logo
אדום או לבן
צור קשר תמונות יינות עולם יינות לקיץ ביקורות עמוד ראשי
יקב אסף יקב אדיר יקב דלתון יקב אלונה יקב עגור
יקב טוליפ יקב לוריא יקב הר אודם יקב תבור יקב אמפורה
יקב בן חיים יקב הר ברכה יקב מרגלית יקב זאוברמן יקב ססלוב
יקב צרעה יקב אליגוטה יקב מאור יקב אייל יקב צובה
יקב וילה וילהלמה יקב נחשון יינות ברקן יקב ויתקין יקב צ'ילאג
יין וגורמה יקב רקנאטי יקב סומק יקב אבידן יקב עמק האלה
יקב אלכסנדר יקב טפרברג יקב בנימינה יקב ונטורה הטוב הרע והמכוער
יקב תשבי יקב ברבדו יקב הסימטה יקב לוריא יקב סוסון ים
יינות סירה יקב גינתון יקב סגל יקב שאטו גולן יקבי רמת הגולן
יקב טוליפ יקב לוריא יקב הר אודם יקב תבור יקב סריגים

טעימת חבית יינות יקב אמפורה עם ארקדי פפיקיאן
מאת שף אלון גונן

ביקב אמפורה בראשות היינן ארקדי פפיקיאן, קצת מרימים גבה כאשר שואלים אותו לגבי הז'אנר החדש של היינות הישראלים שמוגשים לנו בשנתיים האחרונות על ידי ייננים צעירים: יינות חומציים יותר, שכביכול מתאימים לאוכל ים תיכוני. פחות עץ, פחות אלכוהול, פחות פרי, ואולי גם פחות יכולת התיישנות (רק העתיד יגיד).

כששואלים את ארקדי מה זה יין, הוא משווה אותו לאדם: בהתחלה הוא ילד צעיר בועט ומתפרע, בהמשך נער מתבגר המנסה למצוא מקומו ולעצב את אישיותו, לאחר מכן אדם הנאבק כדי לשרוד ולהתקדם, ולבסוף איש מבוגר משובח, רגוע, מאוזן ואיכותי.

אולם בשביל כל זה צריך שיהיו חומר גלם טוב, חממה טובה ויד מכוונת אשר תיתן לאותו ילד או יין את האפשרות להיות הוא עצמו, ללמוד מטעויות, לנסות ולהתנסות. כאשר כל הזמן יש עין פקוחה שמשגיחה כי חלילה לא יקרה אסון.

ייננות היא מקצוע, מדע, אומנות ויצירתיות. כדי לייצר יין צריך להיות אומן בנשמה ולא טכנוקרט. יינן טוב צריך למזג את הידע הרב שצבר והניסיון, יחד עם אהבה אינסופית ליין כדי ליצור כל פעם מחדש יצירת מופת שתוכיח את עצמה.

בטעימה שערך יקב אמפורה בבר-יין 107 בחיפה, החליט ארקדי להגיש לפאנל הטועמים יינות שעדיין לא בוקבקו, ועדיין שוהים להם בחביות.
לאחר שארקדי ראה את בר-יין 107, הוא הבין שלמקום כזה שמכבד יינות איכות ומגיש יינות ישראלים משובחים במחירים אטרקטיביים, מגיעה טעימה מיוחדת במינה; טעימה שתחשוף את יינות העתיד של היקב.

האווירה בבר הייתה מחשמלת, שולחן גדול שסביבו התקבצו חובבי יין לטעום ולשמוע את האני מאמין של היינן שמלווה עשרות יקבים כבר מעל עשור, בייעוץ ובלימוד ייננות.

קברנה פרנק 2010 (תוספת של 10% קברנה סוביניון)
היין נמצא כבר 22 חודשים בחבית. ארקדי מתלבט אם להעניק ליין הזה עוד חבית, ואפילו להגיע איתו ל- 36 חודשי חבית.
כבר בהרחה אי אפשר לטעות: מדובר בקברנה פרנק משובח. ריחות של סיגליות ופרי יער שחור מתפוצץ באף,
היין בעל מתיקות טובה, ובאפטר טייסט מקבלים המון פלפל שחור אופייני. אלכוהול מאוד מאוזן. היין עוצמתי ואלגנטי, גוף בינוני עם המון כוח ועוצמה.
בפני ארקדי עומדת התלבטות קשה, מאחר שהיין מוכן לשתייה והוא מרתק גם עכשיו. עוד תקופה ארוכה בחבית עלולה להשביח אותו כמובן, אולם גם עלולה לפגוע.
בשולחן הטועמים הייתה כמעט תמימות דעים שצריך לבקבק את היין ולשחררו לשוק.

מרלו ברברה 2009
זה ממש לקחת צרפתי שרמנטי עדין ומלוקק, ולחתן אותו עם איטלקייה חמה ומיוחמת.
זהו יין שאין הרבה אפשרויות לגביו (העולם מתחלק לשניים: כאלה שאוהבים כוסברה או גויאבה, וכאלה שלא מסוגלים לשאת את הריח או הטעם שלהם). אם אתם בין אלה שפתוחים לטעמים מרתקים, חזקים ומיוחדים, אתם תאהבו את היין הזה ותצאו מדעתכם כאשר תטעמו אותו.
אם אתם מסוג האנשים שרגילים לעולם הקלאסי הרגיל, ולפעמים המשעמם, לא תוכלו להבין את העוצמה ומכלול הטעמים שהבלנד הזה משחרר בפה.
בטעימה היין מאוד אינטנסיבי מצד אחד. הברברה מעניקה תוכן טאני חזק ועוצמתי עם פרי טוב, בעיקר דובדבנים שחורים ומעט פירות יבשים. לדעתי הפרי נבצר בשל מאוד, מה שהעניק לו מתיקות טובה וריכך את החומציות שהזן הזה משחרר. בענבי ברברה אני אוהב שילוב של עץ אמריקאי, על מנת כן לקבל מעט טעמי וניל. פה לא הרגשתי את זה.
המרלו העניק לברברה מעט, אבל רק מעט, איזון, ועושה הרושם שהוא לא רוצה להפריע לייחודיות שלה. זה טוב אפילו טוב מאוד.

קברנה סוביניון 2010
הענבים הובאו גם מהצפון (מנרה) וגם מפסגות שבהרי ירושלים.
גם פה היין מאוד בומבסטי. ארקדי מייעד לו עוד שנה וחצי בחבית, ואני חושב שזה הולך להיות היין הטוב ביותר של היקב.
הפוטנציאל מדהים. עושר של טעמים, חומציות וטאנינים בועטים. האלכוהול נמצא, אבל יודע להסתתר ולא להשתלט. החבית מעניקה טעמי לחם לבן קלוי. המון ריח חמאה מומסת ורוזמרין טרי, והמון תבלינים.
מרתק לחוש את טעמי השוקולד, ומדי פעם לקבל אקליפטוס שמוציא קצת מאיזון, ומזכיר לנו שחלק מהענבים נבצרו במקומות מאוד קרים, ולכן הטעמים הבורדולזים, הכל כך אופייניים קיימים ביין הזה.
אפטר טייסט עשבוני מאוד. נכון לטעימה הזו - היין בומבסטי. שאפו.

