציא לשוק.
ההבטחה של היקב בייצור יינות שונים שהרצון לחנך את הישראלים לגעת בזנים שונים קצת אפס בעייתית ביין הזה .

חזרה לתחילת העמוד

יינות ברקן רזרב 2008 - 2007 : ביקורת יין

מאת שף אלון גונן

סדרת יינות רזרב של ברקן הם יינות זניים הנבצרים באזורים מיוחדים המיועדים לסדרת הרזרב ומטופלים באופן יחודי עד להגעתם ליקב. ביקב ברקן עובדים בהרמוניה 3 ייננים אשר כל אחד מהם בעל אסכולה שונה ויחד הם יוצרים את סדרת רזרב שמיועדת לחובבי היין שאוהבים יינות מלאים, עוצמתיים, לעיסים ובמחיר שפוי.

קברנה סובניון 2008 רזרב:

הענבים נבצרו בגליל וברמת הגולן, היין שהה 16 חודשים בחביות צרפתית וחלקם אמריקאיות, היין בעל ארומות של פרי בשל והוא מעלה ניחוחות של ריבה. טעמי פרי בשל מורכב מאוד וטעמי ווניל מינורים. היין הוא עוד קברנה צפוני לא מרגש במיוחד ואפילו תוספת המרלו שהוא קיבל לא מצליחה לרומם אותו. הקברנה רזרב של ברקן מושלם מידי לדעתי יש בו משהו מאוד מתוכנת וחבל שביין הזה אין יד של יינן שנתן בו ייחוד מסויים.

מרלו 2008 רזרב:

מרלו עשיר בפרי שפלפל שחור בוקע ממנו, המון אניס וכמעט שהעץ לא מורגש בו. המרלו שהה 14 חודשים בחביות אמריקאיות וצרפתיות ובעל 13.7 אחוזי אלכוהול. המרלו מאוד טיפוסי וכמו אחיו הקברנה הוא מרלו שרוב היקבים מייצרים.

שיראז 2007 רזרב:

הענבים נבצרו בהרי ירושלים וחלקם מכרם חולדה, היין בעל צבע ארגמני שחור אטום ובוהק. היין שהה בחביות 14 חודשים ועוצמת החביות החדשה העניקה ליין גוף איתן וטעמי עץ קשוחים. מעט הווניל שהיין ספג מהחביות האמריקאיות מעניקות לו גוון אוסטרלי בהרחה. טעמי היין מורכבים ויש צורך להתעמק בכל לגימה מחר והיין מתפתח בכוס וכל הזמן עובד. ריכוז הפרי ביין מדהים וסוף סוף מצאתי יין שיראז שטעמי הענבים הם בעלי נוכחות. יש איזון בין טעמי פרי בשל לצד פרי צעיר ואף מעט בוסרי. היין מוכן לשתיה והוא ללא ספק כוכב השולחן כשהוא מוגש. מומלץ לפתוח את הבקבוק כמה שעות קודם. מחיר לבקבוק 75 שקלים מה שהופך את היין הזה לאחד המומלצים שיש היום על המדף.

פטיט וורדו 2008 רזרב:

שוב תעוזה של ייננים אשר לוקחים זן צרפתי מובהק ומעניקים לו מעטפת ישראלית. היין בעל צבע אדום עז כמעט ואטום לחלוטין. בהרחה היין ריבתי ובעל ניחוחות של קינמון עם עור רטוב, עולם ישן במיטבו. בטעימה היין מעט מתעתע בי מאחר וטעמי ריבה עולים ממנו אך בד בבד חמיצות מעודנת ואף מרעננת משהו. בדרך כלל היין הזה מאוד פרוע בטעמים אך כאן הוא נשמר במסגרת של עולם ישן ובשלות פרי. ליין הוספו מעט קברנה סובניון ומעט מרלו דבר המעניק לו חמאתיות בבליעה והופך אותו למאוזן אף על פי 15 אחוזי האלכוהול שבו. אולם מאחר והוא ריבתי עם אחוזי אלכוהול מעט גבוהים רצוי להגישו בטמפרטורה מעט צוננת.

מחיר לבקבוק 79 שקלים. לחובבי הפטיט וורדו הזני, לכאלה שאוהבים להתרגש ולכאלה שקצת מאסו במותגי הקברנה והמרלו היין הזה יענה על כל הפנטזיות.

חזרה לתחילת העמוד

יקב דלתון:
סדרת עלמה
מאת אלון גונן.

עלמה לבן 2010
לבן בלנד המורכב מויונייה (60%) ושרדונה (40%).
שני זני ענבים בעלי אופי שונה ושניהם סוליסטים העומדים בפני עצמם והשילוב ביניהם לא תמיד עומד במבחן הטעימה.
זן אחד מגיע מבורדו והזן השני מגיע מעמק הרון. 60% מהבלנד עבר 4 חודשי חבית ובסוף עורבב עם היתרה טרם הבקבוק.
בטעימה:
ריחות דבש ואפרסק לבן, היין מאוזן מבחינת חומציות והוא מאוד קריספי וחד. אולם לצערי האפטר טייסט של היין מריר וממלא את חלל הפה בטעמי עובש קל. בקבוק נוסף שנפתח העלה שוב ריחות עובש ואף קורקיות.
המלצת היקב היא "להגיש עם היין הזה מנות חלביות עשירות כגון טארט בצל או פסטה ברוטב שמנת וכמהין " חחח חס וחלילה לא להשתמש בשום פטריה אחרת אנשים, רק כמהין. נו שוין.
מחיר 69 ₪

עלמה קברנה מרלו 2009
בלנד בורדולזי של קברנה סובניון, מרלו וקברנה פרנק.
12 חודשים בחבית כל זן בנפרד וחודשיים נוספים לאחר ערבוב הזנים השונים, חלק מהחביות היו חדשות.
14% אלכוהול.
בטעימה: ריחות טובים של פרי צעיר, חומציות מאוזנת ואפטר טייסט טוב. היין ממלא את חלל הפה
בטעמי פרי שממשיכים לעבוד והיין מענג ביותר. לאחר רבע שעה בכוס הריחות נעלמים כמעט ואת טעמי הפרי הצעיר תופסים טעמי חבית שמשתלטים על כל היין. תוספת החביות החדשות שקיבל היין לא עשתה טוב ליין בשלב זה שהוא בשוק כרגע.
מחיר: 85 ₪

עלמה הרון SMV 2009
בלנד של 82% שיראז, 12% מורבדר ו- 6% ויונייה.
השירז והויוניה שהו 12 חודשים בחבית ולאחר מכן הורכב הבלנד שקיבל 14 חודשים חבית
14.8% אלכוהול.
בטעימה:
צבע היין סגול אטום, ריחות של פירות אדומים צעירים ופרחים, מידי פעם עולה באף ריח של אניס לא ברור. לאחר לגימת היין יש המון טעמים בפה היין מאוד עצבני טעם מחליף טעם ואין מיזוג טוב בין הטעמים. הטעם היחיד שמנסה לחבר את כל הטעמים הוא אותו אניס או ליקריץ שדי משתלט וגורם למעט חוסר נוחות בחלל הבטן (זרא). להפתעתי ואף למרות תוקפנות היין בלגימה היין מאוד חמאתי.

מחיר: 85 ₪

אתר היקב

חזרה לתחילת העמוד

אירוע השקה של יקב רימון 2011
EASY COLLECTION ROSE SEMI SWEET, RED SEMI SWEET EASY PORT
יינן - שרון ביטון
יועץ: ד'ר ארקדי פפיקיאן
מאת : שף אלון גונן

קצת על הרימון. הוא נולד בעצם באירן, מייחסים לו יכולות של ריפוי מחלות, קליפתו משמשת בקטילת טפילים כמו אמבות ותולעים במערכת העיכול. אה כן, אי אפשר להסיר את הכתמים שלו בכביסה.
רבים מאתנו נוטים להתייחס בשעמום לפרי הוותיק הזה ורואים אותו כעוד אחד מהאביזרים המוכרים לנו על שולחן ארוחת החג לראש השנה. האומנם? בשנים האחרונות מתברר ועולה ערכו המהפכני של הרימון ברמה התזונתית.
עץ הרימון הוא אחד משבעת המינים אף על פי שהוא גויר. הוא ידוע כעץ שמסתדר באקלים קשה ואינו צורך הרבה מים.
פריחת הרימון מתחילה בחודשים מרץ ואפריל והפירות מוכנים לאכילה בחודשים ספטמבר עד דצמבר. הרכב הרימון הוא 85 אחוזי מים ו 10 אחוזי סוכר. רב נוגדי החימצון של הפרי נמצאים בקליפה ולא בפרי עצמו לכן שתיית מיץ הרימון יעילה יותר מאכילת הרימון למי שמאמין ביכולותיו הרפואיות כמובן. מה גם שאכילת כמות גדולה של פרי הרימון תגרום לעצירות לא נעימה.
שלא כמו בשירו של יעקב אורלנד עץ הרימון נתן ריחו, מה לעשות פריחת הרימון היא ללא ריח לחלוטין.
יקב רימון חשף בהשקה במתחם פולג מיתוג חדש לבקבוקי "יין הרימונים". הבקבוקים כולם לבשו חזות מדהימה של זכוכית חלבית המקנה תחושת קרירות, נוזל הרימון לא נראה בבקבוק ומהווה הפתעה נעימה לצבע הנמזג לכוסות.

ROSE SEMI SWEET:צבע ורדרד צלול בוהק ויפה, מתיקות מינורית המתחלפת במרירות צורבת לאחר כמה שניות ערבול בכוס, ריח מוכר של רימון סחוט. המיץ הוגש עם קרח שמהל את הנוזל ומיתן במעט את המרירות והעפיצות של מיץ הרימון. ללא הקרח מיץ הרימון תוקפני יותר, מריר יותר, ומאכזב מאוד.

RED SEMI SWEET:
גם כאן מיץ הרימון הוגש עם קרח כחלק מאסטרטגיית שיווק כי אלו יינות קיציים שאמורים להעביר חוויה של קרירות בחמסינים של ישראל ואכן נבחר יום מתאים לצורך בדיקת שילובו של ה RED SEMI SWEET , יום חמסין בפולג ומיץ הרימונים נמזג לכוסות יין עם קרח.
צבע יפה, ריח מתקתק ונעים מציף את האף. בטעימה מיץ הרימון אכן קר.

EASY PORT:
אכן פורט זה יין שקשה מאוד לשתות בישראל, אחוזי אלכוהול גבוהים, מתיקות גבוהה ופנטזיית כוס הפורט המוגשת עם סיום הארוחה במרפסת בחוץ כשהכל שלג מסביב לא מתקיימת במדינה שלנו אבל עדיין, רב היקבים מתעקשים להכין יין בסגנון פורט כחלק מהוויה של יקב.
לקחת פורט שאמור להיות כבד, שופע טעמים, ויוקרתי ולתת לו את המונח EASY זה רק תעוזה ישראלית יכולה לעשות. EASY GOING ,EASY COME EASY GO, EASY MONEY, ויש עוד המון משפטים שמתחילים ב EASY שאימצו הישראלים במילון המונחים העממי, אולם במקרה דעסקינן את ה EASY PORT לא היה ראוי להכניס ללקסיקון הנ"ל.

לסיכום:
סדרתEASY של יקב רימון ממותגת נפלא והיא אכן תתקבל בברכה כמתנת ראש השנה או להביא לכל ארוחה שבה אתם מוזמנים. עיצוב הבקבוק כבר יעשה את שלו. יינן היקב שרון ביטון קיבל בקבוק מדהים שמאפיל על כל נוזל שהוא ביקבק בו. יועץ היקב, ארקדי פפיקיאן, לא אשם, אני בטוח שדעתו המקצועית רק נשמעת ויעודו הינו מיתוגי בלבד.

אתר היקב

חזרה לתחילת העמוד

BLACK TULIP
2005
מגנום
מאת שף אלון גונן

לא כל יום נפתח יין כזה ולא כל יום יש כזו התרגשות סביב השולחן. טוב, במקרה שלי קיבלתי את היין למטבח בעת שהכנתי ארוחת ערב. על המחבת נצרבו להם קוקי סן ז'ק, לידם המתינו לתורם שרימפס עסיסיים שבושלו בשמן ארטישוקים, בשר הסרטנים פורק ונשלק וחיכה לתורו להצטרף לפסטה עם שמנת. נתחי הקצבים ישבו על רוזמרין וטימין וקיבלו עיסוי אחרון לפני שהם עלו למחבת החריצים וככה בהנאה מטורפת נלגם היין הזה על ידי והעניק לי חוויה שרק לנו הטבחים קיימת כשאנו עם חומרי הגלם במטבח שאוטוטו מוכנים ומוגשים לסועדים. לעצור מידי פעם ולהעניק לפה חוויה שגורמת לחיוך ענקי להתפשט על פני.
בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטיט ורדו.
15.5 אחוזי אלכוהול 30 חודשי חביות צרפתיות מובחרות.
זה היין הראשון שהיקב הוציא מסדרת BLACK TULIP והוא נחשב ליין הדגל של היקב. היינן תמיר ארצי הקפיד לבחור את היין ששהה בחביות שלדעתו העניקו ליין את מלוא העוצמה שהוא חיפש.
בטעימה:
בלק טוליפ 2005 מגנום הוא יין בעל עוצמה, עשיר בטעמי פירות, חמיצות מאוזנת המעניקה לחיך יכולת לפתח עוד ועוד טעמים. ללא ספק רמת החמיצות שהשתמרה ביין מעידה על יכולת היין להשתבח עוד שנים ארוכות בבקבוק. היין שחור ובעל מראה בוהק, שוליים סגלגלים יפים למראה, ריחות חזקים של פירות שחורים טריים וטוסט קלוי ממלאים את האף ומכינים את הפה למורכבות הפרי בלגימה. הפה מתמלא בטעמים של שיזף, פלפל שחור, טבק ועוד ועוד פירות אדומים משתוללים בפה. לאחר שהפה נרגע מעט אפשר להבחין בטעמים הייחודיים של כל זן שקיים ביין הזה ולראות שהחיבור ביניהם מושלם אם בגלל החבית שחיברה ביניהם או אם בגלל הענבים שנבחרו ואם בגלל האחוזים המדויקים שהפכו אותו למורכב ולמושלם בעיניי.
לא כל יום שותים בלנד כזה, שנת 2005 לבלק טוליפ הייתה אבן דרך לבאים אחריו ואם נשפוט את ה-2005 היום ב 2011 ללא ספק היין עוד צריך להתיישן בבקבוק על מנת לגרום לנו הנאה נוספת בשנים הבאות.
מחשבה שעברה לי בראש לאחר שסיימתי 2 כוסות בלק טוליפ שאם אני היום בן 45 ואני רוצה לגרום לעצמי אושר והתרגשות כל שנה ביום הולדתי מבלי לסמוך על חבריי שיעשו זאת, אני שם במקרר היין שלי 5 בקבוקים ופותח כל שנה בקבוק עד גיל אמצע החיים שאני מתכנן עבורי. ככה בתאריך מסויים להעניק לעצמי אורגזמה (מה רע)
מחיר המגנום 400 ₪ להשיג ביקב.
אתר היקב

חזרה לתחילת העמוד

סירה 2007 יקב צ'ילאג

מאת שף אלון גונן

המילה סירה מאוד חביבה עלי היא ישר זורקת אותי לצמח שאני אוהב בשם "סירה קוצנית"
אף על פי שמה הקוצני הקוצים לא באמת ממש דוקרים וזהו צמח כל כך ישראלי בעיני. משמש לחומר בערה, כצמח מרפא, ואפילו למילוי של מזרונים בעיקר בשדה.
אז למה אני מדבר על סירה קוצנית כשמדובר בכלל ביין הסירה של יקב צ'ילאג. העניין הוא שרב עושי הסירה בארץ מיצרים יין בסגנון מסוים ולכולם פחות או יותר יש את אותו אופי, עוצמתיים, עתירי ריחות, ולא תמיד בעלי אמירה ייחודית של היינן. בטעימת הסירה של אורנה צ'ילאג שערכתי השבוע ביקב שלה ביהוד טעמתי משהו אחר. היין תוקפני יותר, בעל אמירה מאוד חזקה של טעמי עשבי תיבול טריים, מרווה, אורגנו, זעתר, מעט ציפורן מתגלה ושפע של תבלינים ישראלים בקעו מן הבקבוק. בטעימה היין עגול מאוד, חמאתי. הפה מתמלא בעפיצות נעימה וקלילה אך בד בבד בעל אפטר טייסט תוקפני מאוד שמחזיר עפיצות מורגשת יותר ושוב ממלאה את חלל הפה בטעמי פרי משובח. לא מצאתי ביין פירות יער אדומים, לא מצאתי אזכור של דובדבנים בשלים ואפילו לא של פלפל שחור שמאוד אופייני לזן הזה. יש פה סירה שמוציא טעמים של ענבים. מה לעשות. נראה שאורנה הצליחה להפשיט את כל בגדיה כשהיא עשתה את הסירה הזה וגרמה לענבי הסירה המשובחים שלה להיות במערומיהם ולא לקבל שום תחפושת של פרי כזה או אחר. נטו ענבים. יופי של יין.

יקב צ'ילאג : שבזי 12 אזור תעשיה יהוד.
מחיר היין: 85 ₪

חזרה לתחילת העמוד

לבן 2010 יקב ססלוב
ביקורת יין: שף אלון גונן
בלנד של ויוניה, גוורצטימינר וסובניון בלאן.
11.5 אחוזי אלכוהול, ללא חבית, יין חצי יבש.

מרקחת של שלושה זנים מאוד דומיננטיים שכל אחד מהם אוהב להיות סוליסט.
כששמעתי על החיבור ביניהם דמיינתי רוחות ושדים שנלחמים בבקבוק ומנסים להיאבק מי יהיה הדומיננטי וייתן את הטון ואיך יתחבר סלט הפירות הזה למשהו הומוגני ומהנה. כל זן מאופיין בטעמים ובריחות שונים. החל מפירות ההדר, הגויאבה, התפוח, המשמש האננס הבשל והליצ'י הפרחוני, כל אלה צרכים לחיות יחד בבקבוק דחוס.
אז מה מביא ייננית כמו רוני ססלוב לקחת זנים אצילים ולעשות מהם בלנד כל כך ייחודי.
התשובה פשוטה מאוד לאחר שטועמים מהיין הלבן הזה.

עם פתיחת הבקבוק בוקעים ממנו ריחות נפלאים של קיץ מרענן, פירות צעירים ומתקתקים תוקפים את האף ומעניקים חווית נפלאות. בטעימה אפשר לחוש בשפע הפירות שממלא את הפה ואפשר לזהות את טעמי הגוורצטימינר בעל ריחות וטעמי האשכולית, האננס הבשל, הגויאבה ופרחוניות הליצ'י. זן הויוניה משחרר טעמי משמש צעיר ומחוספס וכמובן הסובניון בלאן שמעניק חמיצות נפלאה וטעמי אגס ותפוח בוסרי מעט. הסוד הוא בבחירת ענבים איכותיים ובחירת זמן בציר נכון על מנת לקבל ענבים בשלים בעלי מתיקות מאוזנת, הסוד הוא גם בבחירת האחוזים בבלנד, לתת משקל למתיקות שעוטפת את חלל הפה וחמיצות שמנקה ומקררת את הפה להכינו ללגימה הבאה.

השילוב נפלא בעיניי ומעניק אין ספור חוויות לשותה. היין צריך להיות מוגש קר מאוד.
מאוד מתאים לסלטים קיציים, גבינות קשות וקינוחים.

לאתר של יקב ססלוב

חזרה לתחילת העמוד

יקב זאוברמן: ביקורת יין. מאת : שף אלון גונן
מרלו 2008
"אנחנו ביקב זאוברמן מייצרים את היין הטוב ביותר"

שנת 2008 נחשבת לשנה מוצלחת מאוד מבחינת האקלים שספגו הגפנים בארץ, הגשם הגיע בסדרות של מספר ימים שלאחריו יצאה השמש, מה שאפשר לאדמה לספוג לתוכה את המים באופן מקסימלי ולא היה סחף של קרקע ושלוליות שגורמות לאובדן מינרלים.
הבעיה היא שלא כל שנת בציר טובה הופכת את היין שבוקבק ליין טוב. לא מספיק אקלים טוב, צריך לדאוג לטיפול נכון ויסודי בכרם, צריך להקפיד על בציר סלקטיבי, צריך להוביל את הענבים בתנאים נכונים, צריך לסחוט בעדינות, צריך תנאי סניטציה טובים, צריך חביות משובחות, צריך טיפול מסור ונאמן בכל חבית, צריך אולי אפילו יועץ חיצוני שיבוא וייתן חוות דעת מקצועית ולא משוחדת ולו על מנת להוציא את היינן משיכרון העשייה והקיבעון שאפשר להיתפס תוך כדי העבודה והטעימה של היין שוב ושוב. קל מאוד להתאהב במוצר שעושים ולחשוב שזה נקטר האלים, קשה מאוד לשמוע חוות דעת מקצועית שמנוגדת לטעמם האישי. הייננים הטובים מקשיבים גם לדעות אחרות ומחליטים בהתאם. והכוונה היא להקשיב לאנשי מקצוע וקולגות ולא לחברים שעוזרים כבדרך אגב בעשייה.

יקב זאוברמן הוא יקב בוטיק קטן שמגדיר את עצמו "כיקב בוטיק יוקרתי המייצר כמות קטנה ומוגבלת של יין תוך הקפדה מרבית על כל תהליך היצור מהגפן והענב עד בקבוק היין".
האמונה שמלווה את עשיית היין ביקב זאוברמן היא "היין חש את בעליו ומגיב בהתאם"
מטרת היקב: "ליצור את היין הטוב ביותר".
הביצוע: " אין פשרות ואין התחשבות בעלות כלכלית. ייצור כמויות קטנות ואיכותיות, המגע והטיפול ביין נעשה כאשר מצב הרוח והאנרגיה מתאימים ולכן רק איציק זאוברמן וחבריו מטפלים אישית ביין".