לסיכום: ארקדי פפיקיאן לא מתרגש מהאופנה החדשה של יינות חומציים. יין צריך זמן וצריך להיות מנוצל בצורה מקסימלית. יינות בומבסטיים הם היינות שמרתקים אותו.
יין זו גם מסורת, ועל מסורת צריך לשמור. נכון, יש מקום גם לאופנות ולגחמות של יקבים כאלה ואחרים, אולם ממרומי שנותיו בתעשייה ארקדי רק יכול להביט על כולם, ולתת לנערים לשחק לפנינו.



לאתר יקב אמפורה

חזרה לתחילת העמוד


יקב אמפורה 2012 – ליגה אחרת לגמרי
מאת שף אלון גונן

 קסטל, קלו דה גת, צרעה, מרגלית, אלו היקבים שנחשבים לפורצי הדרך ולאליטיסטים - כל אחד בדרכו. יקב אמפורה עבר בשנים האחרונות אי אלו שינויים פרסונליים, והיו כאלה שכבר ספדו לו.
דניאל רוגוב ז"ל לא חסך במילים קשות נגד היקב, ונראה לי שדווקא בגלל זה ישבו ביקב, עשו ארגון מחדש, וההחלטות שהתקבלו שם מיושמות היום ומביאות את אמפורה להיות אחד מהיקבים המובילים בארץ.
ההחלטה לייצר יין הכי טוב שאפשר, עם ענבים מובחרים, הציוד המתקדם, האפשרות גם הכלכלית וגם נטולת האגו של יינני היקב להיוועץ עם היועץ הטוב ביותר בדמותו של מישל רולאן; כל אלה מביאים את יקב אמפורה למקום חדש ומוביל.
אה, כן, כמעט שכחתי: היין. היין טוב. טוב מאוד אפילו.

לפני שנה בדיוק הוזמנו להשקת יינות מקורה (Makura ); סדרת הדגל של יינות היקב ששהו שלוש שנים בחביות אלון. שמחתי על ההזדמנות שניתנה לי עתה לחזור אליהם שוב.
בהשקה הוגשו לטעימה יין בלאן דה נואר 2011, אמפורה מד רד 2008, ואמפורה רייטון 2008. להלן רשמי הטעימה:

בלאן דה נואר 2011
יין לבן המופק מענבים אדומים: קברנה סוביניון, מרלו, ומעט קברנה פרנק.
צבע היין נחושת בהיר, ריחות מאוד פירותים ונעימים. בטעימה היין בעל גוף בינוני עם עפיצות טובה, וטעמי פירות טובים שלא מעיקים. יופי של יין לקחת לים.

רד מד 2008
קברנה סוביניון עם תיבול קל של ענבי סירה, מעניקים ריח טוב ורענן של פירות אדומים מוצקים, מעט בוסריים. היין קל לשתייה, ובפה יש יופי של חמיצות מרעננת. היין חמאתי מאוד, ואף על פי שמדובר בקברנה סוביניון ששהה עשרה חודשים בחבית, הוא קל, אלגנטי, ומהנה מאוד לשתייה.

רייטון 2008
ענבי קברנה סוביניון בשילוב 15% ענבי סירה ו-10% מרלו.
היין שהה 24 חודשים בחבית ויצא לשוק לאחר שנתיים נוספות בבקבוק. צבע היין אדום בוהק. זה כבר יין שופע בטעמי פרי בשל עם 15 אחוזי אלכוהול. ריחות של תבלינים טריים. מרווה, אקליפטוס ורוזמרין עם עקצוץ של פלפל שחור, הופכים את היין למאוד לעיס ובעל נוכחות מרשימה.
אני אוהב את התוספת של הסירה ולא שוב את הבורדו הקלאסי. הסירה מתבלת נפלא את היין, וזו בחירה מרתקת של היינן.

מקורה מרלו-ברברה 2007
ענבי מרלו בתוספת 21% ענבי ברברה. 36 חודשים בחבית עץ אלון צרפתיות.
צבע היין אדום שחור אטום. ריחות מרוכזים של פרי אדום ושחור כאשר המתיקות לא משתלטת, ומאוזנת נפלא עם טעמי החבית שתיבלה יפה את היין.
15 אחוזי האלכוהול מחזיקים יפה את הפרי המרוכז. זה יין בסגנון עולם חדש. היין מרתק, ושילוב הברברה האיטלקי פשוט נפלא.
האפטר טייסט מעלה מרירות מינורית, שמעניקה עוד טאצ' מעניין ליין הנפלא הזה.

מהר"ל 2006
מרלו-ברברה. ארומה מדהימה, יין עמוק ומלא בטעמי פרי בשל וריבתי, המתאזן עם חומציות גבוהה מאוד שמעניקה ליין אופי מרתק.
להשיג את היין הזה בכל מחיר.

קברנה סוביניון 2005
צבע אדום חזק עם שוליים חומים. ריחות של שזיפים וצימוקים לבנים. בטעימה היין מעושן מעט, עם טעם זיתים ירוקים כתושים שמעלים חיוך על הפנים. טעמי טוסט קלוי עם אפטר טייסט שמעלה עשבי תיבול ירוקים. היין מאוד חמאתי ונמצא בשיאו. יופי של יין.



חזרה לתחילת העמוד


יקב סוסון ים:
מאת שף אלון גונן

הפעם מאוד קל לי לכתוב את הביקורת על היינות של היינן זאב דוניה. עושה רושם שהוא מפיק יינות כשלנגד עיניו יושבים סועדים לשולחן, ומזמינים אוכל במסעדות שף. היין חייב להיות מיוחד, מרגש, בעל נוכחות, אך יחד עם זאת גם משתלב עם המנות שמוגשות לאורחי המסעדה.

הז'אנר החדש שמבצבץ לו פה ושם ביקבים שעושים יין בשביל אוכל, כבר הומצא לפני כמה שנים אצל זאב דוניה. החמיצות שעוטפת את מתיקות הפרי, העץ שמעניק גב טוב לאלכוהול שנמצא, אבל יודע להסתתר ולא להשפיע, הצבע שתמיד בוהק, חזק, עוצמתי, והסגול שולט.

לא בטוח שהיין מתאים לכל אחד. לא בטוח שכל אחד צריך לשתות אותו. מצד אחד זה יין שדורש מחשבה והתעמקות, ומצד שני מגיעה הקיצוניות שבו, ויש הרמת הגבה הקלה שאומרת. וואו, מחליק, אלגנטי, לא מסובך להבין אותו.

כשלוגמים את היינות החדשים של סוסון ים נמצאים בסוג של סרט קולנוע. יש היין הקליל הפשוט, יש היין המסעיר והקשוח, וכמובן זה האלגנטי והאהוב.

זאב דוניה אוהב גם לאפשר לשפים להגיע אליו ליקב, וליצור את היין שהכי מתאים להם לאוכל. חבית של 300 בקבוקים אשר מוגשת ללקוחות המסעדה, ושאותם אי אפשר למצוא במקום אחר. זו אחת הדרכים להגיע לציבור חדש, וזו אחת הדרכים הנכונות לשווק יין כשאוהבים יין.

רומן
בלנד של ענבי גרנאש, סירה ומוּרְבֶדְר. לכאורה GSM
אוסטרלי קלאסי. ואם ציפיתי שבטעימה אני אקבל גם אפיוני עולם חדש, אז ההפתעה הייתה מושלמת עבורי. פה המשחק הגאוני. לקחת זן כמו גרנאש, שהוא דל בצבע ועם טעמים מאוד מיוחדים ואופייניים, ולהעניק לו טיפול של עולם ישן.
ולא יעזור אם מצפים מהיין להיות בכיוון אוסטרלי. אני חש את עמק הרון ביין, כאשר מזהים בקלות את ענבי המוּרְבֶדְר בבלנד הזה. פלפל שחור, פטל שחור, עור ועשבי תיבול טריים, כאשר באפטר טייסט תה הארל גריי מככב בצורה נפלאה.
היין לא מיועד להתיישנות. זה יין שצריך לשתות וליהנות ממנו עכשיו. קליל, אלגנטי ומעניק תחושה של רוגע.
אוכל ים תיכוני, פסטות טובות, בעלי כנף לסוגיהם, וגם עוגות שוקולד.

קאמי
תערובת של סירה ופטיט סירה. יין שחור. עוצמתי, טעמים עזים, חדים ועוצמתיים.
"אתם יודעים מה פירוש להקסים? דרך לקבל תשובה חיובית בלי שהצגתם אפילו שאלה ברורה".
היין לא ברור, וטוב שכך. היין לא במיינסטרים, ועוד יותר טוב שכך. היין מקסים, וזה ברור. אני מעריץ של אלבר קאמי.
תבשילי קדרה (בורגיניון, סטרוגונוף).

אנטואן
סירה, מורבדר וגרנאש. גם פה היין שחור-סגול כמעט אטום. ריחות עוצמתיים של פרי בשל וחד.
בטעימה יש אין ספור טעמים בועטים, חובטים ולא מרפים. יין קשוח עם המון אלגנטיות. היין מוכן לשתייה, אבל ללא ספק עם פוטנציאל התיישנות מדהים.
צלעות טלה, צלעות חזיר, בטן חזיר מטוגנת עם תפוחי אדמה.

לנון
זינפנדל, פטיט סירה ומוּרְבֶדְר. להתעסק עם ענבי זינפנדל בארץ, זה בטח לסנן רב השנה את המילה ז כאשר רואים את ענבים הללו על הגפן. הזן עמוס בסוכר, ומקבלים ממנו יין אלכוהולי, המון טעמי פרי בשל עם נטייה לריבתיות, מה שיכול להכביד על הלוגם. תוספת הפטיט סירה העניקה צבע יפה, וקצת מיתנה את המתיקות עם עפיצות טובה. המוּרְבֶדְר העניק את האלגנטיות וטשטש את החספוס. יופי של יין.
פירות ים, מולים וצ'יפס (אוטוטו מתחילה העונה).

מונק
פטיט סירה זני. זה כמו לקחת כבד אווז ולאכול אותו טרי בלי צריבה על מחבת; בלי גריל, בלי להכין ממנו פטה. נאדה. חומר גלם איכותי ישר לפה.
צבע אספלט בוהק. טעמים חדים של פרי עוצמתי סוליסטי. יין . כן, פשוט יין.
רוסטביף אנטרקוט, מוח עגל ברוטב עגבניות חריף, קונפי אווז.

פליני
סירה וקברנה סוביניון. יין שמעלה חיוך על הפנים. סוף סוף בלנד שלא מאופיין עם קברנה-מרלו הכל כך משעמם כבר.
סירה מעט ישנונית קיבלה חיזוק טוב של קברנה סובניון עוצמתי, ויחד הם הופכים ליין בעל חמיצות מאוזנת, ומתיקות שנמצאת כל הזמן בחלל הפה.
האלכוהול מינורי, והחבית תרמה יובש שסוחף את היין הזה לכיוון האוכל. בעיקר אוכל מתובל כמו שצריך.

לאתר של יקב סוסון ים


חזרה לתחילת העמוד

 

יינות 2008 של יקב שריגים: האיזון הנכון של עץ עם יין
מאת שף אלון גונן: 01.08.2012

השקת יינות בציר 2008 של יקב שריגים, תערך בשבועות הקרובים ביקב של משפחת הררי (רונית ואוריאל) בישוב לי-און שריגים בעמק האלה.

2008 הייתה שנה טובה; מה גם שהייתה שנת שמיטה, ואיננו רואים הרבה יינות משנת בציר זו על המדפים.
היה מעניין לקבל את הבקבוקים לטעימה, ולראות כי היינן אוריאל הררי החליט על אחסון היין בחביות עץ אלון לתקופה של 32 חודשים. צריך הרבה אומץ והבנה ביין, כי עלולים לקבל מיץ עץ ולא יין אם לא מקפידים על ענבים מובחרים ועל טופינג, ובכלל להיות קשובים למגע העץ עם הנוזל. האיזון ביניהם חייב להיות מושלם, אחרת הלך היין.

בלנד Barrique 2008
56% קברנה סוביניון, 27% קברנה פרנק, ו- 17% פטי ורדו.
13% אלכוהול 32 חודשים בחביות עץ אלון, 938 בקבוקים.
צבע היין אדום עמוק בוהק, ריחות של פרי שחור על קצה ריבת שזיפים, עם מעט עישון בקצוות וחציר רטוב.
בטעימה הפה מתמלא בטעמים נפלאים של פירות מוצקים, והיין כל הזמן עובד בפה. הפטי ורדו העניק מרירות מענגת באפטר טייסט, והקברנה פרנק הרגיע את העץ והיין מאוד מאוזן. זה יין קלאסי שמתאים לאוכל.
המחיר 125 ש"ח

קברנה סוביניון 2008
94% קברנה סובינין עם תוספת של פטי ורדו.
13% אלכוהול, 32 חודשים בחבית.1238 בקבוקים.
צבע אדום ארגמן חזק ומרשים. ריחות טובים של פרי שחור, מעט טבק והמון עשבי תיבול טריים.
בטעימה: היין מתפוצץ בפה. יין לעיס שמאגד בתוכו שילוב טעמים נפלא של פרי אדום עם המון פלפל וטעמים ירוקים. רוזמרין וטימין עם פטל בשל. חמאתיות נפלאה בבליעה, עם אפטר טייסט של חבית שמעניקה מעט חמאה שרופה וטוסט קלוי.
זהו יין שצריך עוד שנה-שנתיים בבקבוק על מנת לאפשר לו להתחיל להביע את עצמו. בטעימה אחרי יומיים עם פקק פתוח היין היה מדהים, בועט ומענג ביותר. לקנות ולשמור .
המחיר 95 ש"ח

קברנה פרנק 2008
87% קברנה פרנק, 13% פטיט ורדו.
13% אלכוהול 32 חודשים בחבית. 352 בקבוקים.
צבע היין סגול עמוק כמעט שחור. ריחות של סיגליות עם טבק והמון פלפל שחור.
בטעימה היין עמוס בפירות שחורים בשלים. זה יין הכי קרוב ליינות מעמק הלואר שטעמתי בארץ. פה דווקא החבית כן מורגשת ומעניקה איזון טוב של מרירות מעניינת לטעמים המתוקים של הפרי הבשל. יין מאוד מעניין ושאפו על האומץ.
המחיר 105 ש"ח

יקב שריגים
רח' הגפנים 36, לי-און שריגים
ביקורים ביקב בתיאום מראש, טל.  02-9991512
050-6234110 אוריאל , 050-5255664 רונית
srigim@srigimwinery.co.il


לאתר של יקב שריגים


חזרה לתחילת העמוד

 

השקת רקנאטי ספיישל רזרב – על יין ואוכל
מאת שף אלון גונן: 18.7.2012

יקבי רקנאטי קיימו השבוע מפגש במסעדת הרברט סמואל, להשקת יינות חדשים בסדרת ספיישל רזרב של היקב: לבן 2010 ואדום 2009.
האמת, אני לא מבין את המושג הזה, SR
(ספיישל רזרב). מי מחליט? מי קובע? מי בעל סמכות? על מה ולמה.
אני טועם את היין ומנסה ליהנות מהנוזל הזה, ואז לנתח אותו מבחינת פוטנציאל, פגמים במידה ויש, וכמובן מבחינת התאמתו לאוכל. לפעמים אני נוגע גם במחירו.
טעים לא טעים, זה לא מענייני, ואני משאיר זאת לשיקול דעתו ולטעמו האישי של כל אחד שמחליט לטעום את היין.