השנה יצא המרלו 2008 לטעימה. להלן חוות דעתי:
למרלו 2008 הוספו 8 אחוזי קברנה סובניון מסדרת LIMITED EDITION 2008 . היין, עם 15.1 אחוזי אלכוהול. יין בעל צבע אדום עז כמעט אטום, ריחות של פירות שחורים בשלים ומתוקים, ריח האלכוהול מורגש והוא לא מתאדה כמצופה לאחר מספר דקות עירבול בכוס, היין כבד ושומני ומעניק חוויה כשמתבוננים בו אבל פה זה מסתיים. בטעימה ליין אין קשר לריח והוא משחרר טעמים כבדים מאוד של פרי בשל מידי שהעץ משתלט עליו ולא מאפשר לפרי להתמודד איתו, מרירות קלה ממלאה את חלל הפה ובבליעה היין צורב מעט. האפטר טייסט פּוֹרְטי מידי ומתוק מידי. יין קשה מאוד לשתייה. ההתעקשות לעשות יין סוליסטי במקרה הזה לא צלחה לעניות דעתי. ככל שאני מנסה לחבר מנת אוכל ליין הזה שהוגש עם אוסובוקו טלה בבישול ארוך ולאחר מכן נוסה עם גבינות ארומטיות ומבושלות לצערי היין קלקל את חווית האוכל.

info@zaubermanwines.com
יקב זאוברמן פינס 50 גדרה

חזרה לתחילת העמוד

מרגלית-יינות בציר 2009
טעימה שנערכה במסעדת הקומה ה 11 מלון קראון פלזה סיטי סנטר עזריאלי.
השתתפו: שף אייל רוזנברג, שף אלון גונן, כהן אורי מנהל טרקלין העסקין, דר' עודדה בנין גורן (חיך נשי)
לצורך ריענון תפריט ה VIP של המלון אנו עורכים מידי פעם טעימות של יקבים שלא מופיעים בתפריט, על מנת לשקול הכנסתם.

יקב מרגלית:
מאת שף אלון גונן
יינות יקב מרגלית אינם מושקים באופן מלאכותי והגפנים מסתפקים בגשם החורפי שהם מקבלים, למעשה הגפן שמחפשת את המים דואגת להצמיח שורשים עמוקים ולינוק כל טיפת מים ומינרל בעומק האדמה. אם זה טוב ליהודים השיטה הזו אני לא יודע. זה בטח לא בא ממקום של קמצנות בלשלם על מי מקורות אז אני מניח שזה בא מתפיסה שכשהגפן בסטרס היא דואגת לעצמה לבד וסטרס כנראה מוציא ממנה את המיטב. אין גם צורך בדישון רב ואין גם צורך בהדברה מסיבית בכרמים בגלל זה, לדברי היקב. הענבים נבצרים החל מחודש אוגוסט ועד אוקטובר במיכלים קטנים שעל פי המסורת של היקב הוא מגייס את קהל לקוחותיו הנאמנים על מנת לבצור את הכרמים.

בטעימה:
קברנה סובניון 2009 כרם קדיתא.
צבע היין שחור ואטום, בוהק ומעט שומני בכוס. ריחות פירות בשלים ממלאים את הפה. קברנה עוצמתי שרוכך עם מעט מרלו. יין שיתאים למנות הראשונות של המסעדה כדוגמת כבד האווז או הסלט של שקדי העגל ברוטב פירות היער. (אהבנו את היין)
מחיר לבקבוק 190 ₪

קברנה-סוביניון 2009 Special Reserve
יין שחור סגול מרוכז מאוד, לקברנה סובניון הוספו 17 אחוזי פטיט סירה שמעניקים ליין את הצבע והייחוד שלו. היין היה בדקנטר כחצי שעה ולא נפתח, לאחר עוד רבע שעה בכוס התחילו לצוץ מינורית ריחות של פירות אדומים, קצת אספרסו, קצת פלפל שחור הכלב קצת. היין הוחזר לדקנטר לעוד שעה ונמזג שוב לכוסות והפעם הריחות כבר תקפו אותנו והיו בשלים וארומטיים מאוד. אולם היין היה עדיין עצור בטעמיו ונראה כי טעמים בוסריים משתלטים עליו. עפיצות גבוהה והיין החליק עם צריבה בגרון. היין אמור להשתמר שנים רבות על פי היקב. לא נראה לי שלקוח שישב במסעדה ימתין כשעה וחצי ללגום מהיין הנוכחי. היין לא מוכן לשתייה מבחינתנו ולא התחברנו אליו גם עם טעימת אוסובוקו טלה שניסינו איתו.

קברנה-פרנק 2009 כרם בנימינה:
קברנה פרנק עם תוספת של 5% קברנה סובניון.
צבע ארגמני צלול, ריחות של פרי צעיר עם מעט צימוקים ושוקולד. בטעימה היין ממלא את הפה באפיצות ויובש שדי בולם את הטעמים המצופים מקברנה פרנק כדוגמת טעמים ירקרקים. קברנה פרנק שונה ומעט מוזר, הידיעה כי אנו לוגמים קברנה פרנק זני ולא מקבלים את הטעמים האופייניים לא עשתה לנו את זה בלשון המעטה. והשאלה היא למה ליצור יין זני ולא למצות ממנו את סגולותיו המיוחדות הרי לשם כך הוא זני. יכול להיות שלקוחות שטעמו כבר אין ספור קברנה פרנק יתלהבו מהעניין שיש כאן קברנה פרנק ללא קברנה פרנק. סוג של מולקולריות אולי. אין לנו מנה כזו במסעדה סליחה. גם לא תהיה.

מחירי היינות ביקב נעים בין 165 ₪ ל 230 ₪

(השאלה ששאלה אותי עודדה אחרי הטעימה העלתה חיוך של מבוכה על פני "אם לא משקים ולא מרססים ולא מדשנים ואת הבציר עושים מתנדבים למה היינות כל כך יקרים?")
לא יודע עודדה יקירתי, לא יודע.

חזרה לתחילת העמוד

יקב הר ברכה
יין, אדמה, חיים והדרך ביניהם...
מאת שף אלון גונן

ליין מבחינתי אין גבולות, הוא נועד לשמח אנשים, הוא נועד לקרב לבבות ומעניק פרנסה לעשרות משפחות יהודיות, ערביות ונוצריות החל מהנטיעה ועד הבציר. יקב הר ברכה ממוקם בישוב הר ברכה. הנשימה נעצרת כשצופים על הנוף המתפרץ מכל עבר. הכרמים נטועים לאורך הר גריזים בגובה 840 מטרים והם חשופים ב 360 מעלות כך שבכל ימות השנה הם סופגים אוויר חם וקר ממערב, צפון דרום ומזרח. מנות הקור הרבות וחשיפת הענבים לשמש בצורה סימטרית גורמת לענבים להגיע לבשלות יחד והבציר מהבחינה הזו מושלם.
הינן ניר לביא הקים את היקב בשנת 2007 ונטע מרלו וקברנה סובניון, עם התפתחות היקב והביקוש לענבים המובחרים שנקנו בעיקר על ידי יקבים גדולים שהפיקו מהם את הסדרות המשובחות של יינותיהם, החליט ניר לייצר יין ופתח יקב גראג' ודאג לנטוע גם סוגי ענבים תומכים כדוגמת קברנה פרנק ,שיראז ופטי וורדו. הכורם והיינן יורם שלום מיקב אלכסנדר ליווה את ניר והעניק לו מפילוסופיית יקב אלכסנדר שלדעתי מורגשים בינות הר ברכה.
התיירים הרבים שמגיעים לסיורים באזור מגיעים ליקב הקטן שנמצא בכניסה למושב (משק 84) ונהנים מטעימת חביות ייחודית והסבר על גידול ענבים באדמת השומרון.
במסעדה שפתח ניר לביא לא רחוק מהיקב אפשר להזמין ארוחות חלביות או בשריות לצד יינות היקב ולשבת בין עצי תפוח, אגס וזית ולהתפעל מפיסת הנוף האלוהית הזו.

בטעימה:
קברנה סובניון 2007 (איש הרים)
12 חודשי חבית, 13.5 אחוזי אלכוהול.
צבע היין בורדו עמוק וצלול. ארומות פרי צעיר עם איזכור לאניס. היין עוטף את הפה בטעמי פירות שחורים, מעט אספרסו ומעט מנתה מעלות חיוך על הפנים. היין בשל ובעל גוף חזק, אפטר טייסט עדין ועפיצות מאוד נעימה. היין בעל חמיצות טובה שמאזנת את הטעמים הבשלים.
היין מאוד מפרגן לאוכל
70-100 ₪

בלנד 2009: קברנה, מרלו, פטיט וורדו.
14 חודשי חבית, 13.5 אחוזי אלכוהול.
בלנד בורדו קלאסי. ארומות של פרי בשל, ריחות של אדמה ופטריות חורש בוקעים מהיין לצד ריחות עשבי תיבול של מרווה וטימין. .בטעימה מתגלה יין עדין ומלא, היין מאוד חמאתי בבליעה ובעל אפטר טייסט של פלפל ירוק ושיזף בשל.
גם היין הזה מאוד זקוק לאוכל לידו וזה מה שאהבתי בו הוא ליווה סטייק עסיסי שהוגש מהגריל ולאחר כמה דקות ערבול בכוס הוא היה מדהים בעיניי.
מחיר: 70-100 ₪

יין בסגנון פורט:
ריחות של צימוקים ושיזף בשל, מתיקות מאוזנת ואלכוהול מינורי. לחובבי יינות סגנון הפורט הוא יהיה מעניין עם קוביית קרח בימות הקיץ החמים.
מחיר: 50-70 ₪

יקב הר ברכה: מושב הר ברכה: 0525-775-156 02-3371788

חזרה לתחילת העמוד

יקב בן חיים
עוצמת החביות עושה זאת שוב.
קברנה סובניון 2007 (חשיפה ראשונה)
מאת שף אלון גונן

יקב בן חיים עבר לאחרונה למתחם הירוק ברחוב השרף 1 ברמת השרון.
יקב חדש שמבוסס על סביבה ירוקה, גג שמייצר חשמל, מיחזור מים מהיקב להשקיה סביבתית, דישון בשאריות ענבים ועוד. המתחם מיועד גם להפוך לבר יין אינטימי ומיוחד בו איתי בן חיים רואה פסנתר שסביבו זוגות מאוהבים או סקסופון שמנגן ג'אז לרוכבי הארלי קשוחים. המקום החדש טומן בחובו אין ספור אפשרויות לקרב את היין לקהל שחובב יינות צעירים וקלילים ועד ליינות עוצמתיים ושונים כמו של יקב בן חיים.
בסדרה הצעירה אפשר לקבל יינות רעננים וקייציים ובעלי טעמי פירות מודגשים והם לא היו בחביות עץ.
בסדרה המסורתית: אנו מוצאים יינות מתבגרים יותר, יינות ששהו תקופה של 12 עד 14 חודשים בחביות. אלו יינות תוקפניים יותר בעלי חומציות מאוזנת ופירותיות מינורית, ריחות טובים של ענבים בשלים ואפטר טייסט חוויתי.

הסדרה השמורה: רזרב. יינות ששוהים לפחות 18 חודשים בחביות עץ כשרובם צרפתיות חדשות,
החלקות המשובחות ביותר של היקב עוברים דילול והענבים נבצרים ידנית.

סדרת הגראנד רזרב: היינות שוהים לפחות 24 חודשים בחביות עץ צרפתיות חדשות. זה יין שמיועד ליישון מאוד ארוך וסידרה זו קוטפת מדליות זהב בכל שנה.

קברנה סובניון 2007 נעטף בימים אלה בתווית ויעלה למדפים ביקב. זהו יין ששהה בבקבוק כמעט שנתיים עד שאיתי בן חיים החליט שזה הזמן לחוויה המדהימה הזו.
בטעימה: היין בעל צבע סגול כמעט אטום, ארומות של פרי בשל ומוצק, מעט אניס וריחות עץ טובים ורגועים. בטעימה היין מאוד לעיס וממלא את חלל הפה בטעמי פרי טרי ורענן, לצד שיזף אפשר לחוש טעמי אניס ופלפל ירוק, שוקולד מריר ואספרסו משובח. זה יין שעובד בכוס וממשיך כל הזמן לרגש ולהפתיע.

חזרה לתחילת העמוד

השקת יינות יקב צובה 2010
בחברה הסקוטית למשקאות

ביקורת יין מאת: שף אלון גונן.

יקב צובה נמצא באזור גידול הענבים בהרי יהודה והוקם ב 2005 כענף בקיבוץ. החלקות בהן גדלים הענבים הן אדמת הטרה רוסה הממוקמות בטרסות עתיקות. כרגע מייצר יקב צובה כ 45000 אלף בקבוקים ועם כניסת חברת השיווק הסקוטית למערך ההפצה של יינות צובה יעלו מספר הבקבוקים בעוד כמה עשרות אלפים במהלך השנים הבאות.
אזור גידול ענבי יקב צובה הם מהמשובחים בארץ אם לא המשובח ביותר וכאשר יש חומר גלם טוב צריך לעמול קשה על מנת להרוס אותו. כאשר מדובר בייצור יינות זניים ביקב צובה יש דגש על אחוזי אלכוהול שפויים וסוף סוף יש יינן שמבין שבארצנו החמה להחריד צריך יין בעלי אחוזי אלכוהול שפויים על מנת ליהנות ממנו אך יחד עם זאת ביינות הזניים יש הרגשה שחסר יחודיות וטאצ'
לעומת סדרת " מצודה " שמורכבים מבלנדים בו היינן פול דאב רקח יופי של יינות .

שרדונה :
ריחות עדינים של קרמל ומעט עץ מנסים להתחבר לניחוח גרדת לימון צעיר ולא כל כך בהצלחה. העץ מעט משתלט וניחוחות הפרי נעלמים מהר מאוד עם ערבול הכוס. גם בטעימה טעמי הפרי נעלמים מהר מידי ונשאר יין חסר נוכחות בפה אולם האפטר טייסט כן משחרר טעמי פרי טובים.

פינו נואר:
לא ברור לי למה מתעקשים בארץ להכין פינו נואר. יין עם אופי צרפתי שקשה מאוד להתמודד איתו בארץ.
ליין צבע בהיר ומעט אנמי, בערבול הכוס הנוזל מאוד מימי וקשה לו לשחרר ניחוחות מוכרים של פינו.
כחובב פינו צרפתי לא מצאתי עניין ביין הזה שמזכיר דווקא פינו נואר קליפורני שמאופיין בריחות ובטעמים מינוריים, דלילות צבע ומימיות. אפטר טייסט מריר.

שיראז 2008:
14 חודשי חבית, 13.5 אחוזי אלכוהול. שיראז קליל, נעים, ריחות טובים של פרי , צבע סגול בוהק, טעמי ענבי השיראז ממלאים את הפה , היין חמאתי ובעל אפטר טייסט קלוי מעט שמעלה חיוך . לחובבי השיראז המהנה והלא מתחכם זה יופי של יין.

קברנה סובניון 2008:
14 חודשי חבית , 13.5 אחוזי אלכוהול. יין רך, קליל ובעל ריחות טובים של פטל צעיר, היין לעיס והפה מתמלא בטעמי פרי טוב. יין אלגנטי ומאוד חמאתי.

מרלו 2008:
14 חודשי חבית, 13.5 אחוזי אלכהול. מרלו קלאסי מענבי הרי יהודה השונים כל כך מהמרלו הצפוני.
ניחוחות טובים של פרי בשל מעט שיזף ואספרסו מעניקים אלגנטיות ליין. טעם עשיר של פרי עוצמתי יחד עם חמיצות טובה שמאזנת את המתיקות .

מצודה 2007:
75% קברנה סובניון, 20% קברנה פרנק, 5% מלבק.
24 חודשי חבית, 14% אלכוהול. היין שופע ריחות טובים ומורכבים המתפתחים ל הזמן עם עירבול הכוס, טעמי פרי אדום בשל ממלאים את הפה והמלבק העניק יחודיות של שיזיף בשל. היין מאוד לעיס ומאוד חמאתי. יין אלגנטי מאוד ומעניין יהיה לטעום אותו עוד כמה שנים.

מצודה 2009: (טעימת חבית)
קברנה סובניון, מרלו, קברנה פרנק, מלבק.
ניחוחות עשירים של פרי בשל, יין לעיס מאוד, חמאתי מאוד ובעל אפטר טייסט מורכב ויחודי.
גם כאן יש מורכבות של פירות בשלים יחד עם איזון טוב של חמיצות שמתקבלת מהקברנה פרנק שמעניק טעמי עשבי תיבול ופלפל ירוק. (בהנחה שהיין ישמור על אופיו והביקבוק יהיה תקין אני מניח שזה יהיה אחד מהיינות הטובים שיהיו על המדפים).

חזרה לתחילת העמוד

יקב אבידן - רוזה
לתפוס את האורגזמה במעופה

מאת אלון גונן

הרוזה הורכב על ידי צינה אבידן ייננית היקב וענבי הגראנש נבחרו להיות דומיננטים ליין הוספו מעט ענבי קריניאן ומעט ענבי מרלו על מנת לתבלו ולתת לו עומק וטאנינים.

ענבי גראנש: הענבים מבשלים מאוחר יחסית והם מאופיינים ברכותם אולם עם אחוזי אלכוהול גבוהים יחסית. הענב נח לגגידול אולם על מנת למצות את הפוטנציאל הגלום בענב הזה יש בקרה מתמדת בעת הגידול ויש לדאוג לדילול רציני כדי לקבל חומציות טובה וטאנינים.

בטעימה:
צבע היין אפרסקי צלול, ריחות טובים של ענבים בשלים ופירות יער צעירים, רוזמרין וטימין ומעט פלפל שחור אף הם עולים בהרחה ומכינים אותנו לקראת הבאות בלגימה. הפה מתמלא בעפיצות נעימה ומתיקות מאוד מאוזנת מציפה את הפה. טעמי פרי טוב וחמיצות נפלאה מתמזגים עם עוד ועוד פירות צעירים והיין כל הזמן עובד ומשחרר ניחוחות וטעמים מרעננים. מעט מרירות בבליעה ואפטר טייסט חמאתי הופכים את הרוזה של יקב אבידן למקסים בעניי.
יופי של יין

חזרה לתחילת העמוד

יקב אייל
ביקורת יין : שף אלון גונן.

בטעימה:
קברנה סובניון 2008 בתוספת 15% מרלו אזורי.
13.7 אחוזי אלכוהול, 14 חודשי חבית שחלקם היו חדשות . היין בעלי טעמי שזיף צעיר , פירות יער חמצמצים, והמון תבלינים בוקעים מהיין. רמת החומציות של היין הדהימה אותי ויש הרגשה שנמצאה הנוסחה בין רמת המתיקות לחומציות הנדרשת ביין בכלל וביין הקברנה 2008 של אייל.

קברנה סובניון 2009 (כשר)
14% אלכוהול, 14 חודשי חבית.יין בסגנון עולם ישן קלאסי גם בריח וגם בטעם. ריחות חווה בוקעים מכל עבר, פטריות, אדמה טובה, מעט רוזמרין ופלפל ירוק. בטעימה היין מאוד בשל, טעמי ריבה לא מתוקה מידי ממלאה את הפה ויחד עם חומציות מאוזנת הופכות את היין למאוד מהנה, בשל וחמאתי.

מרלו 2008 בתוספת 15% קברנה אזורי.
13.7% אלכוהול. 14 חודשי חבית.
צבע היין סגול נעים עם שוליים בהירים בטעימה המרלו מאוד עדין, חמיצות טובה, עפיצות מאוד נעימה ויש אפטר טייסט מלא ונעים.

מרלו 2009 בתוספת 10% קברנה אזורי. (כשר)
13.8% אלכוהול, 14 חודשי חבית.
יין בשל ועמוק מאוד, ריחות דובדבן אדום בוקעים מהיין, טעמי פרי צעיר, שוקולד, אספרסו ותבלינים טובים. היין עמוק מאוד, חמאתי ובעל גוף חסון. יופי של יין.

שיראז 2009 בתוספת 10% קברנה סובניון.
13.3 אחוזי אלכוהול.
ריחות חווה טובים בוקעים מהיין, היין מאוד לעיס וחמיצות טובה מאזנת את הטעמים הבשלים שהשיראז נותן. היין ממלא את הפה בחוויות של טעמים. יין מצוין.

קריניאן בתוספת 10% שיראז.
13.2% אלכוהול.
ין טוב, עמוק ומלא. צבע אדום בוהק. ביקב אייל מעלים את הקריניאן לקידמת הבמה ונראה לי שסוף סוף מתחילים להתייחס איליו בהתאם.

לסיכום:
היינות של אייל אוחיון מאופיינים באיזון מדהים של חומציות ופירותיות . אני אוהב את עיקצוצי התיבול הנוספים שמעניק אייל ליינות הזניים. קצת מרלו לקברנה , קצת קברנה למרלו, קצת שיראז לקריניאן. המשחק הקטן הזה העניקו יחודיות ליינות של אייל והם ללא ספק שווים טעימה. שאפו

כתובת: מושב גבעת נילי

טלפון: 057-7744135

דוא"ל: Eyalwinery@gmail.com

חזרה לתחילת העמוד

יקב צ'ילאג: הפתעת הקיץ.
חשיפה ראשונה
יין לבן מענבי שנין ופרנצ' קולומבר מבית היוצר של אורנה צ'ילאג.