הז'אנר החדש, שהראשון שיצא איתו היה יקב רקנאטי בייצור יינות שמתאימים לאוכל ים תיכוני, הינו מבורך.
היום מקדישים ייננים בכל היקבים מחשבה רבה, על מנת לייצר יין שיתאים לאוכל. סוף סוף מבינים שתפקידו של היין הוא ללוות ארוחה ולהיות חלק ממנה. אבל המגמה לעשות יינות חומציים ולתרץ זאת "כי זה מתאים לאוכל", קצת בעייתית וקצת מביכה; בעיקר כשנעשים תיקונים ביין ומתורצים כיין שמתאים לאוכל.
היין לא צריך להיות חומצי או מינרלי או לימוני כדי להתאים לאוכל. היין צריך להשתלב עם סוג האוכל.

הייננים גיל שצברג ועידו לוינסון ברקנאטי, זרקו פצצה לפני שנתיים עם היינות שמתאימים לאוכל, וכעדר החלו עוד יקבים לומר זאת, בלי להבין דבר וחצי דבר באוכל ובמשמעות של יין מתבל מנה, או יין שפותח תיאבון, או אפילו יין שמקל על אכילת מאכלים כבדים ומתובלים.
עושים יינות חומציים, ומגישים לנו סוג של אלקה זלצר בתחפושת של יין שמתאים לאוכל.

ילכו כבודם ללמוד את תורת החומר במקצוע הקולינרי, ויבינו שלהתאים יין לאוכל זה לא פשוט. כפי שכדי להבין יין צריך לטעום אין-ספור יינות, כך כדי להתאים יין לאוכל, צריך להבין את תורת החומר במזון, ואני מדבר על הדברים הכי בסיסיים (חמאה, שמן זית, עשבי תיבול טריים, מרקם דג לבן או אדום, חלקי הבשר לסוגיו, בשר ציד, בשר לבן, שילוב פרי וירק במזון).
הכי קל בעולם לרשום על הבקבוק או להעביר קומוניקט של משרד יח"צ, ולהחליט שהיין מתאים לקדרה, מאכלי פסטה בשמנת ופטריות. ואפילו מנות אחרונות. מה? מי? איך? למה?
האם מישהו ישב וטעם את היין עם המנות הללו? מישהו הבין את שילוב הטעמים? כלום. האם עד לפני שנתיים, טרם ההכרזה של רקנאטי, לא נעשו יינות שמתאימים לאוכל?

רקנאטי השכילו להיות הראשונים ואמרו: אנחנו עושים יינות חומציים יותר, מתובלים יותר, כי זה מתאים לאוכל.
המושג הזה קצת מטעה. היין לא צריך להיות מתאים לאוכל. היין צריך להשתלב עם אוכל. להיות חלק מהארוחה, וכן גם לעמוד בפני עצמו. זה יין טוב.

רוב השפים בארץ לא לומדים יין, ולרובם אין זמן להתעסק עם זה. מבחינתם, יין אדום נשאר עדיין מתאים לבשר, ויין לבן לדגים. לצערי, גם כשמבשלים עם יין, הבחירה תהיה ביין זול, ולא יותר מזה.
אני מצר על כך, אבל כאן תפקידו של היינן צריך לבוא לידי ביטוי. עליו להזמין אליו ליקב שפים, שיבואו לטעום חביות ויביאו איתם אוכל, על מנת ללמוד ולחוות את שיתוף הפעולה טרם הגשת המוצר המוגמר ללקוח, גם מבחינת היין וגם מבחינת האוכל.

כפי שהיקבים עובדים קשה על הכנסת היין למסעדה זו או אחרת, וללמד את המלצרים איך להגיש יין וכולי, כך צריך היינן להתחבר לשף ולגרום לו להבין את היין שלו.
אותי כשף מרתק לבנות מנה שתתאים ליין מסוים, אם תינתן לי האפשרות הזו. נכון שבמסעדה טובה יש סומליה שאמור להבין את השילוב והחיבור במנות ליין, אבל את בעל המסעדה זה לא תמיד מעניין, והסומליה צריך לדאוג למכור יין יקר ואת היין שהכי מתאים לבעל המסעדה למכור.

לסיכום: יינני יקב רקנאטי הם הראשונים שפתחו במגמה המבורכת הזו של יין שמתאים לאוכל, ואף העניקו מספר פרמטרים איך יין צריך להיות. היין לא צריך להיעצר ברמת חומציות כזו או אחרת. הוא צריך להתבסס על עוד אין ספור דברים, ובעיקר על שילוב אנשי אוכל בלימוד הנושא ובהבנתו.

על יינות ההשקה:
רקנאטי ספיישל רזרב לבן 2010
שרדונה-סוביניון בלאן-ויונייה, שכל אחד הוא סוליסט בפני עצמו, והחיבור ביניהם יכול להוליד משהו מעניין ומורכב, או שאנו עלולים לקבל מין בליל טעמים שלא מתחברים.
אז בלבן של רקאנטי יש צבע ירקרק נעים שהתקבל מהסוביניון בלאן, קצת קרמל וחמאה מהשרדונה, וטעמים טרופיים של הויוניה. בטעימה היין מאוד קריספי, וחמיצות לימונית ומעט המינרליות מנסים לחבר את כל הטעמים. בשלב זה של היין הוא לא מחובר עדיין, ולדעתי הוא שוחרר מוקדם מדי לטועם הרציני שיכול להעריך את הפוטנציאל שיהיה ליין הזה בעוד שנה.

רקנאטי ספיישל רזרב אדום 2009
בלנד של ענבי קברנה סוביניון-מרלו-סירה-פטיט סירה.
ליין צבע סגול בוהק אטום שבא מענבי הפטיט סירה, עם ריחות טובים ודומיננטים של עשבי תיבול טריים, כשהתימין הרענן שמגיע מהסירה חובט באף ומעלה חיוך של אושר.
אם חשבתי שאקבל טאנינים חזקים בטעימה, הרי שקצת התאכזבתי, והיין רך משום מה.
החמיצות פה קצת רגועה, ועדיין לא מאפשרת ליין להתפרץ החוצה גם מבחינה ארומטית וגם מבחינת הטעם.
היין עוד לא. זה יקרה בעוד חצי שנה-שנה, אבל כרגע הוא סגור.
ואם ביין לאוכל עסקינן, אז לאף אחד לא יהיה זמן להמתין עם היין הזה בדקנטר שלוש שעות, וזה מה שהוא צריך. אם יוגש כרגע ללקוחות במסעדה, ייעשה ליין עוול נוראי.
מה לעשות? לקנות ולהמתין.