מאת שף אלון גונן

במסגרת יקב פתוח שעורכת מידי פעם אורנה צ'ילאג מגיעים ליקב חובבי יין ומועדון לקוחות היקב לטעום יינות ולהנות מהסבריה של אורנה לגביי יצור היין. במקום נפתחים בקבוקים מסוגים שונים ואנשים טועמים, מביעים דעתם בקול רם והאינטראקציה עובדת. חוות דעתו של הטועם וחובב היין מתקבלים בברכה אצל אורנה. ימי שישי אצלי זה יום סיבוב יקבים פעם הייתי עושה זאת על האופנוע היום אני עושה זאת עם טועם יין נוסף שאט אט אני מגלה כי טעמו ביין מתחיל להשתבח ברור שהוא לא שותה אלא מכניס את האצבע לנוזל וטועם ואז את הרגע הזה, את הרגע שתווי פניו משתנים אני קולט ואני מזהה אם טיפת היין שנחה על לשונו מרגשת אותו או מעקמת לו את הפרצוף. מה אני אגיד לכם. אין לתינוקי הזה שלי שום פיספוס.
לאחר טעימות היינות האדומים פנתה אורנה למיכל הנירוסטה שעמד לו בצד ומזגה לי מתוכו יין לבן. ההפתעה הייתה גמורה. זו פעם ראשונה שיקב צ'ילאג מכין יין לבן והאמת התרגשתי. היין בכוס היה צלול ובוהק.
היין שופע ארומות וטעמים של פרי צעיר, אשכולית קרמל וטופי. מי שאוהב מרשמלו יופתע לגלות אותו ביין וזה כשלעצמו מעלה חיוך.
היין מאוזן מבחינת חומציות ויפה עשתה אורנה שהוסיפה לשנין, שהוא ענב חומצי למדי גם פרנצ' קולומבר שהעניק מעט איזון ובסיס טוב. מענבי השנין מייצרים יינות מרתקים, שעשויים להגיע לטווח יישון ארוך מאוד. כרגע היין החדש של צ'ילאג ,צעיר פרחוני ופירותי, לדעתי עם התבגרותו יקבל עומק ומורכבות.
היין יבוקבק במהלך החודש הקרוב ולאחר רגיעה קלה בבקבוק ייצא למכירה. זה ללא ספק הפתעה לחובבי יינות צ'ילאג ולכל מי שמחפש משהו מעניין לימות הקיץ החמים המצפים לנו.
מחיר היין טרם נקבע.

יקב צ'ילאג:
רחוב שבזי 12 אזור תעשיה יהוד
אורנה צ'ילאג: 0544562057

חזרה לתחילת העמוד

יקב אליגוטה: טעימת יינות

מאת שף אלון גונן

יקב אליגוטה הוא יקב משפחתי היקב נמצא בגן יאשיה. הגינה המטופחת של צביקה מזמינה לחוויה של טעימת יין ושמני זית שצביקה מייצר בדרך כלל בסדרות קטנות של עד אלף בקבוקים לסדרה. הענבים מגיעים מארבעה אזורים בארץ, מרמת הגולן, הגליל העליון, רמת הנגב ומעמק האלה. צביקה היינן, מעדיף לטפל בכל אזור בנפרד בכל שלב הכנת היין ובזמן הנכון הוא מרכיב את הבלנד הרצוי.

קברנה סובניון רזרב 2007:
לענבי הקברנה הוספו 15 אחוזי מרלו. היין יושן בחביות עץ אמריקאיות וצרפתיות כשנתיים.
ליין ארומות טובות של פרי מורכב שמתפתח בכוס כל הזמן. יש ציפייה גם לטעם קברנה בשל ומורכב ופה יש לדעתי קצת בעיתיות. היין מעט מימי וחסר בו עוצמה שמתבקשת. היין בעל חמיצות גבוהה מידי ויש הרגשה כי זה מה שמשתלט בפה. יש חוסר פרי בקברנה של אליגוטה.

מרלו רזרב 2007 :
100 אחוז ענבי מרלו מארבע חלקות שונות מרחבי הארץ. 14 אחוזי אלכוהול, גם כאן יש שילוב של חביות אמריקאיות וצרפתיות. המרלו מהחלקות השונות הוכן כל אחד בנפרד ובבלנד התקבל
שילוב מנצח. ארומות בשלות של פרי טוב, שיזף בשל ופרי מורכב. מעט טעמי ווניל הופכים את הקברנה למאוד מעניין, היין מאוד מורכב, חמאתי ובעל עפיצות טובה. אחד המרלו הטובים ששתיתי.

קברנה פרנק 2007:
יין זני שאין הרבה יקבים שמבקבקים אותו כמו שהוא. הוא בדרך כלל מוסף על מנת לייצר בלנד בורדו קלאסי. על מנת להתעסק עם הזן הזה בידיעה שאתה מכין ממנו יין זני צריך הרבה אומץ, ענבים שנבצרים בדיוק בזמן הנכון ולדאוג שמגדל הענבים ידאג לדילול מסיבי של הכרם ומה לעשות יש כאן ניגוד אינטרסים מובהק.
ארומות הקברנה פרנק היו קצת בעיתיות והתגלו בהם ניחוחות של פרי מעט מעופש, הטעם מאידך פיצה על הריח והתגלו טעמי פרי טוב ועגול, חמיצות סבירה והיין מאוד שתי וחמאתי.

סנג'ובזה 2003:
יין שקשה מאוד לעבוד איתו בארץ בכמויות גדולות. הקיאנטי המפורסם מוכר לכולנו כיין איטלקי מספר אחד והאמת אני לא חובב את הסדרות הנמוכות שלו. הוא תמיד מימי חסר נוכחות והחומציות שבו משתלטת ולא נותנת לשום טעם אחר לפרוץ.
ההפתעה של הסנג'ובזה של יקב אליגוטה לא הייתה בגלל היין עצמו אלה בגלל שלא הוספו ליין הזה ביסולפיטים על מנת לשמור על רעננותו ולתת לו עוד שנים. הביסולפיט משמש בתעשיית היין כחומר משמר. יין מ 2003 ללא ביסולפיט זה כבר משהו אחר ומיוחד על פי דברי צביקה פנטי היינן אין צורך בביסולפיט כשעובדים עם ענבי הסנג'ובזה מאחר והחמיצות שבהם מאוד גבוהה ואין צורך להוסיף חומר משמר כלשהו.
בטעימה: היין נוטה לצבע חום ואינו צלול, ריחות טובים של דובדבנים צעירים, תבלינים, פלפל ירוק, ומעט אספרסו אולם הם לא מחזיקים מעמד לזמן ארוך והריחות מתפוגגים מהר מאוד. טעמי פרי שחור חמצמצים ממלאים את הפה והיין בעל גוף בינוני עם סיומת חמצמצה.

חזרה לתחילת העמוד

יקב צרעה מציג : יינות חדשים
גוורצטימינר 2010 ,הרי יהודה 2009 .

מאת שף אלון גונן

בתחילת שבוע שעבר הוזמנתי לטעימות המנות החדשות של מסעדת 2C במגדלי עזריאלי ברשות השף ארתור בילדר. מסעדת 2C ממוקמת בקומה ה 49 וזו אחת המסעדות הטובות הכשרות והיפות ביותר בתל אביב. תפריט הקיץ שנטעם היה מרענן, טרי ועכשווי. לצד המנות שהוגשו חיכתה לנו הפתעה. לשולחן הוגשו עם המנות שני יינות חדשים שטרם הושקו של היינן ערן פיק מיקב צרעה.

גוורצטימינר 2010 – שרש לבן:
גוורצטימנר יבש. צבעו זהב קש, צלול ובוהק. הארומות הבוקעות מהיין הן של דבש. ליין הוספו 15 אחוזי ענבי שרדונה מה שהעניקו לו גם ריח של פירות טרופיים קלילים. הוספת השרדונה לגוורצטימינר זה חשיבה קצת שונה. מצד אחד ענבי הגוורצטימינר הם ייחודים בטעמם ובמתיקותם ואי אפשר לטעות בהם מצד שני הם לא אוהבים לקבל לתוכם תוספות כאלו או אחרות ורב היקבים לא מעניקים לו תוספת כאשר עושים גוורץ זני. ערן פיק שחלקת השרדונה שלו סופגת המון גיר ומינרלים מהרי יהודה העניק לגוורץ המתקתק חומציות נפלאה מרעננת ופריכה על ידי הוספת השרדונה . התקבל יין מאוזן להפליא. ללא מתיקות של יין קינוח ואף היין קיבל גוף טוב ויציב.
הוורץ של צרעה הוא יין יבש הוא יין בעל יכולת התמודדות עם מאכלים עתירי חמאה, פירות ים ואפילו בשרים טובים. ללא ספק יין קיצי משובח.
מחיר לצרכן 100 ₪

הרי יהודה 2009: בלנד של72% קברנה סובניון, 18% מרלו , 10% סירה.
צבע היין אדום רובי, עמוק ובוהק. ריחות צעירים של פירות שחורים עם עשבי תיבול טריים ומעט מרווה. יש המון טעמי פלפל ליין. החמיצות שבו מרעננת והעץ מורגש ומעניק גוף טוב ועפיצות מהנה בחלל הפה. היין מאוד חמאתי בבליעה ויש אפטר טייסט נפלא של פירות. הסירה העניק ליין טעמים נפלאים ומיוחדים והוא מחבר בין שני האצילים הנוספים שיש ביין. גם כאן ערן פיק החליט על הסירה כתוספת תיבול מאוד מענינת. היין לדעתי צעיר מידי לשתייה וחובבי היין יהנו ממנו בעוד חצי שנה. זה יין שלדעתי יתיישן נפלא בבקבוק בגלל האיזון הטוב של החמיצות והגוף. היין נטעם לאחר שלושה ימים כשהיה פתוח והחוויה הייתה עצומה.
שאפו ליינן.
מחיר לצרכן: 85 ₪

יקב צרעה: קיבוץ צרעה
יקב צרעה
טלפון: 02-9908261
פקס: 02-9915479
info@tzoravineyards.com
שעות פעילות: א'-ה', 10:00-17:00, ו': 10:00-14:00
ביום שישי, 1.4 יושקו שני יינות החדשים:. ההשקה תתקיים ביקב בין השעות 10:00 - 15:00,

מסעדת 2C הקומה ה 49 מגדלי עזריאלי
אתר מסעדת 2C

חזרה לתחילת העמוד

יקב מאור:

מאת שף אלון גונן

השנה עבר היקב לאזור התעשיה של קיבוץ עין גב לא רחוק ממסעדת מרינדו, היקב מייצר שתי סדרות יין עיקריות: סדרת מאור הנחשבת לסדרה היוקרתית וסדרת קלאסיק היא מוגדרת כסדרה העממית, בטעימה שנערכה בשיתוף פעולה עם יקב אבידן ויקב סומק הטעים היינן דני מאור גם את הרוזה. דני מאור הוא היינן של היקב הוא חקלאי שמכיר את טרואר רמת הגולן ועוסק גם בגידול גפנים.

בטעימה:
רוזה: ענבי קברנה סובניון, 13.5 אחוזי אלכוהול. יין בגוון אפרסקי, צלול, ריחות טובים של פרי צעיר, בטעימה היין קליל , ענבי הקברנה מאוד מימיים, ואין כל תחושת עפיצות או טעם כל שהוא שממלא את חלל הפה. מעט מרירות מלווה את בליעת היין ואין כל אפטר טייסט.

קלאסיק 2007: קברנה,מרלו, קברנה פרנק.
בלנד ברודו קלאסי , בהרחה היין מאוד בעייתי,ריחות החווה הקלאסיים הצרפתים שאמורים להיות ביין מקבלים בבלנד של מאור ריחות די מעופשים ולא נעימים. בטעימה היין ממלא את הפה בפרי טוב ומעניין, היין שומני בכוס ויש אפטר טייסט נפלא העפיצות מאוד נעימה ומורגשת. לצערי אי אפשר לנתק את האף מהכוס וחבל.

מאור 2005 : קברנה,מרלו.
צבע היין ארגמני נוטה לאטום, ריחות טובים של חציר, אדמה לחה ותבלינים טריים, מעט מרווה וטימין מתחבאים להם ופורצים החוצה מידי פעם. עולם ישן קלאסי. היין שהה שנתיים בחבית וספג טעמים מורכבים של פרי שחור בשל מאוד, היין בעל גוף חסון , מאוד חמאתי בבליעה העפיצות לא משתלטת אבל מעניקה תחושת יובש וניקיון בפה. יופי של יין.

מאור 2004: קברנה,מרלו.
גם כאן יש עולם ישן במיטבו וריחות חווה מפתים עולים בכוס, בטעימה יש חמיצות נעימה וטעמי דובדבן בשל בוקעים בכוס, היין בעל 14 אחוזי אלכוהול שמעניקים תחושה טובה בפה. אפטר טייסט נפלא.

מאור 2003: קברנה סובניון.
בהרחה היין מעט מאופק ומאפשר לריחות הפלפל והפרי הבשל להיות מינורים לעומת הטעימה בו הפירותיות הטובה משתלטת על הפה ומעניקה תחושה טובה גם בבליעה וגם באפטרטייסט. הפה מתמלא בטעמי ווניל וקרמל עם חמיצות עדינה שעשות נעים מאוד.

יקב מאור:
ביקורים ביקב מתאפשרים בכל ימות השבוע, עם עדיפות לסופי שבוע.
אין שעות פעילות מוגדרות, את היינות אפשר לרכוש גם ביקב .
הביקורים בתיאום בלבד, מומלץ לתאם מספר ימים מראש. הסיור ביקב ללא תשלום.
לתיאום: דני מאור 6713011-054
יקב מאור

חזרה לתחילת העמוד

21.02.2011 חדר הטעימות של סבתא מרים רוטנברג:
סביב השולחן: דורון בלוגולובסקי (נכדה של מרים), שרונה פז-בלוגולובסקי, עפר יוכלמן.

מאת שף אלון גונן

פינו נואר 2008:
כדי להכין פינו נואר טוב, חייב היינן להיות עם האצבע על הדופק כל הזמן. זה זן שלא כל כך מתחשב ברצון היינן ויש לו אמירה משלו. פינו נואר טוב הוא יין מרגש, עוצמתי, בעל ניחוחות משכרים שמתפתחים כל הזמן והיין עובד בכוס שעות. ביקב ויתקין עושים פינו נואר. ביקב ויתקין עושים פינו נואר טוב.
השיטה היא בציר מוקדם משולב עם בציר מאוחר. שילוב של ענבים בעלי רמת חומציות גבוהה וענבים שנבצרים בבריקס מקסימלי. וכמובן מקצועיות בהבנת תיקוני חומצה לפינו. הפינו אוהב תיקונים אבל עדינים ובזמן. ופה היא גדולתו של היינן.
בטעימה: צבע אדום בוהק ומלא, שומניות נפלאה בערבול הכוס. היין בעל רמת חומציות בינונית עם טאנינים נפלאים הממלאים את חלל הפה בשפע טעמי פרי טוב. ריח הפינו נואר מרגש במיוחד ומעניק אין ספור התפרצויות מרגשות בכל ערבול הכוס. היין עובד ועובד ולא שוקט לרגע. סיומת חמאתית ובעלת אפטר טייסט שמעלה חיוך על הפנים.

מסע אחר 2009 ( סירה, קברנה פרנק, קריניאן)
בטעימה: צבע עמוק ודחוס, היין בטעימה בשל מאוד וממלא את חלל הפה בטאנינים חזקים ותוקפניים רמת החומציות בחלל הפה גבוהה אך מאוזנת בבליעת היין יש תחושה שהיין רוצה וצריך להישאר בבקבוק לפחות עוד 5 שנים. לדעתי אחד מהיינות העתידיים הטובים והמרגשים שיהיו לנו. לקנות עכשיו ולחכות איתו.

קברנה פרנק 2007:
צבע כמעט אטום, בערבול היין סמיך וכבד, החמיצות המאוזנת של הענב הזה נותנת אפשרות לטעמי הפרי לדבר. פרי בשל, מלא, מתיקות טובה. היין נותן הרגשה שהוא לא צריך אוכל לצידו. חמאתיות נפלאה ואפטר טייסט מרגש.
זה יין בשביל אנשים שרוצים לשתות יין ולא רק לדבר על יין.

קרינאן 2007:
היין בעל צבע אדום בוהק וזוהר. ריחות חווה בוקעים מהכוס והריחות משכרים ומדהימים ומכינים אותנו באופן מושלם ללגימה: יין לעיס מאוד, מלא, עמוק, פותח כל נקבובית בחלל הפה שמתחילה לצעוק אוכל ,אוכל ועכשיו. איזון טוב בין חומציות ומתיקות, זה יין מושלם לקרניבורים.

פטיט סירה 2007:
יין זני נפלא. עדין, חמאתי, מרגש: לתפוס את האורגזמה במעופה

חזרה לתחילת העמוד

יקב נחשון :ביקורת יין

מאת: כהן אילן

יקב נחשון המחודש משיק 4 יינות חדשים. נתן ליפשיץ יינן היקב מעדיף יינות שנעימים לשתיה ולא בומבסטיים. בטעימת היינות שהושקו לא מצאתי קו מנחה שמוביל את היקב. היינות נעשים מתערובות של שנות בציר שונות ולא תמיד אנו יודעים את היחס בזני הענבים בבלנדים שהופקו על ידי ליפשיץ. השאלה הנשאלת היא האם יש פה ז'אנר חדש או שמא הקו המוביל הוא ניסיונות - ואם יוצא טוב אז הצלחנו. רמת האלכוהול ביינות עוברים את חמישה עשר האחוזים וגם כאן עולה בי השאלה האם יש צורך או רצון לפוצץ את פה הטועם ברמת אלכוהול, גבוהה לטעמי, על מנת לכפר על פגמים ביין. אין סיבה בעולם להצהיר על יינות קלים ונעימים לשתיה ובד בבד להגיע לרמת אלכוהול כל כך גבוהה ביינות הללו. מחירי היין ליקב הבוטיק המחודש סבירים בהחלט למי שאוהב את הז'אנר של עודף אלכוהול ועץ מרובה.

פושקין 2006
בלנד שמופק מענבי קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק הנבצרו ב 2006 מכרמי קיבוץ נחשון. אין אזכור לאחוזי הבלנד שממנו הופק פושקין 2006,וגם בטעימה אין אפשרות לדעת מה יותר דומיננטי. בלנד קליל לא מרגש במיוחד. אחוזי אלכוהול גבוהים. תרומת העץ כמעט ואינה מורגשת. מחירו לצרכן 52 שקלים.

קברנה פרנק 2007
יין זני שהופק מענבי קברנה פרנק גם כן מכרמי נחשון. היין שהה בחבית 24 חודשים. צבע היין כהה ושחור. קברנה הפרנק מצטיין בטעמים ירוקים. בהרחה ובטעימה מקבלים הרבה פירות יער שחורים, מעט ריבתיים, ומעט פירות הדר מתגלים ונעלמים מייד וחבל. היין בעל רמת אלכוהול לא הגיונית של 16 אחוזים. מחיר לצרכן 68 ₪.

סלע 2006-2007
בלנד של ענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו וסירה, מכרמי נחשון. הענבים נבצרו בשנים 2006 ו-2007. היין התיישן במשך כשנתיים עד שלוש שנים בחביות. והיין בעל 15.5 אחוזי אלכוהול. טעמים של פירות יער שחורים עם רעננות של פרי בוסרי מתערבבים להם. טעמי תבלין מינורים ויש הרגשה ביין הזה של שאריות תבשיל שנאספו מכל השבוע והוכנסו לסיר אחד. מחיר לצרכן או במקרה הזה לצרחן 68 ₪.

איילון סירה 2007
יין זני שהופק מענבי סירה שנבצרו בין השנים 2005, 2006, 2007 ולאחר שהייה של שנתיים עד ארבע שנות חבית עורבבו יחד ובוקבקו. צבע היין סגול אדום. בעל טעמי פרי אדום, מעט תבלינים מעקצצים את הפה. בבליעה מורגשת מרירות באפטר טייסט, ציפיתי ליין לעיס ומורכב אחרי כל שנות העץ שהוא ספג אך גם כאן מתגלה יין אנמי ולא מרגש. היין בעל 15.5 אחוזי אלכוהול, מחירו 85 ₪.

יקב נחשון.
מרכז המבקרים פתוח בכל יום בין השעות 09:00 – 16:00,
ביום ו' 09:00 – 15:00, ובשבת מ- 10:00 עד השקיעה.
טל. 08-9278641
winery@nachshon.co.il
www.nachshon.org.il

חזרה לתחילת העמוד

יקב וילה וילהלמה: יין טוב, אוכל טוב, אווירה קסומה ומענגת.

מאת: שף אלון גונן
(היקב נמצא במושבה הטמפלרית במושב בני עטרות)
יינן היקב הוא עמרם סורסקי ויחד עם מוטי גולדמן הקימו מייזם משותף של יקב מרשים, יינות איכותיים וחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. היקב מאופיין בחשיבה אחרת, שונה. חובבי היין הישראלי יופתעו מהגישה, יופתעו מהאירוח ביקב שבו אפשר ליהנות מארוחות בוקר מרשימות בכל יום שישי החל מהשעה 9:00 בבוקר ועד 16:00 במרפסת היקב כשכל גוש דן המדהים נפרש לעיניהם עד הים. היינות שיוצעו לכם עם ארוחת הבוקר הן מסדרת TIMELESS .

"מתחת לכל פקק שעם של כל בקבוק חבוי לו יין שהגיע לבשלות מלאה והוא מוכן באופן מושלם לשתייה"

גראנד שרדונה: יין שרדונה בעל טעמים מורכבים מאוד, ללא טיפת צביעות ישראלית של פירותיות וריחות מטהרי אוויר. שרדונה שעץ משובח עוטף אותו ותורם לו חוזק וחמאתיות מדהימה. לידו כל השאר מדברים צרפתית עילגת.

מדוקברנה 2004: בלנד קלאסי של קברנה ומרלו.
בסגנון מדוק שבבורדו: גם כאן היין מתפתח כל הזמן בכוס. כל לגימה שונה מקודמתה. זה יין שהוא מאוד לעיס. הוא מזמין לידו אוכל. זה יין שכל פעם מעלה בי חיוך כשאני שותה אותו.

Timeless780 : בלנד של קברנה סובניון ומרלו הנבצרו ב-2007
יין בורדולזי שיש בו את כל המרכיבים הנכונים: צבע שחור בוהק, ריחות עזים בוקעים ממנו, ריח אדמה רטובה, ריח ריבתי לצד פרי צעיר כמעט בוסרי. הדואליות הזו מלווה את היין גם בטעמים השופעים ממנו. פרי בשל לצד פרי טרי. טחב קליל עם קינמון, וניל מחבית אמריקאית וקפה מחבית צרפתית. היין מרגש.

Timeless 929 : בלנד של קברנה ומרלו הנבצרו ב-2006
צבע היין אדום אטום ומאוד סמיך. פירות שחורים מפיצים ריחות נקיים ומורכבים מעט אקליפטוס ונענע. בטעימה מתגלים פירות בשלים של שיזף ופטל. מעט חמיצות מלווה את היין ומעניקה לו סיומת טובה. גם כאן השימוש בחביות אמריקאיות וצרפתיות מעניקות וניל, קוקוס ואספרסו מרוכז.

Timeless 1120 : בלנד של קברנה ומרלו משנת בציר 2006
יין כבד וסמיך. צבעו שחור כהה מאוד. ריחות בשלים של פירות יער וגם כאן יש עיקצוץ מרענן של נענע טריה, ביין מורגשת החבית האמריקאית ולאו דווקא הצרפתית. ווניל, קקאו, שוקולד ואספרסו. המון תבלינים בוקעים מהיין והיין מאוד לעיס. יין שצריך המון זמן בכוס. קצת רוקפור משובחת לידו או נתח של רוסטביף מאנטרקוט שמן. מוזיקה של מופע הקולנוע של רוקי ברקע וכל הגוף חווה אורגזמה.

054-4564526 מוטי גולדמן
03-9721988 וילה וילהלמה
www.villawilhelma.co.il

חזרה לתחילת העמוד

יקבי רמת הגולן

מאת שף אלון גונן

גמלא ברוט

לקראת השנה האזרחית הוצפתי ביינות מבעבעים ישראלים על מנת לחוות דעה עליהם. מתקפת הקאוות והשמפניות בחנויות היין והסופרים בשבוע האחרון הוא מטורף. אפשר למצוא יופי של דברים במחירים שפויים, אפילו שלושה או ארבעה במאה היו על מדפי הסקוטית והאמת בכלל לא רעים בתמורה למחיר.
כאשר מגיעים למבעבעים הישראלים הסיפור שונה לחלוטין מבחינת המחיר. אין יין שמתחיל מתחת לחמישים שקלים. ברוט פרייבט קולקשיין של כרמל וכמובן בלאן דה בלאן של ירדן לא במשוואה הזו. השקעה בענבים משובחים ותסיסה של שמרים והקפדת יישון הופכים את שני היינות האלה למבעבעים המובילים בארץ. יש הבדל מחירים כמובן אבל כל אחד על פי טעמו וכיסו.
כאשר אנו מדברים על היקבים שמתמחרים את יינותיהם במחיר בינוני אז יקב גמלא נמצא במשוואה הזו עם יינותיו שלא פעם מפתיעים באיכות ובמחיר.

בטעימה:
גמלא ברוט: 11.5 אחוזי אלכוהול, עשוי מזני הענבים פינו נואר ושרדונה. מיוצר בשיטת שמפיין המסורתית.
בהרחה היין שופע ריחות של פרי הדר בוסרי ותפוחי עץ ירוקים. בטעימה היין מאוד נקי ולא מתמקד באיזשהו טעם פרי מוביל גם לא של ענבים כמתבקש. לצערי הטעם הדומיננטי המורגש בפה הוא חומציות לימונית שלא נעימה בפה. גם בבליעה מורגשת תסיסת הבועות הלימונית והאפטר טייסט לא משפר את ההרגשה.
מחיר הבקבוק בחנויות הוא בין 60-70 שקלים .

מרלו ירדן 2006

שנת המלחמה, לבנון מספר 2. כרמים לא מושקים, כרמים לא מרוססים וכרמים שלא זכו לטיפול מסור אליהן הן רגילות. היינות של 2006 של רב היקבים שסבלו בגלל המלחמה די הופתעו מיכולת הישרדותה של הגפן. נכון שהיבולים היו מעטים יותר, נכון שהגפן לא נראתה מטופחת וזקופת קומה אבל הענבים היו משובחים והוכיחו לנו שוב שיד אדם לא תמיד רצויה והטבע עושה את שלו.
לצערי, מרלו רמת הגולן 2006 לא ידע להסתדר בעצמו עם רוחות המלחמה שנשבו ולא היה מורגל לחוסר הליטוף של עוצמת יקב רמת הגולן שמעניק ליקביו ואולי סורס בשל כך.

בטעימה שנערכה במתחם קסטיאל השבוע התגלה מרלו בעל ריח מינורי של פירותיות מתבקשת ממרלו צפוני, הריח נעלם תוך כמה עירבולים והשאיר נוזל אדום ללא כל ריח, אפילו אדי אלכוהול לא הצליח המרלו הזה לעלות בהרחה. טעם היין מיימי ומרירות ליוותה אותו ממגעו על הלשון ועד הבליעה. ללא כל אפטר טייסט ללא טעמי פירות כלשהן.
ביקשתי מזיגה מבקבוק אחר וגם כאן הטעמים והריחות לא הורגשו.
לאחר כחצי שעה בכוס עוד יותר התאכזבתי והרגשת התיקונים שנעשו ביין הזה הורגשו בצורה מאסיבית ואולי אפילו חובבנית משהו. טוב אולי אפשר להאשים את המלחמה.

לסיכום: לא ברור לי מדוע לא מצא היין הזה את דרכו ליינות הר חרמון. שם מקומו. יקב גדול ומוביל כמו יקבי רמת הגולן לא יכול להרשות לעצמו להוציא יין כזה לציבור לקוחותיו.

חזרה לתחילת העמוד

שאטו גולן

מאת שף אלון גונן

נטעם: רוזה 2010, ענבי גראנש, ברברה וסירה.
צבע אפרסקי בהיר מאוד, היין בעל ניחוחות קלים של פטל, דובדבן ומשמש. בטעם מורגשת חמיצות נעימה שמשתלבת עם גוף טוב וחמאתיות בבליעה. יש מעט אדי אלכוהול שמסרבים לעזוב גם אחרי דקות ארוכות בכוס. לי באופן אישי חסר מעט צבע בעין.

גשם לבן 2009: ענבי רוסאן, גראנש בלאן ווייוניה.
היין צלול ונקי, ריחות מתקתקים של פרי טרופי קל, היין שהה בחביות עץ גדולות אך לא ניכר כי הן השפיעו על טעמו ואין זכר למעט עץ שהיה ממתן את המתיקות שיש ביין. המון טעמים היין משחרר לחלל הפה וגם פה חבל שאין משהו שיחבר את הטעמים של שלושת הזנים הדומיננטים שעורבבו יחד.

סירה 2007:
לדעתי, זה היין שהכי נכון שהיקב מייצר לטובת הסועד במסעדה. יין לעיס מאוד, בעל צבע סגול עמוק, המון תבלינים מאוזנים לצד חומציות טובה, מעניקים ליין רכות נעימה בבליעה.המון טעמים בשלים ולא מעיקים. כמו שכתבתי זה יין שיעניק חוויה מושלמת לארוחה טובה. יופי של יין.

מרלו 2008:
צבע סגול בוהק ועז. ריח מתוק של פרי בשל ריבתי משהו, טעמי אספרסו ושוקולד, טעמי פירות בשלים על סף בשלות יתר. ריח היין שונה לחלוטין מהטעמים שציפיתי לחוש בפה. לדעתי ליין מגיע עוד שנה ואולי יותר לשהות בבקבוק והוא טרם מוכן.

קברנה סובניון 2008:
גם כאן היין לדעתי אינו מוכן לשתיה ויש הבדל עצום בין הריח לטעם. גם כאן המתיקות משתלטת. הוספו לקברנה 10 אחוזי מרלו ו 3 אחוזי סירה.
לא כל כך ברור לי למה.

בלנד אדום 2008: גראנש, סירה, מורוודר.
האף שופע ריחות ארומאטיים של פירות, מעט מרווה, רוזמרין, קצת טבק ושוקולד. וואו, ממש מדהימים הריחות. טעמי היין שופעים, היין פשוט לעיס וממלא את חלל הפה בעוד ועוד טעמים של פירות מוצקים. שזיף צעיר, פרי יער שחור, מעט צימוקים ועוד ועוד. יין מרגש ללא ספק.

קברנה סובניון (סדרת אליעד 2008) מעט פטיט וורדו ומעט סירה.
צבע היין מרמז על היותו יין שהוקדשה בו מחשבה רבה.
זהו יין לעיס מאוד. כבד מאוד ושומני בכוס. עפיצות נעימה העוטפת את חלל הפה ומאפשרת לפה להתרגש מפירות משובחים והפעם, סוף סוף, אפשר לומר שטעמתי ענבים ביין הזה. הפטיט וורדו העניק עומק וצבע נפלא ליין והסירה העניקה חמיצות נעימה ואלגנטיות ליין הזה.
זה יין שהוא נתח הקצבים של היינן: שאפו.

חזרה לתחילת העמוד

סגל: קברנה סובניון יין לא מסונן 2007:
vive le Roi (יחי המלך החדש)

מאת שף אלון גונן

19 חודשים בחביות שונות. (צרפתי, אמריקאי ומזרח אירופאיות)
אלכוהול: 13.8 אחוזים.
צבע: שחור אטום מעט מהפנט אפילו.
ריחות: פרי צעיר ותוקפני המשתנה ללא הרף בכל ערבול וערבול. לאחר שעה בכוס היין זרק ריחות של פרי יער אדום וצעיר, לאחר כעשר שעות בבקבוק היין הפיץ עדיין ריח פרי צעיר מתובל בשוקולד, ומעט ווניל חרוך.
בטעימה: היין מתובל מאוד, פירותי מאוד, רענן וסוף סוף קברנה ללא טעמי ריבה המשתלטים. העץ מאוד מינורי אף על פי זמן היישון הארוך יחסית וזאת תודות ל 10 אחוזי מרלו שעידנו את הקברנה ונתנו לו מתיקות קלה מאוד ואפשרות לענבים לומר את דברם.
היין נקי מאוד בטעמים ונותן לכל תבלין לפרוץ בזמנו החופשי: ציפורן שמעקצצת את הלשון ולאחריה אקליפטוס ומיד אחריו באים טעמי שוקולד מריר אשר באפטר טייסט מעניקים טחב ומעט בשר מעושן.
עולם ישן במיטבו, יין קריר מרענן אך בד בבד יין עוצמתי בעל אמירה נוקבת שלא סותם את הפה לרגע. בכל לגימה יש לו מה לומר.
היין שונה בנוף הישראלי, זהו יין שאולי יעשה בית ספר לשאר היקבים שכל כך אוהבים אחוזי אלכוהול גבוהים, עץ שמשתלט וטעמי ריבה.
שאפו ליינן – יחי המלך החדש.

חזרה לתחילת העמוד

גינתון יקב בוטיק: לתפוס את האורגזמה במעופה.
מאת שף אלון גונן

אז מה צריך כדי להיקרא יקב בוטיק: מקום, ציוד מינימלי, קורס כזה או אחר, עודף כסף, שגעון, לעמוד בחוקים שלא כתובים באף מקום לגבי ייצור יין, ולהשתדל לא לעבור את ה 100000 אלף בקבוקים. זה פחות או יותר יש לתשעים אחוזים מיקבי הבוטיק שיש בארץ.
אז מה מייחד את יקב גינתון בהיותו יקב בוטיק?
ביקב גינתון חברו להם חברות ומשפחה יחד. חברות של דורון, בנג'ו וטל. שלושה גברים אשר עוטפים את היקב שלהם במושב גינתון כאילו הוא היה תינוק משותף של שלושתם. היקב לא מפואר, ללא מרכז מבקרים, ללא מניירות וללא השקעה עיצובית כל שהיא. כשעולים בשביל המוביל ליקב משהו באוויר משתנה, יש תחושה של divine. הגעתי לארוע טעימות היינות שהיקב ערך לפני שבוע ובחצר היקב היו עשרות אנשים מחייכים, כולם עם כוסות יין ביד, כולם יחד, לא הייתה תחושה של קבוצות אנשים. נראה כי כולם הכירו את כולם. אני אוהב לעמוד מהצד ולהתבונן באנשים הלוגמים בפעם הראשונה את היין שמוזגים להם. אני אוהב להתמקד באזור הפה ועווית הגבה שאומרת הכל. המגע הראשוני של הנוזל האדום על הלשון המפעיל כל כך הרבה חושים וטעמים המתפרצים בבת אחת להבעת פנים אשר אומרת לי האם היין עבר את המשוכה או לאו. אהבתי לראות את הלגימה הראשונה מהמרלו 2006 של אותה גברת אשר עצמה את עיניה לכמה שניות ונתנה לי תחושה שהיא מפליגה לה אי שם וממאנת לחזור. רק הלגימה השנייה פתחה את עיניה וחיוך גדול התפרש על פניה. או אותה לגימה של השיראז מרלו 2006 שהקמטים של אותו אדם נעלמו לשנייה ברגע שבו הוא פתח את עיניו כל כך חזק, או אז ידעתי משהו שהוא חווה. הרגעים האינטימיים האלה של האנשים שלוגמים לראשונה מיינות גינתון הם ללא ספק תחושה של "לתפוס את האורגזמה במעופה"

יינות היקב שהוטעמו בארוע:
מרלו כרמי יוסף 2006
24 חודשי חבית. חביות צרפתיות ואמריקאיות.
היין לעיס, בעל מורכבות של פרי בשל וניחוחות חזקים של אספרסו משובח ומרוכז.
גוף חסון ומעט מרירות בבליעה המעניקה אפטר טייסט מושלם. (טוב, אני רוצה עם היין הזה גוש אסאדו ועכשיו)

מרלו בן זימרה 2005 :
26 חודשי חבית. המרלו הצפוני שונה מהמרלו של השפלה ולכן ביקב העניקו לו עוד כמה חודשי חבית על מנת לתת לו כוח ויותר גוף. המרלו הצפוני בעל צבע סגול כמעט אטום, הניחוחות ללא ספק משובחים מאוד ומרגשים מאוד אך בד בבד בפה יש נפילה מסוימת לעומת הציפיות שלנו לאחר ההרחה. אט אט אנו מזהים את הפירות הבשלים הריבתיים שהיין מפיק ובגלל חוזק העץ לוקח לו זמן רב להפתח. רק אחרי עשרים דקות בכוס הוא מתחיל להתנהג בהתאם למה שהאף הפיק.

מרלו מהר ברכה 2006:
24 חודשי חבית. היין בעל צבע סגול עמוק בוהק, על גבול השחור, ניחוחות עזים של פרי בשל אך מעט תוקפני. האלכוהול יוצא החוצה וכאילו מזהיר אותנו שעדיין לא הגיע זמנו לשתיה. בטעימה היין מאוד מורכב ומאוד שומני בפה, מה שמעניק ליין יכולת להפתח עוד ועוד בחלל הפה. היין לדעתי לא מוכן לשתיה ובעוד מספר חודשים תהיה לו אמירה מאוד נוקבת.

שיראז מרלו 2005:
24 חודשי חבית בה נעטפו להם יחד 60 אחוזי ענבי שיראז 35 אחוזים מרלו ו 5 אחוזים קברנה סובניון.
יין מאוד אלגנטי, טעמים וריחות המתמזגים נפלא יחד. כל זן העניק לבלנד את הטוב שבו, עדינות של שיראז, ריחות וגוף של מרלו וקברנה שהעניק תוספת גוף ותיבול. טעמים מיוחדים של עשבי תיבול טריים. אניס, פלפל שחור ועיקצוץ של מרווה.

קברנה סובניון כרם בן זימרה :
יין מורכב מאוד, עשיר מאוד, לעיס מאוד. לא יודע כמה בקבוקים ייצר היקב או נשארו ביקב אבל לעניות דעתי יין זה צריך להימכר רק לאנשים שאוהבים יין.

חזרה לתחילת העמוד

טעימת יינות סירה
מאת שף אלון גונן

היינות שנבחרו לטעימה הינם: שיראז 2006 כרם קאיומי של כרמל. סירה רזרב 2006 של יקב טוליפ. שיראז 2008 של יקב ברבדו, סירה 2007 של רמות נפתלי. להלן רשמי הטעימה וחוות דעתינו על היינות שנטעמו. הטעימה נערכה עם נתח סינטה ובתנאי מסעדה על מנת לבדוק את שילוב היין עם האוכל בדיוק כמו שהלקוח חש. תוצאות הטעימה מובאות על פי סדר העדפה שלנו כשהראשון הוא הפחות חביב על הטועמים והאחרון הוא המועדף על הטועמים.

שיראז קאיומי : 14 חודשי חבית, 14 אחוזי אלכוהול.
היין בעל צבע ארגמני, ניחוחות של פרי בשל ומעט חמצמץ. היין בעל גוף , חמאתי מאוד. לדעת הצרפתים היין כשלעצמו מצוין אך שילובו עם הבשר שהוגש היווה את הבעיה. הוא לא הצליח להתמודד עם עוצמת הבשר ונראה כי היין אוהב להיות סוליסט.

שיראז ברבדו 2008 :12 חודשי חבית, 14 אחוז אלכוהול.
יין עשיר בטעמים, צבע ארגמני כמעט אטום, פרי בשל עם ניחוחות וניל. היין אהב את הבשר והתמזג נפלא איתו, אפטר טייסט מעט בעייתי מאחר וחיפשנו את המרירות המתבקשת מיין עם גוף חסון.

סירה 2007 רמות נפתלי: 10 חודשי חבית, 13.4 אחוזי אלכוהול.
היין עוצמתי, ריחות טובים של פרי בשל, היין חמאתי מאוד, חלל הפה נעטף בטעמים שמתפתחים ללא הפסק והיין מאוד מאוד מעניין והעלה על פני כולם חיוך של אושר.

סירה רזרב 2008 יקב טוליפ:
18 חודשי חבית, 15.5 אחוזי אלכוהול.
היין בעל צבע בורדו אטום וכמעט שחור, טעמים נפלאים של פירות בשלים וטופי. מעט וניל ומעט אקליפטוס. היין עשיר מאוד ובכל עירבול בכוס הוא משחרר עוד ועוד טעמים. אחוזי האלכוהול הגבוהים כמעט ואינם מורגשים לצד נתח הסינטה המדממת שהוגשה לצד הכוס.
היין ריגש מאוד את האורחים הצרפתים והיה להם קשה כשהבקבוק נגמר.
מאחר ואני לא אוהב לראות אנשים במצוקה הוצאתי ממקרר היין שלי את הסירה רזרב 2006 ולתת לאורחים לבדוק אם יש הבדל והאם ליין יש קו ואמירת התיישנות כפי שתמיר ארצי היינן טוען.

סירה רזרב 2006 יקב טוליפ: 16 חודשי חבית, 14.8 אחוזי אלכוהול.
גם כאן היין בעל גוון סגול עמוק ואטום, גם כאן היין העלה חיוך רחב על פני הצרפתים. היין בעל גוף,חמאתי מאוד, בעל אפטר טייסט מעט מריר אשר משתלב נפלא עם האוכל. פירות בשלים לצד תיבול רענן של שומר ועשבי תיבול טריים.
לשאלתי בעניין העדפתם בין 2008 ל 2006 תשובתם הייתה חיבוק שני הבקבוקים.

לסיכום:
כבודם של יינות משובחים וזוכי מדליות במקומם מונח אבל חייבים לזכור כי מהותם להיות מוגשים לצד אוכל והם חייבים להתמזג יחד ולהשלים את החוויה של הסועד. מבחן המדליה הוא לצד מנה משובחת. ולא תמיד על הקיר ביקב.
הטלפון והכתובת של המסעדה נמצאים במערכת. אתם מוזמנים להיות בקשר איתם.

חזרה לתחילת העמוד

יקב סוסון ים:
מאת שף אלון גונן

יקב סוסון ים הוא יקב מפתיע. בעל אמירה נוקבת ויכולת אמירה מאוד נוקבת בבלנדים שהוא מייצר, אני אוהב את היכולת לקחת מסורת צרפתית רבת שנים בעשיית יין ולאמץ את תפיסתה וגישתה הלא מתפשרת. כולם יכולים לערבב זנים כאלו ואחרים ולייצר יין בורדולזי, יין בורגונדי וכולי. אבל את הגישה והיכולת שיש לצרפתים לקחת את הזמן, להיות במשמעת עצמית ולא להתפתות, להריח, לטעום, לחשוב ולתת ליין להתפתח, להגיב, להשתולל וליהנות מזה שאתה שחקן משני, ההבנה הזו היא מה שעושה את יקב סוסון ים ואת זאב דוניה לאחד מהייננים המרגשים והמפתיעים שיש בישראל.

ROMAIN - בלנד של גראנש, סירה ומורוודר.
בלנד קלאסי ממחוזות עמק הרון.
זה בלנד שמעלה חיוך מהטעימה הראשונה, מורכבות של טעמים לצד נינוחות, אמירה נוקבת של גראנש עם סירה שמעניק תיבול מעניין ומרוודר שמעניק חמיצות מאוזנת וחמאתיות נפלאה.
חגיגה של טעמים.

JAMES - שאנין בלאן.
זה זן שכמעט ולא קיים ביקבים אחרים אם בכלל.
הזן הזה מפיץ ריחות פרחים ארומטי ביותר, טעמי אגס ירוק ותפוח בשל ממלאים את חלל הפה ויחד עם החמיצות של הענב מרכיבים טעמים נפלאים, ארוכים ומהנים ביותר. היין מפתיע. ומי שמאס ביינות הסטנדרטיים הלבנים ימצא בשאנין בלאן מורכבות ועניין רב.