 


לאתר של יקב רקנאטי


חזרה לתחילת העמוד

 

יקב רקנאטי - עשור ליקב

מאת: שף אלון גונן.


ביקבי רקנאטי מייצרים יינות בארבע סדרות שונות:
סדרת יסמין - בסדרה זו שני יינות. יסמין אדום ויסמין לבן - יינות לא זניים אשר לא שהו בחביות.
סדרת רקנאטי - בסדרה זו יינות זניים איכותיים, כגון - קברנה סוביניון, מרלו, פטיט סירה, שרדונה, סוביניון בלאן, ברברה ועוד, המיושנים בעץ אלון. הסדרה מצטיינת במתן תמורה גבוהה למחיר.
סדרת רזרב – היינות בסדרה זו מיושנים בחביות עץ אלון תקופה ארוכה. הפילוסופיה הייננית העומדת מאחורי יינות אלו מכוונת ליצירת יין "מזרח תיכוני" המייצג נאמנה את אזורי הגידול של הענבים.
בקצה הפירמידה נמצא היין
רקנאטי ספיישל רזרב-
יין המייצג את המיטב בענבים האדומים שבוצר היקב בכל שנה נתונה. השנה, 2010, שנת העשור ליקב, הושק לראשונה גם יין רקנאטי ספיישל רזרב לבן.

בתוכנית הרדיו של אמנון פאר התארח היינן עידו לוינסון אשר לרגל חגיגות העשור הטעים את הספיישל רזרב 2006, את הסובניון בלאן רזרב ואת הרוזה מבציר 2009.
להלן חוות דעתי:

ספיישל רזרב 2006:
בלנד בעל טאנינים חזקים במיוחד, בעל גוף חסון ומורכב, ריחות וניל ומעט פלפל ירוק משתלבים עם עוצמת עץ חזקה מאוד.
טעמי פרי נוטים לריבתיות והמון תבלינים בוקעים עם כל עירבול של הכוס. היין מאוד חמאתי ומשאיר רושם עז על השותה.
היין לעיס ונראה לי כי מורכבות הפרי החפצה לפרוץ החוצה נתקלת בעודף עץ המונע ממנה להתפתח עוד ועוד.


סובניון בלאן רזרב 2009:
היין שופע ריחות עץ, טעמים של אשכולית וליים אשר נעלמים מהר מידי לטעמי ולא ממלאים את חלל הפה.
בסובניון בלאן אני מצפה למורכבות של פרי אשר תגבור על ריחות העץ אם בכלל צריך לעשות שימוש בעץ או שבבים ביין קיצי קליל.

רוזה 2009:
ברברה ומרלו הם שילוב מצוין ליין סמוק, המרלו אמור לתת מתיקות וגוף. והברברה איזון וחומציות.
בטעימה : היין לא משחרר ריחות עוצמתיים לעומת המתיקות הנעימה והפירותיות הרבה שמתפתחת ומחליקה יפה בגרון.
היין, אף על פי שהוא מתקתק, גם יבש - מה שמעיד כי היין נעשה במחשבה ובדיוק מקצועי רב.
הרוזה היחידי לדעתי שטעמתי שנותן תחושה של עולם חדש ולא עוד עודפי תירוש שמבוקבקים כדרך אגב. יופי של רוזה.



לאתר של יקב רקנאטי


חזרה לתחילת העמוד


אדיר 2010 מול 2009: ההבדל טמון באלכוהול
ביקורת מאת שף אלון גונן

כבר מספר שנים שאני כותב על יקב אדיר ונפגש עם יינותיהם בארץ ובעולם. אני אוהב את העשייה של היקב ואת היכולת שלהם לרגש ולהפתיע כל פעם מחדש. התמקצעות במספר יינות וראייה לטווח ארוך, מבטיחים לנו כל שנה יינות ברמה גבוהה מאוד. הבדל קטן אך משמעותי בין בציר 2010 ל- 2009 באחוזי האלכוהול, יצר את ההבדל ביינות, והרשיתי לעצמי לתת את הדעת בעניין.

שיראז 2010
היין אטום למראה ובעל צבע סגול בוהק. עושר של ריחות מתפרצים עם ערסול היין בכוס. עשבי תיבול טריים עם פרי בשל וחבית מינורית מעט מעושנת, מעניקים תחושה טובה באף ומכינים את הפה להתרגשות הגדולה. ואכן בפה היין לא מאכזב בטעמים המצופים. חלל הפה נעטף בטעמים ירקרקים שמאפשרים לפרי הבשל להיטמע לאט לאט . מתיקות של פרי מוצק אך לא בשל מדי. מעט טבק, וטעמי לחם קלוי. אפטר טייסט מאוד חמאתי.

היין שהה מעל שנה בחביות עץ גם צרפתיות וגם אמריקאיות, ולטעמי, החבית שהייתה אמורה לתת מעט ווניליות לשיראז, לא סיפקה את הנדרש. כן חסר לי טעם חבית שתעניק איזשהו עקצוץ בפה, ויותר מכך שתאזן את רמת האלכוהול - 15%. היין מעט בועט ומנסה לכבוש את הטעמים הטובים.

שיראז 2009 של אדיר, לעומתו, היה עם 13% אלכוהול, אבל עם השתלטות מסוימת של החבית.
המגמה הטובה שמתפתחת היום, ומוביל אותה יקב רקאנטי שלא פוחד מבציר מוקדם על מנת למתן את אחוזי האלכוהול ולהעניק חומציות טובה ליין, כדי שהיין יתאים לאוכל במדינה חמה כמו שלנו, צריכה להשתרש גם ביקבים אחרים. הגיע הזמן להפסיק לעשות בארץ יינות עם אחוזי אלכוהול גבוהים, ואפשר לעשות זאת.

קברנה סוביניון כרם בן זמרה 2010
גם כאן הצבע בוהק סגול כמעט אטום, ריחות טובים של פרי בשל עם נטייה לריבתיות מעודנת. מעט אספרסו בקצוות מעלה חיוך על הפנים.
בטעימה היין מורכב מאוד, לעיס, ומתערסל נפלא בכוס. טעמים טובים של פרי בשל מוצק עם עקצוץ של אניס ושוקולד מריר. באפטר טייס מורגשת וניליות. 15.2% אלכוהול מחזיקים טוב מאוד מעמד עם החביות, והוא לא משתלט על הפרי הטוב. יופי של יין.
בקיץ אעדיף לשתות אותו מעט קריר יותר, על מנת למתן את האלכוהול.

בקברנה סוביניון כרם בן זמרה 2009 היו רק 13.9% אלכוהול, והיין היה מעט יותר קליל.
אחוזי האלכוהול גם אפשרו לחבית להתבטא, ולתת לעפיצות להכין אותנו לאוכל שכל כך אוהב את היין הזה.



לאתר היקב


אדיר 2010 מול 2009: ההבדל טמון באלכוהול
ביקורת מאת שף אלון גונן

כבר מספר שנים שאני כותב על יקב אדיר ונפגש עם יינותיהם בארץ ובעולם. אני אוהב את העשייה של היקב ואת היכולת שלהם לרגש ולהפתיע כל פעם מחדש. התמקצעות במספר יינות וראייה לטווח ארוך, מבטיחים לנו כל שנה יינות ברמה גבוהה מאוד. הבדל קטן אך משמעותי בין בציר 2010 ל- 2009 באחוזי האלכוהול, יצר את ההבדל ביינות, והרשיתי לעצמי לתת את הדעת בעניין.

שיראז 2010
היין אטום למראה ובעל צבע סגול בוהק. עושר של ריחות מתפרצים עם ערסול היין בכוס. עשבי תיבול טריים עם פרי בשל וחבית מינורית מעט מעושנת, מעניקים תחושה טובה באף ומכינים את הפה להתרגשות הגדולה. ואכן בפה היין לא מאכזב בטעמים המצופים. חלל הפה נעטף בטעמים ירקרקים שמאפשרים לפרי הבשל להיטמע לאט לאט . מתיקות של פרי מוצק אך לא בשל מדי. מעט טבק, וטעמי לחם קלוי. אפטר טייסט מאוד חמאתי.

היין שהה מעל שנה בחביות עץ גם צרפתיות וגם אמריקאיות, ולטעמי, החבית שהייתה אמורה לתת מעט ווניליות לשיראז, לא סיפקה את הנדרש. כן חסר לי טעם חבית שתעניק איזשהו עקצוץ בפה, ויותר מכך שתאזן את רמת האלכוהול - 15%. היין מעט בועט ומנסה לכבוש את הטעמים הטובים.

שיראז 2009 של אדיר, לעומתו, היה עם 13% אלכוהול, אבל עם השתלטות מסוימת של החבית.
המגמה הטובה שמתפתחת היום, ומוביל אותה יקב רקאנטי שלא פוחד מבציר מוקדם על מנת למתן את אחוזי האלכוהול ולהעניק חומציות טובה ליין, כדי שהיין יתאים לאוכל במדינה חמה כמו שלנו, צריכה להשתרש גם ביקבים אחרים. הגיע הזמן להפסיק לעשות בארץ יינות עם אחוזי אלכוהול גבוהים, ואפשר לעשות זאת.

קברנה סוביניון כרם בן זמרה 2010
גם כאן הצבע בוהק סגול כמעט אטום, ריחות טובים של פרי בשל עם נטייה לריבתיות מעודנת. מעט אספרסו בקצוות מעלה חיוך על הפנים.
בטעימה היין מורכב מאוד, לעיס, ומתערסל נפלא בכוס. טעמים טובים של פרי בשל מוצק עם עקצוץ של אניס ושוקולד מריר. באפטר טייס מורגשת וניליות. 15.2% אלכוהול מחזיקים טוב מאוד מעמד עם החביות, והוא לא משתלט על הפרי הטוב. יופי של יין.
בקיץ אעדיף לשתות אותו מעט קריר יותר, על מנת למתן את האלכוהול.

בקברנה סוביניון כרם בן זמרה 2009 היו רק 13.9% אלכוהול, והיין היה מעט יותר קליל.
אחוזי האלכוהול גם אפשרו לחבית להתבטא, ולתת לעפיצות להכין אותנו לאוכל שכל כך אוהב את היין הזה.



לאתר היקב


יקב אדיר: יינן אבי רוזנברג
השקת 3 יינות חדשים
דיסלדורף PROWINE 2012
ביקורת מאת שף אלון גונן

הרבה הפתעות היו לי בדיסלדורף בתערוכת היין המדהימה הזו. הביתן הישראלי לבש חג ונציגי שמונת היקבים מזגו יינות לעוברים והשבים הרבים שעברו בין הדוכנים. בתוך הדוכן עצמו סביב שולחנות נרקמו עסקאות שקטות והוחלפו כרטיסי ביקור בין נציגי היקבים למתעניינים הפוטנציאלים.
יקב אדיר שזו לו הפעם הראשונה בv
הוא משתתף בתערוכה בינלאומית בסדר גודל כזה השכיל לעשות והציג לטעימה 3 יינות חדשים שנחשפו זו הפעם הראשונה גם לי.

 

שיראז 2010:
מהיין יוצרו 6000 בקבוקים.
יין בעל צבע אדום סגול עמוק. ריחות טובים של פרי אדום צעיר עם מעט פלפל ירוק בקצוות ומעט אספרסו. בפה היין מעט תוקפני ולוקח מעט זמן לאלכוהול להירגע (15%). היין עוטף את הפה במתיקות טובה ומאוזנת ורק באפטר טייסט מורגש העץ שמעניק מעט ווניליות ומוקה מהנים במיוחד.
זהו שיראז שעשוי בקפידה ללא משחקים ותיקונים מיותרים.
מחיר 90 ₪

 

קברנה סובניון 2010: כרם בן זימרה
מהיין יוצרו 10500 בקבוקים.
יין בעל צבע אדום כהה סגול שחור. ריחות של פרי בשל מציפים את האף ומעבירים באופן מושלם לטעמים שמצופים מהריח הנפלא הזה. טעמי קונפיטורת שיזפים שחורים לא משארים מקום לספק, הענבים נבחרו בקפידה ועברו ביקורת טרום סחיטה. עוד ועוד טעמי פרי בשל עוטפים את והפה וכאן אני יכול לקבל ולהבין את הצורך באחוזי האלכוהול שיש ביין הזה 15.2%. על מנת לשמור על איזון נכון של מתיקות פרי ועם 12 חודשי חביות צרפתיות ואמריקאיות נדרש משהו מאזן ומאחד ופה האלכוהול מעניק מסגרת ובסיס מושלם לקברנה הזה.
יין אלגנטי שמוכן לשתיה אך ימשיך להתפתח יפה בשנים הבאות.
אני הייתי שומר אותו לפחות עוד 5 שנים ואז לדעתי יגיע לשיאו ויהיה מענג ביותר.
מחיר 90 ₪

קברנה סובניון פלאטו 2009
מהיין יוצרו 3417 בקבוקים. לקברנה סובניון הוספו 8% שיראז. קצת יותר מעשרים חודשים בחביות עץ צרפתיות. 14.2% אלכוהול.
יין בעל צבע אדום כהה עם שוליים שחורים. ריחות טובים של פרי בשל עם מעט ירקרקות שיראזית.
החבית גם כן מורגשת בהרחה ומעניקה מעט אספרסו ומעט מוקה. בטעימה פירות אדומים עם מעט עשבי תיבול באפטר טייסט.
בטעימה היין מעט מבלבל ומעניק תחושה כי יש מאבק בין הקברנה המלא והחסון והשיראז המעט חוצפני. עשרים חודשי החבית גם כן מנסים לומר את דברם והמאבק הזה הופך את היין למרתק וסוליסטי. זה יין שצריך עוד זמן בבקבוק על מנת להירגע. הוא לכאורה מוכן אבל לדעתי מצפה ממנו הפתעה גדולה בעוד כמה שנים. לחובבי העניין והזמן רצוי לשמור כמה ממנו במקרר.
180 ₪  מחירו.

לסיכום:
תערוכת היין בדיסלדורף העניקה ליקב אדיר את החשיפה הבינלאומית הטובה ביותר. יקב אדיר ימצא את מיקומו בשנים הבאות בין אחד היקבים הטובים שיש בישראל.



לאתר היקב


הקסם של עגור: הטוב שהזמן עושה ליין
מאת שף אלון גונן

הרבה נכתב בשבועות האחרונים על תעשיית היין הישראלית, ועושה רושם שההספדים הפכו חלק מהריטואל של כולנו.
 אני בדעה שהספד אני מקדיש רק ליינות שסיימו להיות יין והפכו לחומץ. איך אומר אבי כהנוב, הכורם ובעל היקב: שני דברים בטבע אף פעם לא מתקלקלים. חלב שהופך ליוגורט או לגבינות קשות, ויין שהופך לחומץ . ואני לא מתווכח עם חקלאי מגדרה.