FELINI - סירה וקברנה סובניון.
הסרטים של פליני בעיקר מבוסים על התעסקות בתת מודע. אם יש סרט של פליני שריתק אותי זה ג'ולייטה של הרוחות ולאו דווקא בגלל התסריט אלה בגלל המוזיקה שכתב ניו רוטה.
היין הזה שייצר זאב דוניה הוא יין שופע מוזיקה, שופע ריחות וטעמים של אווירת מטבח שוקק חיים.
המון טעמים של עשבי תיבול טריים, מרווה, פלפל שחור, טימין. יש ביין הזה אוכל, כמעט רצון להשתמש בו כתבלין בכל מנה ומנה. היין אוהב לצידו אוכל. היין בעל מורכבות של טעמים אך הוא לא כבד, היין מחבר בין נגיסת סטייק עסיסי עם המורכבות של הפרי. מנה של שרימפס בחמאת מרווה פתחה ליין צוהר נפלא ושיחררה בפה עוד ועוד טעמי תבלין טריים שרק נקטפו. יין חזק וסוחף ללא ספק בעל משבר זהות שלדעתי אם הוא היה מוצק היה נאכל בכפית ובעונג.

חזרה לתחילת העמוד

יקב לוריא: הבוטיק של הכרם.
מאת שף אלון גונן

יקבי הבוטיק נמצאים לכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל, בהגדרת המושג בוטיק יש מן הטעיה מסוימת מאחר ואדם מן השורה חושב שכשמשתמשים במונח בוטיק מתכוונים לקטן, משובח, שהמוצרים בו נבחרו מתוך אין ספור מוצרים וששם, בבוטיק תוכלו למצוא את המוצר הייחודי שלא יימצא אצל אף אחד אחר. אבל יקבי בוטיק כאמור יש כמה מאות ורובם מייצרים כמעט את אותו המוצר (מיץ ענבים). בדרך כלל מקברנה סובניון וממרלו, בדרך כלל עם אחוזי אלכוהול גבוהים ובדרך כלל עם טעמי עץ המשתלטים על כל חלקה טובה. טוב, כולם בוגרי אותו יועץ ואותו בית ספר.
יקבי הבוטיק גם מתחלקים לכאלה שזהו להם תחביב יקר ובמקום יאכטה או מטוס פרטי מקימים יקב בוטיק בכמה מאות אלפי שקלים. יש את המשוגעים לעניין שהיין מבחינתם זו יצירת אומנות והם אוהבים את המשחק והעניין שיש בהכנת יין. ויש את מגדלי הענבים אשר מוכרים את תוצרת אדמתם ליקבים קיימים וכאשר הם מזהים שהענבים שלהם זוכים במדליות ומשווקים בכל העולם, אזי גם הם מחליטים לעשות כמות מועטה של יין ולהם הזכות לבחור את החלקה הטובה, את האשכולות המובחרים ולנסות ליצור יין, בהתחלה למשפחה, אחר כך לחברים ועם הזמן היין גם יוצא מהמרתף למספר מסעדות מצומצם וחנויות יין.
יקב לוריא נמצא במושב ספסופה לא רחוק מהר מירון, 180 דונם של אדמת גיר, בזלת וטרה רוסה. שילוב של מינרלים משובחים ומי מעינות עוטפים את חלקות משפחת סיידא. אב המשפחה הוא חקלאי, אם המשפחה מארחת אנשים בצימרים המקסימים בצמוד לבית המשפחה במושב והחדרים מדוגמים בג'קוזי, מדשאות, ארוחות בוקר של איכרים ושלווה.
בן המשפחה גידי הוא בחור צעיר ומרתק. גידי למד ייננות בארץ ויחד עם אביו זיהה את הפוטנציאל הגלום באשכולות הענבים אשר מגדלת המשפחה לעשרות יקבים גדולים וקטנים. הדבר הראשון שזיהיתי אצל גידי ואביו יוסף זה התעוזה שקיימת בהם: תעוזה בגידול זנים שונים, תעוזה בצורת גידול גפנים כדוגמת שתי קומות, שתילת גפנים במקומות שונים ובאדמה שונה, וגם בזמני בציר הענבים. לא יכולתי להאמין שכשהגעתי לשם לפני שבוע עדיין לא נבצרו כל הענבים. נסיעה בין הגפנים ובדיקת בריקס היא יום יומית אצל גידי. מה, אתה לא פוחד מהבשלת יתר? מריכוז סוכר גבוה? מרקבונות, חרקים וכו, אני שואל. נראה לי שהחיוך של גידי הסביר לי את מהות העניין בלהיות חקלאי. טיפול יום יומי במהלך כל השנה מקנה לכורם התחברות טוטאלית לגפן והידיעה כי היא לא תאכזב אותו מרתקת אותי.
היקב מייצר שני סוגי יין: לוריא רוג'- מיוצר מענבי סנז'ובזה, ברברה וקברנה סוביניון: אופי הזנים שונה בנוף הישראלי והשילוב האיטלקי הזה מרתק. היין בפה משתולל, עוד ועוד טעמים ממלאים את חלל הפה, היין פירותי מאוד והחומציות שבו משתלבת נפלא עם עץ שעוטף אותו ונותן לו גוף חסון. חמאתיות טובה ועפיצות מינורית, היין מרגש ולדעתי זהו שילוב מנצח של זנים.

היין השני הוא יין הדגל של היקב והוא עשוי ברובו מקברנה סובניון ועוד כמה זנים אשר מחליטים לתבל איתם את הקברנה. היין שהה כשנתיים בחבית עץ. זהו יין מורכב ובעל גוף בינוני אשר מאפשר ליין להיות נינוח ואלגנטי בפה. זהו יין שהעלה בי חיוך על הפנים כשלגמתי אותו עכשיו, זכרתי את אותה טעימה שעשיתי לו לפני חצי שנה ואז היין היה עדיין סגור והבקבוק לא שיחרר אותו. עכשיו כעבור חצי שנה היין בשל, מורכב, אלגנטי ולעיס. כשף מסעדה היין מבחינתי מהווה מושלמות לארוחה וירגש כל לקוח שיזמין אותו.

שני היינות הללו שנטעמו על ידי הם פרי יצירתו של היינן יריב לביא.

בטעימת חביות שערכתי יחד עם היינן החדש גידי סיידא שהוא המקבילה לשף עולה או שף כוכב. ללא ספק השילוב של איש אדמה שגדל בשטח יחד עם לימודים אקדמאים בתחום היין יהפכו את גידי בשנים הקרובות למוביל ולאחד הייננים המרתקים שיהיו לנו בארץ. גידי עורך בכרם וביקב טעימות לקבוצות
בטעימת חברים מבקרי יין וייננים שערכנו השבוע נטעמו היינות החדשים של יקב לוריא שעדיין לא יצאו לשוק. ההתרגשות בשולחן הייתה גדולה.

את היינות אפשר לרכוש ביקב ובחנויות היין המובחרות.
גידי : 052-5254570
יין טוב, סיורים וטעימות, צימרים.
נ.ב.
לא להתבייש לבקש מיץ רימונים.

חזרה לתחילת העמוד

יקב הסימטה: יינן ברי בן עזרא
מאת שף אלון גונן

אני לא נוהג לכתוב על יקבים ביתיים מהסיבה שאת היינות שלהם אי אפשר למצוא בחנויות או במסעדות ואם להיות הילד הרע שוב אז גם מהסיבה שהיינות לא בפיקוח ולא תמיד יש רשיון יצרן לאותו יקב ביתי או גארג' ולכו תדעו מה נותנים לנו לשתות.
כשקיבלתי את ההזמנה מיקב הסימטה אשר ברמת השרון התברר לי שהיקב שייך לברי, בן זוגה של ענת בן עזרא, אשר היא היא "הליקרים של ענת" אשר קוטפת מדליות בתחרויות שונות ומייצרת ליקרים איכותיים. הגעתי ליקב שבחצר ביתם הפסטורלי ובחדר נקי וממוזג שכבו להם בקבוקים ולצידם כמה דמיג'אנטים של כמה מאות ליטר יין מהבציר האחרון. ברי מייצר 5 סוגי יין. (מרלו, קברנה, שירז, בלנד ומורבדרה)
הענבים נרכשים מהחלקות של דובי מיקב רד פואטרי ומחלקת השיראז של כרמי יוסף ברבדו.
הקו המאפיין את היינות של ברי בן עזרא מאוד ברור: היינות פירותיים, בעלי גוף בינוני, חמיצות גבוהה. היינות חמאתיים מאוד ויש שימוש נבון בשבבים איכותיים.

קברנה סובניון 2009 :
אלכוהול – לא נבדק, פירותי מאוד ובעל גוף בינוני, עפיצות עוטפת את חלל הפה והיין לעיס מאוד. מעט מרירות בבליעה אך אפטר טייסט של פירות בשלים מקנים ליין אופי מעניין.

מרלו 2009:
אלכוהול – לא נבדק. גוף בינוני, ריחות של פירות יער בשלים. לטעמי חסר צבע שהיה מקנה ליין עומק, היין בוקבק מהר מידי לדעתי ועוד כמה חודשי התיישנות היו עושים לו טוב.

בלנד 2008 :50% קברנה 50% מרלו:
בלנד משובח ושילוב טוב של הענבים. עפיצות נעימה מאוד, עומק וחדות של פרי בשל. הפה מתמלא בטעמי פירות משובחים, ריחות עולם ישן והיין חמאתי ובעל אפטר טייסט מרגש.
ללא ספק היין הטוב של הטעימה מבחינתי.

שיראז 2009: מהחלקה של כרמי יוסף.
שיראז צעיר בעל ריחות מינורים של דובדבנים ומעט טבק. בטעימה היין לעיס מאוד ויש תחושה של יין בעל אמירה נוקבת מאוד. חלל הפה מתמלא בטעמי פרי טוב, עפיצות נעימה, בעל מרירות מינורית בבליעה. אפטר טייסט טוב. גם כאן צבע היין מעט חיוור והיין דליל מדי. השרייה ארוכה יותר על הקליפות הייתה נותנת ליין גוף טוב יותר. היה מעניין להשוות אותו עם השיראז של ברבדו ולדעתי השיראז של ברי משובח יותר ועוצמתי יותר.

מורבדרה 2009: אחד מהזנים שהיו פופולרים מאוד בפרובנס שממנו היו מכינים יינות כבדים בעלי צבע עז ואף היה מקובל להכין ממנו רוזה משובח.
בארץ, הזן הזה לא שכיח ורק עכשיו התחילו לשתול ממנו כמה דונמים.
המורבדרה של יקב הסימטה מתאפיין בגוף קל, חמיצות מהנה, ריחות וטעמי דובדבנים צעירים. גם כאן סובל היין מחוסר עומק בגלל חיוורון של צבע. סמיכות וצבע עז יותר היו הופכים את היין הזה למשובח יותר.

לסיכום: יקב ביתי מושקע, יינות טובים ומהנים. שווה ביקור: 0547313499

חזרה לתחילת העמוד

לאתר הליקרים של ענת

יקב כרמי יוסף ברבדו:
זו הסיבה להשקיע ביינות עתידיים:
מאת אלון גונן:
קברנה סובניון 2001 ללא ספק ה 2001 הטוב ביותר שנעשה בישראל.

קברנה סובניון 2001: יקב כרמי יוסף ברבדו.
יין אטום, עוצמתי, אנרגתי, טעמי פלפל ירוק בוקעים מכל עבר והיין שופע ריחות וטעמי פירות בשלים עפיצות וחמיצות מטורפת ומאוזנת שרוצה עוד ועוד כמה שנות בקבוק. כאילו הערנו את השד טרם זמנו. היין לא מפסיק להפתיע עם כל לגימה. ניכר כי רעננותו מפתיעה את כל הטועמים.

אין הרבה יקבי בוטיק ישראלים שיכולים להתהדר ביין שבוקבק לפני עשור. יש אולי יקבי בוטיק שיש בספרייה שלהם יינות מלפני עשר שנים אך רובם לא ראויים לשתיה ובעלי היקבים לא יעזו לפתוח ולהטעים את היין. סוג של נרות חנוכה, לראותם בלבד. למושג יינות עתידיים יש משמעות, למילה רזרב על הבקבוק חייבת להיות משמעות. מקובל בעולם כי יקב שמוכר יין עתידי סומך את ידיו וכישורי היינן על המוצר העתידי. היין יהיה טוב לשתיה בעוד מספר שנים והיין יהיה משובח בעוד יותר שנים והיין יחזיק מעמד ויהיה חי ותוסס גם בעוד עשר שנים ויותר. נכון שיש מבקרים המעניקים ליינות מסוימים את יכולת ההישרדות ארוכת השנים אפילו שהיקב שייצר את היין אפילו לא עבר את גיל חמש ואין להם על מה להסתמך מלבד זה שאף אחד לא יזכור בעוד עשר שנים את האמירה הקצת מתנשאת והקצת לא אחראית שבדרך כלל מקפיצה את מחיר היין המדובר.
יקב שמוכר יין עתידי ומתחייב על X שנים, חייב שיהיה לו על מה להתבסס, קביעה פזיזה שכתובה על תווית היין לא מספיקה. חובת ההוכחה חלה על היקב.
רוצים למכור יין עתידי? אני רוצה לטעום יין עתידי שהתחייבתם עליו לפני X שנים ושהיום הוא ראוי לשתייה ואז זכותכם המלאה למכור יין עתידי.
יפסיקו המבקרים להכתיר יינות עתידיים שיכולים להחזיק מעמד עשרות שנים. אין חיה כזו ויפסיקו היקבים שאין להם על מה להתבסס למכור לנו יחסי ציבור ואנו אוהבי היין נסמוך על יקבים עם מסורת, שנות בציר, והכי חשוב קצת צניעות. משפחת העשור היא לא גדולה אבל ללא ספק מהמשובחה שיש. שאפו לפרופסורים : בן עמי ועודד מכרמי יוסף ברבדו, כנראה שהאקדמיה כן מנצחת את האוטודידקטים.

חזרה לתחילת העמוד

יקב כרמי יוסף ויינות ברבדו
מאת שף אלון גונן

היקב נמצא באזור בית שמש כמה דקות נסיעה ממושב פתחיה ופדיה יש שלט גדול המוריד אתכם לדרך עפר בין גפנים ולאחר כמה דקות נסיעה מגיעים ליקב כרמי יוסף.
סוכה מוצלת מצד שמאל, היקב מצד ימין וריחות סתיו כבר באוויר. האדם והטבע נוגעים לא נוגעים אחד בשני. מיץ הענבים שנבצר לא מזמן מתחיל את תסיסתו במיכלים הענקיים שבתוך היקב ויהווה את בציר 2010.
כמו כל יקב מסורתי מתמחים בברבדו בייצור יינות זניים בלבד ועל פי נוסחה ברורה מאוד. ענבים משובחים, גפן חזקה, אדמה פוריה.

שרדונה, קברנה סובניון, מרלו ושיראז הם ארבעת היינות שמייצר היקב. זקני שבט ברבדו באים מעולם האקדמיה ולכן הכל רציני מאוד מחושב מאוד ויש הקפדה ודקויות בכל האמור ביינות. היקב מונע תחת שרביטה של הדר, המקיימת ביקב אירועי מסגרת מעת לעת ואירועים אלה מביאים ליקב הרצאות מרתקות ומפגשי טעימות עם קבוצות איכות מכל מיני מגזרים. האדם והטבע נפגשים, כבר אמרתי.

שרדונה 2009
צבע זהוב קש, ריחות מינורים של פרי טרופי לצד אשכוליות בשלות, מעט ריח וניל וקרמל. סימן לנוכחות של חבית עץ אמריקאית.
היין בחלקו התיישן רק שלושה חודשים בחבית ובחלקו רק במיכלי נירוסטה שנתנו לו טעם נוקשה בפה וטאנינים רכים בוסריים.
העפיצות ממלאה את חלל הפה ומאפשרת לטעמים הטרופים להתבטא ולהפתח עם כל לגימה ולגימה. היין חמאתי מאוד. יש בשרדונה של ברבדו את היכולת למצוא איזון בין כאלה שחובבים בזן הנפלא הזה את יכולתו להיות טרופי ובשל ובין כאלה שחובבים את היובש והעץ.

מרלו 2008:
צבע אדום עשיר וצלול, ריחות וניל ופירות יער בשלים לצד ריחות של עשבי תיבול טריים ורעננים.
פה החבית בעלת נוכחות משמעותית יותר ומעניקה אופי ברור מאוד ליין הזה. טעמי פרי שמתפתחים לכיוון פירות יבשים עם עיקצוץ מעניין ומרגש של פקעת אניס.
הגוף מלא ועגול, זליגת הדמעות בכוס ארוכה מאוד והיין מתערבל בכבדות בכוס. יש תחושה שהיין לעיס. האפטר טייסט של היין מצוין.

קברנה סובניון 2008:
לקברנה התווספו 10% מרלו, היין שהה 12 חודשים בחבית.
צבעו אטום וסגול, היין מפיץ ריחות עשירים של פלפל שחור ופלפל ירוק. מעט תחושה של שזיפים בשלים המעניקים טעם פורטי מינורי.
טעם הווניל מורגש מידי לטעמי והוא לא מתמזג טוב עם הארומות העוקצניות של הפלפל (הייתי מוותר על החבית האמריקאית במקרה של הקברנה הזה).
היין בעל חמיצות קלה לצד מתיקות קלילה וגם כאן אני קצת מבולבל כי אין ממש חיבור בין השניים,
רק לאחר דקות ארוכות של עירבול בכוס יש פריצה של טעמים, היין זקוק לדקנטר ללא ספק.

שירז 2008:
צבע אדום בוהק, צלול ונקי. ריחות שירז אופיניים של פירות רעננים.
בטעימה היין בשל מאוד וטעמי דובדבנים בשלים ושזיפים המתמזגים עם טעמי מנטה ופילפל. גם כאן הווניל שמורגש מגיע מחביות העץ האמריקאיות ואני נאלץ לשאול את עצמי שוב את השאלה למה?
השירז אצל ברבדו עדיין עם משבר הזהות של עולם חדש ועולם ישן ומישהו צריך לקבל החלטה איך לאפיין אותו.
לא ניתן לרצות את כולם.

חזרה לתחילת העמוד

חגיגת הממסך אצל תשבי
מאת אורי גילן

בימים אלה השיקו ביקבי תשבי יין חדש מסדרת ספיישל רזרב: שדה בוקר מבציר 2007. באותה הזדמנות הושק גם יין נוסף מסדרת ספיישל רזרב: שרדונה 2008.
שדה בוקר ספיישל רזרב 2007 הוא ממסך המורכב ממרלו וקברנה סוביניון וכן פטיט ורדו, קברנה פרנק ושירז. היין נמכר בארוע ובמשך השבוע מכירה עתידית, משום עדיין לא התחילו להוציאו למכירה בחנויות.
לשדה בוקר 2007 צבע אדום סגול כהה וצלול. בעל גוף מלא, טעם מורכב ומרוגשת עפיצות קלה וחמיצות נעימה המצביעות על פוטנציאל יישון לתקופה ארוכה למדי. לדעתי היין – שכאמור עדיין לא יצא למכירה – אכן אינו מוכן לשתיה, אבל הוא בהחלט יין בעל איכויות רבות, ולמי שיש סבלנות ותנאים מתאימים לשמירת יין, יהנה מיין בהחלט טוב, מצויין בארוחות עם מאכלי קדירה, בשר אדום וגבינות עשירות ועתירות שומן.
שרדונה רזרב 2008 הוא שרדונה אופייני, שהה בחביות עץ אלון כשלושה חודשים, צבעו זהוב ענברי וטעמו עדיין מעביר את תחושת החבית בה שהה, והפירותיות עדיין לא באה מספיק לביטוי.

אורי גילן

חזרה לתחילת העמוד

הטוב, הרע והמכוער
מאת אילן כהן

ויתקין שורשים 2007
20 חודשי חבית, 14 אחוזי אלכוהול.
בלנד של: פרנצ' קולומבר, סירה, פטיט וורדו.
יין שבוקבק וייצא לשוק רק בעוד חצי שנה.
היין אטום למראה וצבעו שחור בוהק.
ריח היין משכר ומפיץ ריחות של ריבת שזיפים שחורים.
בכוס היין מאוד שומני וזליגת הדמעות מדהימה במראה.
היין משלב בתוכו טעמים ריבתיים אך בד בבד גם רעננות של פרי בוסר. החבית העניקה עפיצות טובה וחומציות מאוזנת. היין חמאתי בבליעה ומשאיר אפטר טייסט משובח מאוד.

יקב אלונה: קדם 2008.
14 אחוזי אלכוהול, היין שהה גם בחביות חדשות וגם בישנות.
שליש קברנה סובניון, שליש מרלו ושליש קריניאן.
התירוש נסחט לאחר שהענבים יובשו בסגנון האמרונה.
יין שיוצר בסגנון עולם ישן בשילוב סגנון האמרונה (הרי חייבים להמציא את הגלגל)
בהרחה: ריח ביוב וריחות חווה המוכרים של העולם הישן, מעט ריח אפר מתגלה עם ערבול הכוס.
בטעימה: הרבה פרי בטעמי פירות יבשים, היין חמאתי אך בעל אפטר טייסט של חומצת חלב,
דבר המעיד על בעיתיות.

יקב רימון: 2008
12 חודשי חבית, 14 אחוזי אלכוהול.
הנוזל בעל חמיצות גבוהה מאוד, הפרי מריר ועפיצות מייבשת את חלל הפה בצורה לא נעימה.
הגיע הזמן להפסיק עם הסאגה הזו ולהטעים את מיץ הרימון כיין.