שוקי ישוב מיקב עגור הוא כורם ויינן המעניק לינותיו המון אהבה. היינות שלו מאוד מאוזנים ובעלי גוף חסון, אולם תמיד אני מוצא בהם משהו נוסף, שלא תמיד קל לי להגדיר אותו. הפעם הוצאתי מהמקרר יין של שוקי משנת 2005 , על מנת לבדוק איך היין התפתח לאחר שבע שנים זה פחות או יותר טווח החיים של יינות ישראלים.

קסם 2005 - קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק
צבע אדום חזק עם שוליים מעט חומים בוהקים. ריחות של עשבי תיבול עם נוכחות חזקה של אורן מילאו את האף, ולאחר כמה שניות הוחלפו בריח טוב של פרי בשל.
בטעימה הפה מתמלא בטעמי פרי בשל. היין מאוד לעיס, ומדי פעם מעניק בעיטה קלה עם עוד טעם חדש. עשבי התיבול בטעימה מעניקים בפה חוויה מרתקת. טימין ופלפל ירוק יחד עם שזיף בשל, גרמו לי לעצור את הטעימה ולשקוע בבקבוק שהיה מונח לפני.

השד הזה שהיה אצור בתוך הבקבוק שבע שנים, יצא החוצה במלוא אונו וקצת גיחך על ההספדים הרבים שנכתבו על תעשיית היין הישראלית.
כפי שכבר כתבתי: יין ישראלי חייב להיות יין משובח, עם יכולת התיישנות ארוכה. אין מקום ליינות זולים וחובבניים; בשביל זה יש לנו יבוא. יקבים שרוצים להמשיך להתקיים, חייבים לחשוב רק על יינות פרימיום; יינות בעלי אופי ואמירה וייחודיות רק לנו.
זאת הדרך לנצח את היבוא הזול. בעלי היקבים לא צריכים עמותות וקידום מכירות בזעיר אנפין. מי שישכיל לייצר יין טוב , משובח וראוי להיקרא יין פרימיום, ימשיך להתקיים. מי שייצר יין זול וחובבני יפשוט את הרגל או את היד ,תלוי בכבוד שלו.

קסם 2005 הוא יין שהחזיר אותי לאופטימיות שכמעט נעלמה לי לאחרונה בנוגע לתעשיית היין הישראלית. וזה מתחבר לי כמובן עם היינן הג'ינג'י שוקי ישוב, שצבריות וישראליות זורמות בכל גופו.
לסיכום: בלנד מרתק.


חזרה לתחילת העמוד


יקב אלונה - יינות בעלי אמירה מחוספסת אך עם נשמה גדולה
מאת שף אלון גונן


 יקב אלונה ממוקם במושב גבעת ניל"י באזור גבעות מנשה, בחצר הבית של משפחת אזולאי.
היקב שייך לשתי משפחות: רבאו ואזולאי, שחברו יחד בתחביב משותף, ומייצרות יינות מהענבים שמגדל אלי אזולאי. זה מאפשר לו לבחור את המיטב ולעשות יין בסגנון ייחודי.
זה לא קורה לי הרבה, ואני כבר מציין מראש: אהבתי מאוד את שני היינות עליהם אני כותב. יש בהם משהו שונה, משהו מיוחד, אצילי. היינות בעלי אמירה מחוספסת אך עם נשמה גדולה. קצת כמו חייל גולני.

רוזה 2011
50% ענבי קברנה פרנק, 50% ענבי מרלו.
תסיסה נפרדת של כל זן, שתי שפיות ושני סינונים, ואז סמוך לביקבוק מוזגו שני הזנים יחדיו.
צבע ורדרד צלול ובוהק בשוליים. ריחות של דובדבן צעיר, מעט עשבי תיבול טריים.
במהלך הטעימה היין נפתח ומשחרר ריחות של ענבים מוצקים (כן כן, סוף סוף ריחות של ענבים ולא של פרי אחר).
בטעימה יש איזון מושלם, והיין עוטף את חלל הפה ונשאר ונשאר, ופשוט גורם לעונג.
היין מאוד חמאתי בבליעה, והאפטר טייסט מעניק מתיקות טובה נוספת.
יש המון רוזה השנה על המדפים, ורובם אפילו טובים. הרוזה של אלונה ללא ספק הוא הטוב ביותר שטעמתי השנה.
יופי של יין. נעשה בחוכמה רבה ועם המון נשמה.

קברנה פרנק 2010
גם כאן היין נעשה בשיטה שונה וייחודית משהו. בציר מאוחר. קרשר ומיכלי תסיסה. חלק מהענבים הונחו על רשתות לייבוש בסגנון האמרונה, עד שאיבדו כמעט ממחצית הנוזלים ואז הוכנסו לתסיסה.
היין שהה 12 חודשים בחביות, ואחר כך אוחדו שני הסגנונות והתקבל יין עשיר בארומות וסמיכות.
צבע היין בורדו עמוק, ובטעימה יש עושר טעמים. באפטר טייסט מתגלים הטעמים הריבתיים של הענבים שיובשו, מה שהופך את היין הזה למעניין מאוד.
היין מאוד מאוזן ומאוד בשל ולעיס. זה יין שקשה להתעלם ממנו .
יופי של יין. שאפו.


חזרה לתחילת העמוד


השקת יין אצטרובל במסעדת המזללה: דילמת הסומליה
מאת שף אלון גונן


 כבר בפתח דבריי אומר שהיין טוב ואהבתי לשתות אותו.
תמיר ארצי, היינן של יקב טוליפ, אפשר לסומליה דניאל אביטל להיכנס לקודש הקודשים ולערוך טעימות ממספר חביות של קברנה סוביניון ושל שיראז, על מנת לבחור לו בלנד ייחודי שזכה לשם אצטרובל, ויוגש רק ללקוחות מסעדת כתית ומסעדת המזללה בניצוחו של השף מאיר אדוני.

דומה הדבר לשף שיכניס יינן למטבח שלו, יפרוש בפניו את כל חומרי הגלם ואת כל הציוד החדיש והסכינים החדות, ויגיד לו: "הנה, קח כל מה שתרצה ותבנה לי מנה מיוחדת " .
שתי אפשרויות יש ליינן במצב זה: או להמציא מנה מטורפת שתרגש את השף ואותו, או לקחת מנה מוכרת ומנצחת שנמכרת טוב, ולהכין אותה אולי עם עיצוב שונה על הצלחת, ואולי אפילו להוסיף תבלין שלא היה קיים במנה המקורית, רק על מנת להגיד 'שיניתי משהו'. במה יבחר היינן? זו השאלה.

אז גם כאן ניתנה לדניאל אביטל הסומלייה אחת משתי האפשרויות שהצגתי. לצערי, היין שבוקבק לאחר טעימv ובחירת החביות על ידו, הוא יין שכבר קיים, נמצא, נשתה, ויישתה בעוד אין ספור מקומות.