חזרה לתחילת העמוד

יקב דומיין ונטורה

מאת: אלון גונן - שף
אוגוסט 2010

שרדונה 2009:
זמן יישון בחבית: 10 חודשים.
14 אחוזי אלכוהול.
בהרחה : היין דל בארומות ויש השתלטות מסיבית של עץ שטומן בקירבו טחב לא נעים.
בטעימה: חמיצות מוגברת וטאנינים גסים וחזקים, האלכוהול משתלט ולא עזר קירור היין על מנת לנסות לעדן את תחושת האלכוהול שגרמה לתחושת צריבה גסה בגרון, לעומת זאת ניסיון לחמם מעט את היין גם לא הצליחו לעלות בו סימנים לפירותיות מתבקשת משרדונה. (טבק- אשכולית- תפוח- מלון- ליים- אפרסק- תאנים -מלפפון).
היין הפתיע אותי בדבר אחד שחשבתי שכבר טעמתי הכל והנה בא לו יין שיכול להתהדר בכל כך הרבה פגמים (גם פגמים טכנולוגים, גם פגמים שמקורם בחמצון ולא פסח אפילו על פגמים מיקרוביאליים).

חזרה לתחילת העמוד

בנימינה רזרב גליל סובניון בלאן 2009:

מאת: אלון גונן / עפר יוכלמן / כהן אילן
אוגוסט 2010

קצת שאלות שעלו בזמן טעימת היין:

רזרב על שום מה ?

אם התירוש הותסס בטמפרטורה גבוהה יחסית מדוע לא הורגשה המינרליות האופיינית?

אם התירוש הותסס בטמפרטורה נמוכה יחסית מדוע האופי הטרופי פירותי לא מורגש?

בנימינה רזרב גליל סובניון בלאן 2009:
12 אחוזי אלכוהול, צבע חציר חיוור, ריחות של ליים ואשכולית ירוקה בוסרית.
הריחות המוכרים של הסובניון בלאן קצת פסחו על 2009 ובמקומם צצו בצורה מוגזמת ריחות אספרגוס ושתן חתולים. מרירות בבליעה וחמיצות מוגזמת.

השוואתו לבציר 2008 שבו היין קיבל בטעימה עיוורת במגזין יין וגורמה ציון 80 מראים כי אין חדש תחת השמש וחבל.

חזרה לתחילת העמוד

השקת מלבק 2008 יקב טפרברג

מאת: אלון גונן
אוגוסט 2010

בבוקרו של יום שלישי בשבע בבוקר עלתה חבורה של כתבי יין, עדיין מנומנמים קלות לכיוון כרמי יקב טפרברג, על מנת לצפות בבציר המכני שהתחיל לא מזמן. ענבי השרדונה שנבצרו לפני כשבוע בבציר מעט מוקדם וענבי השירז הנבצרים זה עתה עקב הימים החמים שנפלו על כולנו.
בכרם המדהים והמסודר למשעי באזור מבוא חורון קיבלו את פנינו אנשי היקב, הבעלים מוטי טפרברג, היננים שיקי ראוכברגר ואוליביה פרתי וכמובן הכורם המסור שמעון בטר מאזור מבוא חורון.
לא היה צריך לדבר הרבה. הנוף הקסום בשעות הבוקר הקרירות היה מדהים, שורות שורות נקיות וזקופות של כרמים מסוגים שונים מחכות להן בשקט לתורם להיבצר. חלק מהכרמים טופלו לאחרונה על ידי דילול מסיבי של אשכולות שהונחו על הרצפה להירקב על מנת לאפשר לגפן למצות עד תום את הפוטנציאל הגלום בה ולתת את הריכוז המקסימלי לאשכולות שנותרו על הגפן.
שנה לא קלה עוברת על הגפן, חורף דליל, חמסינים מטורפים ואני מניח שהרבה ייננים לוטים בערפל לגבי התוצרת השנה. אין ספק שזו תהיה שנה מעניינת לתעשייה ואותם יקבים שהיו עם אצבע על הדופק בימות החמסין ודאגו להשקות ולדלל בזמן הנכון יקבלו יין משובח.

לאחר סיבוב קצר בכרמים הגענו כולנו לטעימות היין שחיכו לנו באוהל ממוזג בשטח:

ראשית טעמתי את הרוזה 2009 מענבי הקברנה סובניון:
לאחר שטעמתי את היין כעס גדול הציף אותי. כעס על אותה החלטה שיווקית של היקב לא להזרים לשוק המקומי את הרוזה, כל הרוזה יועד ליצוא. אני חוזר שוב על המשפט: כל הרוזה יועד ליצוא.
אשר על כן אני אמנע מלכתוב עליו ביקורת, זה שהיין צלול ונקי זה לא רלוונטי, זה שהיין בעל רמת חמיצות מאוזנת ורמת סוכר מינורית ונפלאה על אחת כמה וכמה לא רלוונטית, זה שהיקב בחר להשתמש בקברנה סובניון לייצור רוזה וזה כשלעצמו חווית טעמים נפלאה שמעניקה ליין גוף טוב, חמאתיות נפלאה וסיומת עשירה לא תהיה אפילו קבילה בבית המשפט לעניינים מקומיים. 12 אחוזי אלכוהול הופכים אותו לנעים לשתיה וליין שפוי לימות הקיץ החמים שלנו. היין יכול להשתלב עם בשרים קלים, גבינות משובחות. כוס רוזה צונן ילווה אפילו תבשיל קדרה בגלל הגוף הטוב שיש לו. גם בגלל זה, לא יעלה על דל שפתי להמליץ על אותו רוזה שיועד לשוק ההוא מעבר לים.

סובניון בלאן 2009:
יין צלול ונעים למראה. מתיקות נעימה ולא חזקה מידי, חמיצות מעט גבוהה אך מתאזנת בפה. זליגה שומנית יפה למראה על הכוס מה שמעניק ליין גוף טוב ועושר טעמים, ריחות ליים ואשכולית. היין חד מאוד ומעניק חוויה טובה לשותה.

שרדונה רזרב 2009:
צלול ונעים למראה, 13.8 אחוזי אלכוהול. הענבים הובאו מעמק שילה ומתאפיינים בחמיצות בינונית וגוף קל יחסי. הפה מתמלא בשומניות של פרי בשל עם מתיקות מאוזנת של עץ ופרי. היין לא עבר תסיסה מללוקטית ונראה לי שזה עשה טוב ליין ולא אפשר לפרחוניות שמציפה את רב השרדונה הישראלי לפרוץ ולהשתלט על הענב המשובח הזה.

מלבק 2008 סדרת טרה:
זן המלבק יחסית צעיר מאוד בארץ ובארגנטינה עושים איתו פלאים. האקלים בארץ מתאים מאוד לזן הזה שמתאפיין ביין המלבק של טפרברג בצבע עמוק וכמעט אטום, ריחות עשירים של פירות יער, תות שדה בשל ומעט וניל, העניקו חוויה נוספת, החבית הצרפתית החדשה והקלויה שונה בה שהה היין למשך 12 חודשים. היין שומני וממלא את חלל הפה בטאנינים משובחים ונעימים מאוד. היין שונה בנוף ולכל מי שקצת מאס בקברנה ומרלו ימצא במלבק של טפרברג ריגוש מעניין. היין לא מיועד לשימור ארוך ולכן מומלץ לשתות ולהנות ממנו עכשיו.

איך אומר אבי הלוי? "יין שומרים בבטן".

לאתר של יקב טפרברג

חזרה לתחילת העמוד

טעימות יינות אלכסנדר

מאת: אלון גונן
יולי 2010

ליזה סובניון בלאן 2008:
צבע היין בהיר וצלול כיאה לזן הסובניון, הריח והטעם צמודים אחד לשני והפה מקבל בדיוק את מה שהוא מריח. מיזוג הטעמים ביין טוב, היין מעט חומצי אך מאוזן וטוב. היין שהה רק בנירוסטה והוא קייצי מאוד ומתאים למאכלים קלים.

ליזה שרדונה 2008:
היין שהה שנה וחצי בחבית אולם יש הרגשה כי החבית לא השתלתה על הפרי שנבצר מוקדם. היין חד מאוד וטעמי פירות בוסריים שופעים ממנו, טעמי אננס מתגלים לאחר כמה דקות פתיחה בכוס. שרדונה אלכסנדר שונה בנוף השרדונה הישראלי צריך להתרגל אליו ואז להחליט אם אוהבים את הסגנון.

סנדרו 2008:
קברנה סובניון, מרלו, שיראז, פטיט וורדו, סובניון בלאן.
היין שהה 14 חודשים בחבית.
היין בוקבק לאחרונה ועדיין קצת תפוס.
ריחות שיזף בשל באף, המון טעמים שחורים בוקעים מהיין, קפה, שוקולד, אספרסו.
אני לא החלטתי עדיין אם היין מרגש אותי עם מגוון הטעמים שבו או שהוא מבלבל אותי ולא מאפשר לי להנות ממנו כפי שהוא. היין צריך מנוחה ארוכה בבקבוק על מנת לומר את דברו. אני אחזור אליו בעוד תקופה. אבל ללא ספק השימוש במספר רב של סוגי ענבים מעניין מאוד.

קברנה 2007:
24 חודשי חבית 30 אחוזים בעץ אמריקאי.
צבע היין מרשים עם גוון בורדו עמוק, היין שופע טעמי פלפל טרי, טבק וריבתיות עוטפת את חלל הפה.
טאנינים טובים והיין מאוזן.
שימוש בחבית אמריקאית זרקה את היין למקום אחר בז'אנר הקברנה הרגיל. טעמי כרמל ומעט וניל בשילוב עם הפלפל והטבק זו חוויה מאוד מעניינת. אמנם טעמים מורכבים ומבלבלים מאוד בחווית הטעימה אך היין לא מתאים לכל אחד, הוא לא יין של מתחילי הקברנה החזק. זה יין שצריך להשלים עם אמירתו ולתת לו להפתח עוד ועוד.

קברנה פרנק 2009:
לקברנה פרנק הוספו 5 אחוזי פטיט וורדו אשר תרמו לאטימות הצבע. ריחות בשלים של פירות יער צעירים וטריים, חמאתיות נעימה בבליעה, והפעם 14 אחוזי האלכוהול עושות טוב ליין. עפיצות נעימה, גוף יציב וחסון והפירותיות הבשלה והריבתית הבוקעת מהיין כנראה שהסכימו עם ההחלטה של יורם היינן לבצור בבריקס גבוה מאוד.

גסטו 2007:
קברנה סובניון, מרלו, שירז.
גם כאן נעשה שימוש חלקי בחביות עץ אמריקאיות אשר מעניקות תבלינים נוספים בבלנד.
טעמי קרמל לצד פלפל שחור שמורגש מאוד בשפתיים ומהווה עיקצוץ מעניין בפה.
היין בעל איזון וגוף חסון, גם כאן טעמי הריבה עוטפת את חלל הפה ולא נותנת לאלכוהול להשתלט.
היין מתערבל בכבדות בכוס ונפתח עם הזמן, חמאתיות בבליעה ועפיצות בינונית.

לסיכום:
יקב אלכסנדר הוא יקב שונה. היינן יורם עושה יין בסגנון מסוים מאוד וצריך להכיר ולהתרגל לאופי היין שעשיר בעץ ובאחוזי אלכוהול גבוהים על מנת לאהוב את הז'אנר של שימוש מסיבי בעץ ובאלכוהול.
לא כל חיך יכולה להתרגל ליין הכבד של אלכסנדר. עיקר הבעיה היא האקלים החם בארץ אשר מקשה על שתיית יין אדום עוצמתי רוב ימות השנה.
גם היינות הלבנים של היקב שופעים טעמים דומיננטיים ויש להם אמירה נוקבת. הבקבוקים המעוצבים והמחיר הגבוה של היין הם עוד צד של מיתוג היקב בנוף יקבי הבוטיק בישראל.

לאתר של יקב אלכסנדר

חזרה לתחילת העמוד

יקב עמק האלה חושף את הבלנד המעניין מסדרת E 2006 במהדורה מוגבלת.

מאת: אלון גונן
יולי 2010

קל מאוד להיות יינן של יקב המעניק חופש מחשבה וחופש עשייה ובמקביל גם דואג לכרמים מובחרים ולענבים משובחים ולצוות מסור ונאמן על מנת לייצר יין טוב.
מאוד לא פשוט להיות יינן אשר צריך תוך כדי עשיית יין לרגש את עצמו ולחשוב כל הזמן איך לגוון ולהעניק ללקחותיו הנאמנים של היקב עוד מוצר מעניין וחדשני, משהו שיעניק להם תחושה שמישהו רוקח עבורם את המנה המיוחדת אשר תרגש רק אותם ותודה להם על שנים של ליווי והתמדה ואהבה של יינות עמק האלה.

כזו היא המחשבה אשר לדעתי ליוותה את יינן יקב עמק האלה דורון רב הון אשר בשקט ובגובה העיניים סיפר לנו בערב ההשקה של יין ה E על אופי הבלנד המעניין המורכב מענבי קברנה סובניון, מרלו, סירה וקברנה פרנק. זהו יין שהופק במהדורה מוגבלת של 2000 בקבוקים בלבד אשר נבצר מאזורי גידול שונים של היקב וכל זן טופל בצורה פרטנית בחבית למשך 12 חודשים ולאחר ערבוב הבלנד נכנס ל 8 חודשי חבית נוספים.

צבע היין אדום ארגמני צלול ונקי. ריחות של דובדבנים צעירים בוקעים ממנו אשר מתמזגים נפלא עם ריח החבית הקל המעניק פן נוסף לתחושה שבלגימה היין ירגש עד מאוד. ואכן בטעימה היין ממלא את הפה בטעמי פירות יער צעירים וקלילים, טעם נקי מעניק תחושה חמאתית בבליעה. הידיעה כי יש מספר זנים די יחודיים בבלנד גרמה לי לחפש ולהתמקד בטעמים שאני מכיר מהקברנה פרנק או מהסירה וכמובן מהאופי של הקברנה סובניון והמרלו, אך ביין הזה ההתמזגות של הזנים השונים הייתה מושלמת. יש תחושה שהיינן לא רצה להתיימר ולהתחכם ולהשפיע על חומרי הגלם המשובחים שנבצרו, הענבים סיפקו בעצמם את המורכבות וההתמזגות בינם הייתה ברורה לכולם.

כל שנותר לדורון זה להעניק המון אהבה לענבים אשר בוקבקו לאחר 18 חודשי חבית לבקבוק מהודר ומהווים לדעתי את יין הדגל של היקב וללא ספק זו תחילתה של ידידות נפלאה לראשון מסדרת ה E לבאים אחריו בסדרה.

בסייפה של הביקורת:
אני חייב לעלות סוגיה שעלתה במסיבת העיתונאים שערך היקב לכתבי יין ולמבקרי יין בהשקת יין ה E .
היין מתומחר לבקבוק בכ 380 ₪ מה שגורם לאחרונה להרבה כתבי יין להתרעם על המחיר של יין דגל של היקב המתחיל בסיפרה 3, עשה זאת יקב דלתון עם המתיתיה, עשה זאת אלכסנדר עם הגראנד רזרב, עושים זאת זאוברמן, כרמל ועוד ועוד. יש תחושה כי היקב חייב לתמחר בקבוק מסוים במחיר השלוש מאות פלוס על מנת לומר כי גם אנחנו ממותגים גבוה.
במסיבת העיתונאים פנה אורי גלבוע מבקר היין של פורטל היין הישראלי בשאלה לגבי תימחור היין ומיתוגו במחיר הנוכחי. השאלה הייתה במקום. השאלה לא באה ממקום של ביקורת על איכות היין, היא באה על מנת לקבל תשובות אמיתיות לגבי תמחורי יין ביקבים, על מנת שאנו ככותבים על יין נוכל לספק תשובות רלוונטיות לציבור חובבי היין אשר מנסה להבין מה קורה בתעשייה הצעירה הזו. לנו יש גם אחריות מסוימת כמובילי דעה לומר גם שיש תחושה כי יקבים מסוימים מתמחרים את יינותיהם בצורה די פרובקטיבית ולא תמיד יש ליין את היכולת להתמודד מבחינת איכות עם המחיר הנדרש. היקבים כורתים את הענף אשר עליו הם יושבים וגורמים ליקבים אחרים, ולצערי אלו בדרך כלל יקבי שוליים, לתמחר את יינותיהם באופן מוגזם ואף מגוחך.
אורי גלבוע העלה נקודה שרובנו מנסים להתרחק ממנה בטענה שיש שוק חופשי וכל אחד יכול לתמחר את היין שלו על פי ראות עיניו ואם יש מספיק שוטים שיקנו אז שישתו את היין שעולה מאות שקלים מה אכפת לנו. העניין הוא האחריות הקולקטיבית שיש לתעשייה הזו.
סתם רעיון למחשבה.

לאתר של יקבי עמק האלה

חזרה לתחילת העמוד

יקב אבידן השקה 2011

3 יינות: גראנש מורבדר 2007, פינו נואר 2008 , MORE 2006
על שלושה דברים העולם עומד - על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.

מאת אלון גונן

יקב אבידן השיק את שלושת היינות לשנה זו כשבראשם הושק יין ה MORE 2006
צינה אבידן הציגה את אסכולת היקב לחברים שהתקבצו ביום סגרירי וקריר משהו, היקב מאכלס השנה חביות רבות שבתוכם יש את הזנים שצינה מאוד אוהבת לעבוד איתם, חלקם מוצאים את עצמם בבלנדים יחודיים ליקב וחלקם נשארים זניים.

על התורה : צינה אבידן עדיין שומרת על רצונה בלגעת ולחוש את היין שלה ולא מוכנה לתת לשום משגיח כשרות לומר לה מה לעשות ואיך לעשות ועל זה מגיע לה שאפו.

על העבודה: משפחת אבידן עובדות קשה ביקב ובשנתיים האחרונות היקב קיבל חיזוק אדיר של חביות ומרחב גדול. כל העבודה החל מהבציר ועד הבקבוק נעשה על ידי נשות המשפחה.

ועל גמילות החסדים: טוב פה יש בעיה: לא גמילות ולא חסדים. היינות שהושקו יקרים, מאוד יקרים.

פינו נואר 2008: ברור לכל חובב יין שטעם פינו נואר צרפתי שלא מדובר כאן באותו דבר.
מדובר ביין אדום שבמקרה נתנו לו את השם פינו נואר.
במקרה של אבידן מדובר ביין אדום בעל ארומות של דובדבנים צעירים ופטל שנעלמים מהר, מעט ריח קלוי עולה באף שמזכיר קצת טחב ופטריות. היין שהה 18 חודשים בחבית אשר לא הצליחה להעניק לו גוף חסון. בטעימה היין ללא טעמי הפירות המתבקשים על פי הארומות הראשוניות והפה לא מתמלא ולא מתרגש בבואו במגע עם הנוזל.
היין מחלק יפה בגרון והאפטר טייסט כמעט ולא קיים.
מחיר היין 120 ₪

גראנש – מורבדר 2007 : ריחות של פרי אדום ומעט פלפל שחור מעקצץ באף. בטעימה מתגלים טאנינים רכים מאוד אף על פי שהיין שהה בחבית 16 חודשים, בטעימה היין מאכזב. אין מספיק טעמי פרי שיקחו את היין הזה למקום המתבקש של מורכבות ועידון וכמובן סיומת ארוכה. אין עוצמה של גראנש מלבד החמיצות המתבקשת. אפטר טייסט נעים.
מחיר היין 120 ₪

MORE 2006: יין בסגנון ריצ'טו (הענבים מיובשים בשיטה מסורתית במשך ארבעה חודשים ומהצימוקים נסחטים הנוזלים שנשארו שאמורים להכיל בתוכם את הטוב שבטוב)
היין יושן במשך 36 חודשים בחביות עץ אלון, ריחות היין הם של שזיפים וריבות כבדות. ריח עגול וטוב. בטעימה מתגלה יין מתוק מאוד. אם חשבתי שבטעימה אני מצפה ליין בסגנון אמרונה כבד ומלא התגלה יין ה MORE של אבידן כיין קינוח בעל מתיקות גבוהה מאוד, אחוזי האלכוהול הם 16 והם כמעט ולא מורגשים בגלל המתיקות הרבה של היין.
זה לא יין שמתאים לאוכל כלשהו מלבד מנות אחרונות ובטח לא יין שאפשר לשתות אחריו יין אחר בגלל מתיקותו.
מחיר היין 360 ₪

חזרה לתחילת העמוד

פרינג' חדש ביקב אבידן

מאת: גילן אורי ואלון גונן
יוני 2010

אורי גילן על יין:
Full Wine 2008.
זו שנה שנייה ברציפות שהיין יוצא למכירה. בשנה שעברה הכרנו את ה"יין מלא" 2007.
היין הוא ממסך מבוסס על פטיט סירה – 40% ואליו הוסיפו 60% קברנה סוביניון על מנת לרכך ולמתן את עוצמת היין. היין התבגר בחביות עץ אלון צרפתי במשך12 חודשים.
ליין צבע אדום/סגול כהה מאוד. באף מרגישים פירות יער שחורים, תבלינים ופלפל שחור. בפה היין בעל גוף מלא, הרבה עוצמה וטעם שיורי ארוך וכמעט ללא טנינים. היין מוכן לשתיה כבר עכשיו אולם ניתן להשאיר אותו לשנתיים –שלוש ללא כל היסוס.

אלון גונן על יין:
Full Wine 2008.
הופק מענבי קברנה סוביניון (60%) ופטיט סירה (40%), ללא ספק ענבי הפטיט סירה הורגשו בכל טעימה והאפילו על הקברנה סובניון.
היין ספג חבית במשך 12 חודשים וכאן לעניות דעתי החבית לא היוותה חממה משובחת ליין הנדון. עירבוב של קברנה ופטיט סירה בכאלו אחוזים גבוהים מצריך חבית חדשה אשר תיתן גוף חסון ליין.
לדעתי היה שימוש בחבית ישנה שלא תרמה ליין עפיצות מתבקשת וארומה ראויה אשר מתבקשות ליין בעל צבע וסמיכות מרוכזים כל כך של שני זנים אצילים אלה. הוספת 40% פטיט סירה מראה על כיוון חדשני ומרתק מצד הייננית צינה אבידן אבל צריך עוד תעוזה כדי לאפשר ליין הזה להיות WOW. בסך הכל Full Wine 2008 הוא יין חביב ומסקרן.

אורי גילן על יין:
Prio 2007,
ממסך חדש ביקב. היין עשוי מקריניאן, וגרנאש כמובילים, ואליהם הוסיפו מרלו וקברנה סוביניון.
הממסך נולד בהשראת יינות חבל פריוראט בספרד, ומכאן שמו. יין זה מייצג את התפיסה החדשה ביקב אבידן – לנסות למצוא את הענבים האופייניים לאזורנו, אזור הים התיכון. מכאן השימוש בענבי קריניאן וגרנאש, מגפנים מבוגרות. היין הושבח בחביות עץ אלון צרפתיות לא חדשות במשך 24 חודשים. בעל גוון אדום כהה, ארומה של פרי אדום, שוקולד ופטריות. בפה מורגשת מעט חמיצות נעימה, הרבה טנינים רכים, גוף בינוני מלא, וסיומת ארוכה ונעימה. לטעמי היין עדיין לא מוכן לשתיה, למרות שחלק יחלקו עלי, אולם הוא בהחלט מבטיח רבות.
היין מזכיר לי יינות ספרדיים וכן יין מדרום איטליה. נראה לי שאנשי היקב בדרך הנכונה לכיוון היין הישראלי/ים תיכוני.

אלון גונן על היין :
Prio 2007,
הופק מענבי קריניאן, גרנאש, קברנה סוביניון ומרלו.
היין שהה 24 חודשים בחבית ונח לו חצי שנה נוספת בבקבוק. השם ניתן כמחווה והשראה מיינות פריוראט בספרד שבדרך כלל עושים שם יינות מסורתיים עם עוצמות אלכוהול גבוהות והמון פרי בשל. האזור נמצא בקטלוניה וזוכה לטרואר ים תיכוני. מה שמאפשר את המשחק עם עולם חדש ועולם ישן.
אכן היין שטעמתי היה מורכב ועשיר בטעמי פרי שחור אולם לדעתי הטעמים לא כל כך התחברו, שוקולד, כמהין, ווניל, קפה, המון המון טעמים דומיננטים שאיפשהו לא התמזגו להם יחד ולא נוצר החיבור הכל כך מתבקש ביין ששהה 24 חודשים בחבית. הריח גם כן לא ברור ומרוב חיפושים אחרי משהו שאולי קיים, קצת הותשתי.

חזרה לתחילת העמוד

השקת יינות יקב סומק בואכה זכרון יעקב:

מאת: אילן כהן

טעימות היין:
שרדונה:
אני מניח שמוזר לשתות שרדונה עולם ישן לאחר שיודעים כי היננית למדה והשכילה באוסטרליה ובטעימה הראשונה של השרדונה פשוט לא הבנתי אותו, המון עץ (שנים-עשר חודשים) מעט מאוד פירותיות וחומציות די גבוהה. טוב, זה לא עולם חדש, אני אומר לעצמי ונותן ליין להפתח לאט לאט בכוס ותוך כדי שהוא מתחמם קצת חיוך של אושר מציף אותי. אחד מהשרדונה שהכי קרוב לשבלי שאני מכיר. יופי של איזון, יופי של עפיצות נעימה וחמאתיות בבליעה. ככל שהיין מתערבל לו בכוס הוא נפתח יותר ויותר טעמים בוקעים ממנו. לא, לא אותם טעמי פירות שמשתלטים על העינב עצמו, לא עוד ריחות מטהרי אוויר, יין אלגנטי, קלאסי ומרשים.

קריניאן 2005:
היין שהה עשרים חודשים בחבית ועוד שנים-עשר חודשים בבקבוק. אני לא מחובבי הקריניאן הזני. משהו ביין טפל ומימי, קשה לו לעמוד לבד עם עוצמת העץ שהוא ספג לתקופה כל כך ארוכה ולדעתי חסרה בו אמירה וגב.

מרלו 2005 :
פה הסיפור שונה לחלוטין מהקריניאן. המרלו עוצמתי ושופע פירותיות בשלה. ריחות של עץ המתמזגים עם תות ושוקולד הופכות את המרלו לאלגנטי וליין שילווה ארוחת בשרים טובה.

סדרת הבלנדים של היקב היא לדעתי המרגשת ביותר. היכולת של היקב לברור לעצמו את הענבים המשובחים ביותר ולהפיק בלנדים יחודיים הם אלה שיעשו את היקב הזה ליקב בוטיק מאוד מיוחד במידה והיקב יתמחה בייצור בלנדים.

בלנד – בקעת הנדיב 2004:
קברנה סובניון, מרלו ופטיט סירה שהו להם יחד עשרים חודשים בחבית והצליחו להתמזג באופן מושלם. היין עמוק וחד, עשיר בפירותיות ועוצמתי. לאחר כמה דקות עירבול בכוס, היין מאבד מעט מהריחות שהיו בתחילה והעפיצות עדיין מקשה על החמאתיות שציפיתי לקבל מיין מאוזן. בסך הכל יין טוב מאוד עם יכולת התיישנות.

לאתר של יקב סומק

חזרה לתחילת העמוד

יקב רקאנטי:
האמת הופתעתי: שף אלון גונן
בציר 2008 : Fucking Medals

הופתעתי כן הופתעתי, יינות בציר 2008 של יקב רקאנטי הן יינות שמקבלות את התואר הנכסף "יין ישראלי" או "יין ים תיכוני" סוף סוף מישהו ובמקרה של רקאנטי שני יננים, הבינו כי יין ככל שהוא אגוצנטרי - מוגש עם אוכל. אוכל כבד או קל, תמיד יהיה לידו אוכל. ולכן הכוכב הזה או נקטר האלים כפי שחלק מהייננים חושבים שהם מייצרים, צריך להיות מתאים ולהוות חלק בלתי נפרד מהארוחה.
אז מה יש לנו כאן בארץ: 9 חודשי קיץ מטורפים, אחוזי לחות מעיקים, מסעדות משובחות, גבינות נהדרות ואנשים שאוהבים יין טוב.
אסכולת היין בארץ שמוביל ארקאדי פפיקיאן שמייעץ לחלק נכבד מהיקבים בארץ, אומרת שיין צריך קודם כל לזכות במדליה. ומדליה אוהבת יין ריבתי, בעל אחוזי אלכוהול מטורפים והמון המון עץ.
ביינות הריבתיים אין ולו טיפת מחשבה על השותה הישראלי. אף אחד לא משכיל לקרוא את תחזית מזג האוויר ולייצר יין שמתאים לנו. קחו עוד עץ, קחו עוד אלכוהול, קחו עוד מיצי תרכיז בטעמי ריבות והמון המון יחסי ציבור ומדליות ותחנקו עם יין שמתהדר בנוצות בורדו, ועוד נוצות לא לנו.
אז אני אומר: Fucking Medals , אני רוצה סוף סוף יין ישראלי שמתאים לארץ שלנו.
יין עם אחוזי אלכוהול נורמליים, יין עם חמיצות מאוזנת, יין עם כמה שפחות התערבות ותיקונים.
יינות רקאנטי פותחים פקולטה חדשה באוניברסיטת היין. יינות עם פילוסופיה ים תיכונית אלגנטית בעל טעמים מורכבים שנבצר בזמן על מנת לתת ריכוז חומצה טבעי גבוה וטעמי פרי טוב.

הייננים גיל שצברג ועידו לוינסון מציגים לראווה ובגאווה את היינות הבאים:

קברנה סובניון 2008 רזרב:
קברנה סובניון מאוד גברי עם עידון נשי.
זהו אחד מהיינות העוצמתיים שטעמתי השנה אך בד בבד הוא מאוד עגול ורך אין כמעט איזכור למרירות שמתבקשת מזן זה. הטאנינים מאוד רכים ועדינים, היין בעל ארומות וטעמים של פירות יער בשלים, מעט אגוז קלוי והמון המון רוזמרין וטימין. היין כמעט לעיס ומרגש מאוד.

מרלו 2008:
המרלו קצת בלבל אותי משום מה הוא הזכיר לי בטעימה את ענבי המרלו הגדלים בכרמי יוסף אך הענבים הללו נבצרו בכרם מנרה הצפוני. אני לא חובב מרלו צפוני וחושב שענבי המרלו מהשפלה ומהרי יהודה הם המשובחים שיש. לכן ההפתעה הייתה גדולה והמרלו של רקאנטי הוא בעל ארומות של תבלינים, פלפל שחור, קאסיס, דובדבן צעיר ובכלל פירות בוסריים באלדים. היין בעל חמיצות מאוזנת וטאנינים עדינים וחמאתיים. המרלו עוצמתי ומתפתח כל הזמן. גם כאן היין מאוד לעיס וממלא את חלל הפה ברצון לאוכל לצד הבקבוק.
לדעתי בטעימה עיוורת המרלו הזה יקח בעניים עצומות כל מרלו אחר משנה זו.

קברנה פרנק 2008 רזרב:
גם כאן הענבים טופלו בכרם מנרה הצפוני. אני אוהב את הזן הזה, זה זן שיודע לאהוב אוכל טוב, נתחי בשר צלוי מוצפים בחמאה רק מצחיקים אותו. היין בעל ארומות נפלאות וצבע רובי מוצק ובוהק, טעמי פירות יער משובחים, קקאו חזק, מעט טבק, גם כאן החמיצות טובה ומאוד מאוזנת, יש עיקצוץ נפלא של רוזמרין בתולי וחמאתיות נוזלת בגרון. יופי של יין.

לסיכום: גיל שצברג ועידו לוינסון כובשים את רחבת הריקודים.
בציר 2008 מסתמן אצל רקאנטי כקו מחשבה ופילוספיה שונה, מוסכמות מתנפצות לרסיסים, הסוסים הזקנים מוחלפים ברעננים. השלטון הוחזר אל העם.

לאתר של יקב רקנאטי

חזרה לתחילת העמוד

יקב רקנאטי - עשור ליקב

מאת: שף אלון גונן.

ביקבי רקנאטי מייצרים יינות בארבע סדרות שונות:
סדרת יסמין - בסדרה זו שני יינות. יסמין אדום ויסמין לבן - יינות לא זניים אשר לא שהו בחביות.
סדרת רקנאטי - בסדרה זו יינות זניים איכותיים, כגון - קברנה סוביניון, מרלו, פטיט סירה, שרדונה, סוביניון בלאן, ברברה ועוד, המיושנים בעץ אלון. הסדרה מצטיינת במתן תמורה גבוהה למחיר.
סדרת רזרב – היינות בסדרה זו מיושנים בחביות עץ אלון תקופה ארוכה. הפילוסופיה הייננית העומדת מאחורי יינות אלו מכוונת ליצירת יין "מזרח תיכוני" המייצג נאמנה את אזורי הגידול של הענבים.
בקצה הפירמידה נמצא היין רקנאטי ספיישל רזרב-
יין המייצג את המיטב בענבים האדומים שבוצר היקב בכל שנה נתונה. השנה, 2010, שנת העשור ליקב, הושק לראשונה גם יין רקנאטי ספיישל רזרב לבן.

בתוכנית הרדיו של אמנון פאר התארח היינן עידו לוינסון אשר לרגל חגיגות העשור הטעים את הספיישל רזרב 2006, את הסובניון בלאן רזרב ואת הרוזה מבציר 2009.
להלן חוות דעתי:

ספיישל רזרב 2006:
בלנד בעל טאנינים חזקים במיוחד, בעל גוף חסון ומורכב, ריחות וניל ומעט פלפל ירוק משתלבים עם עוצמת עץ חזקה מאוד.
טעמי פרי נוטים לריבתיות והמון תבלינים בוקעים עם כל עירבול של הכוס. היין מאוד חמאתי ומשאיר רושם עז על השותה.
היין לעיס ונראה לי כי מורכבות הפרי החפצה לפרוץ החוצה נתקלת בעודף עץ המונע ממנה להתפתח עוד ועוד.

סובניון בלאן רזרב 2009:
היין שופע ריחות עץ, טעמים של אשכולית וליים אשר נעלמים מהר מידי לטעמי ולא ממלאים את חלל הפה.
בסובניון בלאן אני מצפה למורכבות של פרי אשר תגבור על ריחות העץ אם בכלל צריך לעשות שימוש בעץ או שבבים ביין קיצי קליל.

רוזה 2009:
ברברה ומרלו הם שילוב מצוין ליין סמוק, המרלו אמור לתת מתיקות וגוף. והברברה איזון וחומציות.
בטעימה : היין לא משחרר ריחות עוצמתיים לעומת המתיקות הנעימה והפירותיות הרבה שמתפתחת ומחליקה יפה בגרון.
היין, אף על פי שהוא מתקתק, גם יבש - מה שמעיד כי היין נעשה במחשבה ובדיוק מקצועי רב.
הרוזה היחידי לדעתי שטעמתי שנותן תחושה של עולם חדש ולא עוד עודפי תירוש שמבוקבקים כדרך אגב. יופי של רוזה.

לאתר של יקב רקנאטי

חזרה לתחילת העמוד

סוף סוף קיבלו ביצים

"יין וגורמה" טעימת בלנדים יינות פרמיום: מאת שף אלון גונן.

חילופי גברה במגזין יין וגורמה נערכו החודש והאמת שכולנו חיכינו לראות האם הגברת עם אותה אדרת או שמא יקח העורך מני פאר את מגזין יין וגורמה שרבים כבר הספידו אותו וייתן לו את גלגל ההצלה שהוא כל כך זקוק לו.

בעידן האינטרנט קשה להיות מגזין אינפורמטיבי המעניק ללקוחות שלו מידע עכשווי ואון ליין כפי שכולם מחפשים היום, המגזין עוסק בכתבות מהשטח והעברת אינפורמציה כזו או אחרת על היין הישראלי וגם מידי פעם על יינות עולם, קצת מסעדות, קצת פרסומות ומנסים לגמור את החודש.

המגזין החדש לא שונה בהרבה מהמגזין שהיה תחת עריכתה של מירה איתן, אולם להפתעתי, דווקא בסוף הגיליון אורו עיני - לא האמנתי שאכן שחור על גבי לבן הדברים כתובים ובגדול ומה אני אגיד לכם סוף סוף למישהו ירדו הביצים.

תחת המטריה של מתחם איש הענבים, תחת המקצועיות הבלתי מעורערת של חיים גן, התיישבו להם טועמי יין מהשורה הראשונה (לא, לא מבקרי היין המוכרים) אנשי יין, מייצרי יין, והפעם הטעימות היו כטעימה עיוורת של יקבים מהשורה הראשונה ובפיקוחו ההדוק
של חיים גן.

הרבה כובעים צרכים לאכול מבקרי היין שאוהבים כל כך את ציון ה 90 פלוס, הרבה ייננים ישתהו ולא יבינו את פשר הציונים שהם קיבלו, גבות יורמו, דברים יאמרו בחדרי חדרים ואני בטוח שגם די הרבה ניסיונות להחריש ולהתעלם מהתוצאות הכל כך ברורות והכל כך אמיתיות סוף סוף. האם לא הגיע הזמן להפסיק עם ריבוי הציונים הכל כך גבוהים והכל כך לא שפויים שהיינות הישראלים מקבלים? האם לא הגיע הזמן להתחיל להסתכל על ציבור חובבי היין בגובה העיניים ולא לחשוב שהוא מטומטם ולהאכיל אותו בציונים שלא מגיע ליין? האם פרסום הציונים במגזין יין וגורמה, והפעם ללא פחד יפתח צוהר חדש לציונים חדשים ולהתייחסות אחרת ליין הישראלי הכל כך צעיר? האם הכתבה תביא גם התייחסות שונה לריבוי המדליות שיקבים רבים מתהדרים בהם ולהסתפק במדליה איכותית ומוכרת ולא למדליות ממדינות העולם השלישי?

אני לא רוצה לפרסם את הציונים שעלו במגזין יוני 2010. די שאומר ששום יין לא צלח את ציון התשעים (90) תשעים, כן, תשעים.
לא מתתיה של דלתון, לא MEM 2006 של אלכסנדר, לא אניגמה של מרגלית, לא מדיטראניאן של כרמל, לא ירדן רום 2006, לא שאטו גולן עם יין אליעד. ועוד ועוד ועוד...

לסיכום: טעימת יינות מקצועית נערכה בבית איש הענבים, בכוסות נטעמו יינות בלנדים מהמשובחים שיש היום על המדפים. הפרסום והכתבה היא בגובה העיניים לציבור הקוראים, הציונים מישירים מבט לכל אותם מחלקי ציונים ללא שום ביסוס, אמירה נוקבת נאמרה בגיליון החדש. מגזין יין וגורמה לוקח צעד גדול לקראת הפיכתו למגזין הקובע והמתקן איוולת, אם ימשיך כך ללא ספק כולם יבינו שאם אתה לא שם אתה לא קיים.

לאתר של יין וגורמה

חזרה לתחילת העמוד

שיחה בגובה העניים ביקב טוליפ:

מאת שף אלון גונן

יום ראשון בסביבות 11 בבוקר הגעתי ליקב טוליפ בואכה כפר תקווה, השער מאחורי נסגר והגפנים היו ממש בכניסה ליקב. פה ושם ריצד לו פרפר או מקק לא הצלחתי להחליט, חטיף משובח של "אגוזי" דאג לשמור על רמת סוכר סבירה בדמי. במרכז המבקרים המעוצב של טוליפ ישב רועי יצחקי בעל היקב והבנתי שהוא לסיור לא יוציא אותי. אנחת רווחה גדולה הציפה אותי.
את יינות טוליפ אני מכיר וטועם אותם מידי פעם במסעדות שף של חבריי. יקב טוליפ הגיע לנקודה שמסעדה טובה לא יכולה להרשות לעצמה לא לכלול את יינות היקב בתפריט היין.
יין לבן שבוקבק אל מול עיני נמזג לכוס לטעימה. היין לא מספיק קר ואני שמח, פירותיות וארומטיות נפלאה ממלאים את אפי עקב כך. היין יותר עדין מאחיו שנולד בשנה שעברה והוא יהיה מתאים ביותר לימות הקיץ החמים הבאים עלינו. הבקבוק יירגע תוך כמה שבועות והמרירות הנעימה לדעתי שליוותה אותי בבליעתו תתמתן.
השיחה עם רועי קולחת לה למצב המדינה בימים האחרונים. שוב בידוד עולמי, שוב רוחות מלחמה, שוב יהודים נגד יהודים, מה יהיה אני אומר? מה כבר יכול להיות? שנינו מפנים מבט לחטיף האגוזי ומצפים ממנו כאילו לתשובה.

כוס היין נמזגת שוב, מה יהיה, אני שואל את רועי. איך יקב בוטיק שמייצר מאה אלף בקבוקים מתמודד עם השוק הקשה, עם עודף יקבי הבוטיק, עם מחירים זולים מאוד של יינות מיובאים? איך מתמודדים עם תימחורים לא שפויים של יקבים קטנים והנה אתה מוצא את עצמך על המדף או בתפריט היין במסעדה לצד יקב שמייצר 2 חביות ומתמחר בקבוק ב 150 שקל ויותר? איך מתמודדים עם מאה אלף בקבוקים כאשר הציבור הדתי, בתי המלון, המסעדות הכשרות לא רוכשות את היין. פה איכשהו נגעתי בנקודה כואבת אצל רועי. הרי יש לו את כל הרצון שבעולם לחשוף את יינותיו לציבור כולו, הרי אין סיבה בעולם שיינות טוליפ לא יוגשו במחלקת העסקים של אל על או בקומה האחת עשרה במלון קראון פלזה סיטי סנטר ועוד. אז מה בעצם הבעיה: היקב מעסיק חוסים בעלי מוגבלות והם על פי ההלכה, איך נקרא לזה בעידון מה, לא בדיוק כשרים לעבוד ביקב, רועי אשר העובדים ביקב הם קודם כל מול עיניו ורק לאחר מכן כל השאר, לא מעלה בדעתו לפטר אותם בגין טיעון הילכתי כזה או אחר, היקב מנהל בימים אלה הידברות עם רבני הכשרות ואני תקווה כי תימצא פשרה על מנת לאפשר ליקב להמשיך ולגדול ובד בבד להעסיק עובדים עם מוגבלות לשם חיזוקם בחברה.

ואפרופו חיזוק, לכוס נמזג יין סירה רזרב 2007. יין כהה, כמעט אטום, טעמי פירות פטל ודובדבן שחור ממלאים את הפה, היין מאוד חמאתי ולעיס מאוד, יין עם גוף חסון ובעל עפיצות מינורית ונעימה. מעט עץ עוטף את היין ונותן תיבול מעניין ליין. תוספת של מעט קברנה סובניון וחשיבה על עולם חדש בייצור היין הזה הפכו את הסירה למעניין ומפתיע מאוד.

יקב טוליפ מחזיק חברת שיווק האוגדת בתוכה מספר יקבי בוטיק משובחים:
יקב עגור, יקב יפו, יקב שילה. החברה דואגת להפיץ ולקדם את היקבים במסעדות, בתערוכות ובאירועים במהלך כל השנה. מצב זה שבו מתאגדים כמה יקבים חוסכת עלויות רבות ונותנת גב שיווקי חזק. לשאלתי מדוע לא להרחיב את חברת השיווק לחברה שתהיה מסוגלת גם לספק את כל צרכי היקבים הקטנים מרמת הבקבוק, פקק השעם, תוויות ועד השכרת ציוד ליקבים קטנים כגון קרשרים, מכונת ביקבוק ועוד, עונה לי רועי כי הקמת חברה שכזו לדעתו תחסוך עלויות ותוריד את מחיר יצור היין ליקבים. קניה של מיליון בקבוקים תהיה זולה משמעותית מקניה של כמה אלפי בקבוקים כנ"ל בפקקי השעם ועוד. אני מקווה שחברת אדום כהה תרחיב את פעילותה ודרך קניות משותפות ומתן שירותים נוספים ליקבים קטנים חסרי אמצעים יוכלו יחד להוזיל גם את המחיר לצרכן.

לכוס נמזג שיראז 2007 שגם הוא מצטיין בצבע כהה וכמעט אטום. השיראז קיבל עידון מענבי מרלו, צבע מפטיט וורדו ונקשר עם קברנה פרנק שהעניק גוף טוב לבלנד המצוין הזה. העץ מאוד מורגש ביין והתיבול הבוקע ממנו מאוזן עם עפיצות מעט תוקפנית בתחילה. החומציות מתאזנת אחרי כמה דקות נשימה בכוס והיין מתפתח ומשחרר טעמים של פירות בשלים, מעט נענע וריח אוכף בוקעים מהיין המאופיין כעולם ישן קלאסי.

שעות הצהריים המאוחרות כבר בפתח ולסיום לכוס נמזג הבלק טוליפ בלנד בורדו קלאסי. ענבי הקברנה, מרלו, קברנה פרנק ופטיט וורדו שהו 30 חודשים בחבית. היין ספג טעמים חזקים מאוד ועפיצות ממלאה את חלל הפה ולא מותירה כל היסוס, זה יין קשה. יין מורכב המשחרר עוד ועוד טעמים עם כל הרחה וטעימה. שלב הטבק, שלב הפירות הבשלים, שלב תבליני הפלפל השחור הגרוס עבה. היין מעביר אותך בצורה דידקטית את כל השלבים של יין בסגנון עולם ישן צרפתי משובח. לא היה לי ברור אם צריך לשתות את היין עכשיו או אולי זה יין שצריך להמתין בבקבוק לפחות עוד כמה שנים. אבל איך אומר אבי הלוי, יין צריך לשמור בבטן ולא בבקבוק. ואני מאמץ את שיטתו על מנת להמליץ על היין לשתיה עכשיו. אבל ללא ספק לשמור ממנו בקבוקים לשנים הבאות. זה יין שיפתיע לדעתי כשיתבגר לו בעוד חמש שנים.

זהו, תל אביב מחכה לי. אני נפרד מרועי יצחקי נפרד מתמיר ארצי היינן העמל על ביקבוק היין הלבן. בדרך ליציאה נפנפו לעברי כמה מתושבי הכפר, ריחות של סוף האביב ליוו אותי עד לכביש המהיר. בשלב זה הבנתי כי שארית האגוזי לא תציל אותי מבדיקת אלכוהול אם תיפול עלי וחניה בגבעת עדה לארוחת צהריים קלה אפשרה לי להמשיך הלאה.

חזה עוף ביין ריזלינג ופלפלים – מתכון לראש השנה
באדיבות דורון יצחקי, יינן ושותף מיזם יינות פיוז'ן (Global Fusion Winery )

ל-2 סועדים
חומרים:
1 כף שמן,1 בצל קצוץ,1 כף ג'ינג'ר קצוץ, 1 כף שום כתוש.
500 גרם חזה עוף חתוך לקוביות
50 מ"ל יין פיוז'ן ריזלינג 2009
1 כפית מלח, 1 כף פתיתי צ'ילי יבש
חצי פלפל ירוק חתוך לרצועות ללא הגרעינים
חצי פלפל אדום חתוך לרצועות ללא הגרעינים
1 פלפל צ'ילי ירוק ללא גרעינים, חתוך לפרוסות
2 גבעולי בצל ירוק חתוך לרצועות
1 כף סויה, 1 כף חומץ אורז

אופן הכנה:

מחממים שמן, מוסיפים את הבצל, הג'ינג'ר והשום – כ- 2 דקות

מוסיפים את קוביות חזה העוף, עד שמשנים צבעם לזהוב

מוסיפים את יין הריזלינג פיוז'ן 2009, המלח ואת פתיתי הצ'ילי היבש; ומבשלים ביחד כ-3 דקות על אש גבוהה.

מוסיפים את הפלפלים (3 הסוגים) ומבשלים לעוד דקה.

מוסיפים סויה וחומץ אורז לעוד 2 דקות.

רגע לפני ההגשה מוסיפים רצועות בצל ירוק.

חברת השיווק אדום כהה: 0546716713 (מיכל)

חזרה לתחילת העמוד

יקב לוריא

מאת השף אלון גונן

יקב לוריא: גראנד וין 2006
עשוי ברובו מענבי קברנה סובניון, היין שהה 24 חודשים בחביות, בטעימה שערכתי ליין הנ"ל צפיתי שיקב המצהיר על היין שלו כגראנד וין היין יהיה "וואו" שהיין יקח אותי לטעמים מורכבים, ארומתיים, שהיין יהיה לעיס ושיעמוד בפני עצמו עם גוף חסון, חמאתיות, אלגנטיות מרשימה ועוד.
לצערי חוויתי אכזבת מה כשטעמתי שוב ושוב את היין, נכון שהיין עשוי טוב, נכון שהפרי משובח וטעמים מורכבים בוקעים ממנו אבל משהו בחווית השתייה ביין שמוצהר כגראנד וין היה לקוי.
היין הוא עוד יין ישראלי מהסדרות של היינות שלוקחים את ענביהם מאזור כרם יוסף וספסופה ומניחים לו לספוג חבית לזמן ארוך, ואחוזי אלכוהול גבוהים שמטשטשים מורכבות ואלגנטיות וחבל.

לוריא רוג' 2007:
ענבי סנג'ובזה, ברברה וקברנה סובניון.
זהו יין עשיר בטעמים נפלאים של פירות בשלים המאוזנים בחומציות נעימה, היין ספג חבית למשך שנה וחצי והפעם החבית העניקה לענבי הסנג'ובזה גוף יציב וחסון היין מאוד חמאתי ובעל עפיצות נעימה מאוד. בכל לגימה משתחררים עוד ועוד טעמים מורכבים ועושה רושם כי זה יין שאוהב לרגש את הטועם אותו. ללא ספק זה היין המעודף עלי משני היינות שהיקב מייצר.

לאתר של יקב לוריא

חזרה לתחילת העמוד

יקב הר אודם 2010

מאת השף אלון גונן

יקב הר אודם הוא היקב הצפוני ביותר ברמת הגולן. היקב מתהדר במרכז מבקרים יפהפה במושב הר אודם. הרבה ירוק מסביב ובתקופה הזו אפשר למצוא עצים עמוסים בדובדבנים אדומים וצהובים אשר פזורים בכל מושב הר אודם.
משפחת אלפסי הקימה יקב בוטיק מתוך מחשבה כי ייצור יין מאז ומעולם היה חלק בלתי נפרד ממורשת ישראל. מיכאל אלפסי הוא אדם מאמין, מאמין כי היין שהוא מייצר ברמת הגולן הוא עוד קשר היסטורי למדינת ישראל, עוד קשר אשר חובק את אזור הצפון המדובר להחזרה עם מדינת ישראל, היין שלו הוא נציג ושגריר בעולם אשר מהדר שולחנות בארצות הברית ובאירופה. בשקט בשקט היקב הזה קוצר מדליות וכיקב משפחתי הוא קובע את מקומו עם עוד יקבים איכותיים משפחתיים אשר מייצגים אותנו נאמנה בארץ בעולם. משפחת קסטל, משפחת בן חיים, משפחת ססלוב, משפחת אלפסי.

יקב הר אודם ערך השקה של יינותיו במסעדת הקנטינה בתל אביב. על הארגון עמלו משרד יחסי הציבור AZOULAY PR & MORE אשר הקנו לאירוע אופי משפחתי כאשר כל בני משפחת אלפסי השתתפו והסתובבו בין הקהל שפקד את המקום.
הרבה תהפוכות שיווקיות עבר יקב הר אודם בחמש השנים האחרונות עד אשר לדעתי הוא הבין כי יש הבדל עצום בין לייצר יין משובח ובין למכור יין משובח. לייצר יין מאוד פשוט למכור יין זו משימה לא פשוטה כלל וכלל. יקב הר אודם מיתג את בקבוקיו בתווית חדשה, עדינה יותר, קלאסית ואיכותית. צירף לשירותיו איש שיווק מקצועי וסוף סוף מקשיב למשרד יחסי הציבור שלו בראשות רעיה בלחסן אשר דואגת לעדן את האופי המושבניקי של מיכאל וחלוקת התפקידים הברורה ביקב עושה לו רק טוב.
רשמי הטעימה של היינות שנטעמו בארוע מובאים כאן כפי שטעמתי אותם ביום ההשקה באווירת החג של של משפחת אלפסי, מזג אוויר נפלא עם אוכל קליל של מסעדת קנטינה ועם המון אנשים שמחים.

קברנה סובניון 2007 (סדרת הר אודם):
יין בעל ניחוחות של פרי בשל, צבע אדום כמעט אטום, היין לעיס מאוד וחמאתי מאוד, עפיצות נעימה ממלאה את חלל הפה, היין עוצמתי ואחוזי האלכוהול הגבוהים 14.3 גורמים למתיקות שלא באמת קיימת ביין.
החבית תרמה ליין מעט טעמי טוסט קלוי וטעמי קקאו קלילים.
היין מתאים למנות של סטייקים עסיסיים, דגי טונה ולוקוס צרובים בגריל, ולצמחונים תבשיל של פטריות פורטובלו על בסיס שמנת ועשבי תיבול.

מרלו וולקני 2008:
היין מפיץ ניחוחות טובים של פירות שחורים בשלים, צימוקים,שזיפים מיובשים, ובאף יש תחושה של ריבתיות. בטעימה, היין פשוט לקח אותי למקום אחר ואם ציפיתי להמשך ריבתיות בגלל הטאנינים הרי שהמרלו הצפוני שוב התגלה כמרלו הפכפך. עפיצות ארוכה מידי, והאיזון החומצי מגיע לכוס אחרי דקות ארוכות של עירבול. מרירות קלה מתגלה בבליעה ואני מודה שיש כאלה שאוהבים את זה. אחוזי אלכוהול גבוהים מידי למרלו אשר הופכות את היין לבומבסטי מידי.
היין צריך לידו מאכלים עתירי שומן כמו שוק טלה, תבשילי כבש וקדרות.

יין שירז וולקני 2008 השקה ראשונה של היקב:
ענבי השירז נבצרו בגליל העליון. היין מפיץ ריחות פרחים. בטעימה, היין מתובל מידי ונותן תחושה של תבלינים חריפים (פלפל שחור,צ'ילי מיובש), פירות יער צעירים ודובדבנים מעט חמוצים ממלאים את חלל הפה. עפיצות נעימה משחררת בחלל הפה מעט, אבל מעט מידי לטעמי, טעמי שוקולד וחבל - שילוב של חריפות עם שוקולד בדרך כלל עושה טוב גם ליין וגם לאוכל.
חסר לי משהו ביין הזה ואני חושב שעוד קצת מחשבה ופחות ייעוץ טכנולוגי היו נותנים ליין קורטוב של נשמה שהייתה עושה לו רק טוב.

יין הדגל של היקב:
אלפסי 2006- בלנד קברנה ומרלו:
היין נמזג לכוסות מבקבוק מגנום.
יין עוצמתי ובעל שילוב מצוין של זנים אצילים. ניחוחות של פרי בשל, צבע אדום חזק. היין שמנוני ומחליק באופן מושלם בגרון. עפיצות נעימה וחומציות המאזנת את טעמי הריבה שהיין משחרר עם כל לגימה, יין לעיס מאוד וממכר מאוד.
אני לא אומר את זה הרבה אבל זה יין שלא צריך אוכל לידו.

שיכר דובדבנים:
אם כבר לסיים ארוחה טובה אשר הקינוח הוא עוגות שוקולד דחוסות או גבינות כחולות ללא ספק שיכר הדובדבנים מעפיל על כל דמוי פּוֹרְט שמייצרים בישראל.
חמיצות מאוזנת, מתיקות מרעננת. הקיץ הולך להיות מעניין אם נרסק לתוך "הייבול" קרח כתוש ושתי מנות של שיכר דובדבנים.

חזרה לתחילת העמוד

על מה יצא קיצפו:
רוגוב על יקב אמפורה
(לביקורת של רוגוב)

מאת: שף אלון גונן

לפני 150 שנה בדיוק חזה הרצל את המדינה היהודית, לפני 150 שנה שתל הרצל את זרעי הצבר העתידי, שהוא אחד ממיני הקקטוס. שמכונים בישראל סברס וילידי הארץ אף שאלו ממנו את שמו והם מכונים צברים, קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי.
אני מודיע בזאת קֳבָל עַם וְעֵדָה כי מבקר היין דניאל רוגוב בעל המבטא האנגלו סקסי שלא יעבור לעולם, בעל הג'נטלמניות האנגלית הקלאסית, מקבל סוף סוף במעמד כתיבת כתבתו על אמפורה את התואר "צבר". זהו רוגוב, אתה משלנו ולא תוכל להתחמק מזה עוד. הורדת הכפפות, המבט הישיר בעיניים, התקפה מהירה בכל החזיתות אשר לא מאפשרות לצד השני להתאושש מהאמירות הנוקבות שנאמרות בקול ובהתנשאות ראויה לאותם כאלה שבאים עם מזוודת הכסף וחושבים שהם יעוורו את עיינינו וירכשו את טעמנו. הצבר חי לו במדבר הצחיח ומסתפק במעט מים, מעט לחות. שורד כל מזג אוויר, כל רוח פתאומית שמגיעה ומנסה לעקור בכח את החלקה הקטנה שעליה שורד הצבר.

אז על מה יצא קיצפו:
אולי בגלל הזלזול בקולגות העיתונאים שהגיעו לארוע ההשקה.
אולי בגלל מחירו של היין.
אולי בגלל קבוצת הסלבס שעוטפות את היקב (רולן, ארקאדי, פרקר ועוד)
אולי בגלל ההצהרות של היקב כי הוא הולך להיות הדבר הבא (במחיר, באיכות ובמיתוג)
ואולי בגלל שהיין פשוט לא משהו. והנה הוא, כאותו ילד הולנדי שסתם באצבעו פרצה בסכר ובכך הציל עיר שלמה, מזהה רוגוב ניסיון השתלטות על התעשייה הצעירה והרעועה של יצרני היין בישראל, האם זה לא שוב גיידאמק או המיליארדר הברזילאי גומא אגיאר או המיליונר איגור לינשיץ שבאים ומנפנפים בכספם ואחרי תקופה נעלמים ומשאירים אותנו שוב פעורי פה.

האם הנפנוף בסדין האדום של אנשי היקב מול השור הוא לצורך התנשאות? לצורך התרסה? מה, אנשי היקב עם מערך יחסי הציבור שלהם והייעוץ החיצוני והארגוני שלהם לא יודעים שלהתעסק עם צבר זה לא פשוט? המלחמה "למי יש יותר גדול" לא עובדת עלינו.

אבל כמו שכתבתי אולי פשוט רוגוב לאחר שטעם את היין קבע כי הוא לא ראוי למחיר שמבקשים עליו,לא ראוי למיתוג ולא ראוי לצלוח את הציון שכולם אוהבים לקבל.
ואם בטעימה עסקינן אז טעמתי.
אני מניח שהיקב ישלח את היינות המדוברים ל wine spectator על מנת לראות איזה ציונים הם ייתנו ליין ולאחר קבלת התוצאות או שחלקינו יצטרכו לאכול את הכובע או שהתוצאות לא יפורסמו מעולם.

קברנה סובניון 2006 unica:
15.3 אחוזי אלכוהול
28 חודשי עץ אלון בחביות גדולות
יין בעל נוכחות מאסיבית הן בריח, הן בטעם והן בסיומת שלו.
היין מציף את הפה בטאנינים שמשתלטים על כל חלל הפה ולא מאפשרות לפרי לומר את דבריו. השימוש בעץ לתקופה ארוכה כל כך, מותירות תרכיז יין. ריכוז האלכוהול הגבוה לטעמי, מובילות את היין לא עם כבוד גדול לאצולת יקב זאוברמן, יקב אלכסנדר ולשאר עושי היין הבומבסטים שאולי מקבלים מדליות בגלל זה אבל לא מתאימים לשתייה של חובבי היין הקלאסיים שרוצים להנות מיין אלגנטי לצד אוכל טוב.

מרלו ברברה 2006 unica :
15 אחוזי אלכוהול
28 חודשי עץ אלון
83% אחוזי מרלו 17% ברברה

אני אתחיל עם שילוב הברברה ביין הזה:
זן הברברה הוא ענב כהה, בעל טאנינים די רכים אך עם חומציות גבוהה. את היין מוסיפים בדרך כלל לנבּיולו על מנת לצבוע אותו קצת ולתת לו טעמים ים תיכוניים של תבלינים (רוזמרין, אדמה ועוד).
לפני כמה שנים נטעו בכפר יובל ברברה וכנראה שהחלקה הייתה מיועדת להפיק ברברה איכותי מאוד ע"י דילול מאסיבי של השורות, זהו ענב שגדל מהר ונותן המון פרי.
הוספה של ברברה למרלו מכרם צובה עשתה ליין הזה לא טוב. ההתנגשות של הפרי הצפוני עם פרי המרלו המשובח מהרי יהודה הפגישה בין שני "ענקים" והם לא מסתדרים, בלשון המעטה.
היין גם פה מצטייר כיין בומבסטי, קשה לשתייה, לא נפתח גם אחרי חצי יום בבקבוק, ולא הצלחתי לזהות את טעמי הפירות האופייניים למרלו.

שיראז, מרלו, קברנה סובניון unica :
15 אחוזי אלכוהול
28 חודשי חבית אלון גדולות.
גם כאן משתלט העץ על הפירותיות המתבקשת מעירוב הזנים הנפלא הזה. גם כאן אחוזי האלכוהול קצת
מציפים את האף והזכירו לי שימוש ב "פופרס". יין שחור אטום ויפה למראה, שמנוניות בכוס אשר אמורה להעיד על חמאתיות בבליעה אך גם כאן הגרון מעט שורף מריבוי טאנינים ועץ. היין מורכב ולעיס ביותר, המחייב אותך כל הזמן לחשוב מה הוא מזכיר לך, איזה טעמים מסתתרים בו, מרב מחשבה קיבלתי קצת כאב ראש.

לסיכום: Le Roi est mort, vive le Roi
תם עידן היינן גיל שצברג שעושה פלאים ברקאנטי, תם עידן היינן דוד בר אילן שתקופתו באמפורה הייתה מרעננת וקרבה ליקב את דור הצעירים שהתאהב ביין אמפורה ופתח ליקב צוהר שרבים התקנאו בו.
אמפורה החדשה, עם היינן ארקדי פפיקיאן "מובילים את היקב לעידן חדש". יחי המלך החדש כולנו תקווה כי המלך אינו עירום.

חזרה לתחילת העמוד

לאתר של יקב רקנאטי

חזרה לתחילת העמוד

יקב דומיין ונטורה

מאת: אלון גונן - שף
אוגוסט 2010

בנימינה רזרב גליל סובניון בלאן 2009:

מאת: אלון גונן / עפר יוכלמן / כהן אילן
אוגוסט 2010

השקת מלבק 2008 יקב טפרברג

מאת: אלון גונן
אוגוסט 2010

טעימות יינות אלכסנדר

מאת: אלון גונן
יולי 2010

יקב עמק האלה חושף את הבלנד המעניין מסדרת E 2006 במהדורה מוגבלת.

מאת: אלון גונן
יולי 2010

פרינג' חדש ביקב אבידן

מאת: גילן אורי ואלון גונן
יוני 2010

השקת יינות יקב סומק בואכה זכרון יעקב:

מאת: אילן כהן

יקב רקנאטי - עשור ליקב

מאת: שף אלון גונן.

סוף סוף קיבלו ביצים

"יין וגורמה" טעימת בלנדים יינות פרמיום: מאת שף אלון גונן.

שיחה בגובה העניים ביקב טוליפ:

מאת שף אלון גונן

יקב לוריא

מאת השף אלון גונן

יקב הר אודם 2010

מאת השף אלון גונן

יקב דומיין ונטורה

מאת: אלון גונן - שף אוגוסט 2010

בנימינה רזרב גליל סובניון בלאן 2009:

מאת: אלון גונן / עפר יוכלמן / כהן אילן אוגוסט 2010

השקת מלבק 2008 יקב טפרברג

מאת: אלון גונן אוגוסט 2010

טעימות יינות אלכסנדר

מאת: אלון גונן יולי 2010

יקב עמק האלה חושף את הבלנד המעניין מסדרת E 2006 במהדורה מוגבלת.

מאת: אלון גונן יולי 2010

פרינג' חדש ביקב אבידן

מאת: גילן אורי ואלון גונן יוני 2010

השקת יינות יקב סומק בואכה זכרון יעקב:

מאת: אילן כהן

לאתר של יקב רקנאטי חזרה לתחילת העמוד

יקב רקנאטי - עשור ליקב

מאת: שף אלון גונן.

סוף סוף קיבלו ביצים

"יין וגורמה" טעימת בלנדים יינות פרמיום: מאת שף אלון גונן.

שיחה בגובה העניים ביקב טוליפ:

מאת שף אלון גונן

יקב לוריא

מאת השף אלון גונן

יקב הר אודם 2010

מאת השף אלון גונן

מאת: אלון גונן - שף
אוגוסט 2010

מאת: אלון גונן / עפר יוכלמן / כהן אילן
אוגוסט 2010

מאת: אלון גונן
אוגוסט 2010

מאת: אלון גונן
יולי 2010

מאת: אלון גונן
יולי 2010

מאת: גילן אורי ואלון גונן
יוני 2010

לאתר של יקב רקנאטי

חזרה לתחילת העמוד