שלא תטעו: היין טוב. טוב מאוד אפילו. אבל כאן האכזבה שלי ממנו. ציפיתי למשהו מיוחד, משהו שירגש אותי, שיעניק לי לפחות את האפשרות לדבר על היין בזמן הארוחה, שיסקרן אותי בטעמים שונים. האכזבה היא בטעמים הטובים של הפרי הבשל, של הירקרקות המרומזת הנעימה, הטאנינים המלטפים, מעט עשבי תיבול יבשים: הזעתר ומעט האורגנו, הפלפל שחור, קפה וקצת קרמל באפטר טייסט. כל אלו הופכים את היין לטוליפ טוב, אבל למאכזב כיין הבית של המזללה.

יין ייחודי למקום מיוחד צריך להיות שונה, ואולי אפילו לא מתאים לכל אחד. יש בתפריט היין במסעדה לפחות עוד 5-7 יינות דומים נגישים וטובים לקהל.
דניאל, היין שחשבת עליו ועמלת עליו היה צריך להיות וואו. ואין כמו תמיר ארצי ויקב טוליפ לאפשר לך להיות וואו.

ומשהו על עיצוב התווית:
משימת עיצוב תווית היין הוטלה על המעצב עמרי אבן זיו סמואלסון, שאף הוסיף ואמר כי השם אותו הוא נתן ליין, "אצטרובל", מייצגת את הישראליות.
דעתנו בעניין התווית נשאלה, וכששואלים את דעתי אני אומר אותה, מה גם שהמעצב נכח באירוע ואני מניח שהוא מצפה לשמוע חוות דעת גם על תווית היין.

התווית בצבע כחול שמיים, גזורה בצורת בול, מופיע עליה אדם עם חליפה, ובמקום הראש יש פרח אדום שאולי מזכיר אצטרובל הפוך פתוח.
אזרוק ניחוש ואומר שלדעתי המעצב לא היה שותף לעשייה של היין, לא ביקר ביקב טוליפ עם דניאל, לא ראה את חדר החביות ואת כפר תקווה המקסים בו יקב טוליפ ממוקם.

אני לא בטוח שאבן זיו סמואלסון טעם את היין כשעיצב את התווית או נתן לו את השם אצטרובל.
לקבוע כי אצטרובל מייצג את הישראליות, פשוט נשמע לי מגוחך משהו. לפחות אם היה ביין ריח אורנים אז ניחא, אבל אין בו ריח כזה. ניסיתי לחפש במנות של כתית ושל המזללה מנה שיש בה צנוברים - זרעי האצטרובל, אבל גם שם לא מצאתי אזכור.
התווית היא לא תווית יין.
המעצב דיבר בהשקה על אומץ בלעשות תווית כזו. לא היה לי מושג על מה הוא דיבר. אין פה עניין של אומץ, אלא איש מול מחשב. אם לא הייתה תווית בכלל, זה היה אומץ.

 

אתר היקב

 


חזרה לתחילת העמוד


BLACK TULIP
2005
מגנום
מאת שף אלון גונן


לא כל יום נפתח יין כזה ולא כל יום יש כזו התרגשות סביב השולחן. טוב, במקרה שלי קיבלתי את היין למטבח בעת שהכנתי ארוחת ערב. על המחבת נצרבו להם קוקי סן ז'ק, לידם המתינו לתורם שרימפס עסיסיים שבושלו בשמן ארטישוקים, בשר הסרטנים פורק ונשלק וחיכה לתורו להצטרף לפסטה עם שמנת. נתחי הקצבים ישבו על רוזמרין וטימין וקיבלו עיסוי אחרון לפני שהם עלו למחבת החריצים וככה בהנאה מטורפת נלגם היין הזה על ידי והעניק לי חוויה שרק לנו הטבחים קיימת כשאנו עם חומרי הגלם במטבח שאוטוטו מוכנים ומוגשים לסועדים. לעצור מידי פעם ולהעניק לפה חוויה שגורמת לחיוך ענקי להתפשט על פני.
בלנד של קברנה סוביניון, מרלו, קברנה פרנק, פטיט ורדו.
15.5 אחוזי אלכוהול 30 חודשי חביות צרפתיות מובחרות.
זה היין הראשון שהיקב הוציא מסדרת BLACK TULIP   והוא נחשב ליין הדגל של היקב. היינן תמיר ארצי הקפיד לבחור את היין ששהה בחביות שלדעתו העניקו ליין את מלוא העוצמה שהוא חיפש.
בטעימה:
בלק טוליפ 2005 מגנום הוא יין בעל עוצמה, עשיר בטעמי פירות, חמיצות מאוזנת המעניקה לחיך יכולת לפתח עוד ועוד טעמים. ללא ספק רמת החמיצות שהשתמרה ביין מעידה על יכולת היין להשתבח עוד שנים ארוכות בבקבוק. היין שחור ובעל מראה בוהק, שוליים סגלגלים יפים למראה, ריחות חזקים של פירות שחורים טריים וטוסט קלוי ממלאים את האף ומכינים את הפה למורכבות הפרי בלגימה. הפה מתמלא בטעמים של שיזף, פלפל שחור, טבק ועוד ועוד פירות אדומים משתוללים בפה. לאחר שהפה נרגע מעט אפשר להבחין בטעמים הייחודיים של כל זן שקיים ביין הזה ולראות שהחיבור ביניהם מושלם אם בגלל החבית שחיברה ביניהם או אם בגלל הענבים שנבחרו ואם בגלל האחוזים המדויקים שהפכו אותו למורכב ולמושלם בעיניי.
לא כל יום שותים בלנד כזה, שנת 2005 לבלק טוליפ הייתה אבן דרך לבאים אחריו ואם נשפוט את ה-2005 היום ב 2011 ללא ספק היין עוד צריך להתיישן בבקבוק על מנת לגרום לנו הנאה נוספת בשנים הבאות.
מחשבה שעברה לי בראש לאחר שסיימתי 2 כוסות בלק טוליפ שאם אני היום בן 45 ואני רוצה לגרום לעצמי אושר והתרגשות כל שנה ביום הולדתי מבלי לסמוך על חבריי שיעשו זאת, אני שם במקרר היין שלי 5 בקבוקים ופותח כל שנה בקבוק עד גיל אמצע החיים שאני מתכנן עבורי. ככה בתאריך מסויים להעניק לעצמי אורגזמה (מה רע)
מחיר המגנום 400 ₪  להשיג ביקב.

אתר היקב

 


חזרה לתחילת העמוד


חדשים מברבדו: הטוב, הרע, הנערה, הלא נורא והמעולה
שף אלון גונן
אפריל 2012

 
לפני חג הפסח טעמתי יינות חדשים של הייננים- פרופסורים בן עמי ברבדו ועודד שוסיוב מיקב כרמי יוסף ברבדו, אשר הושקו לאחרונה. ואלה מסקנותיי: הטוב (קברנה סוביניון), הרע (מרלו), הנערה (שרדונה), הלא נורא (קופאז'), והמעולה (שיראז).

ברבדו שרדונה 2011
יין זה טעמתי לראשונה לפני חודשיים בערך, לאחר הבקבוק. עכשיו, לאחר תקופה בשוק, אפשר לחזור אליו שוב:
צבע היין זהוב עדין צלול ובוהק, ריחות טובים של פירות טרופיים עם מעט וניל שהתקבל מהחבית החדשה. עפיצות נעימה אבל לא מספיקה על מנת לאזן את החמיצות שבאה מהאשכולית. עוד קצת זמן בחבית היה מעניק לשרדונה הזה קצת יותר אופי ותעוזה.
בעיניי הוא כנערה לא בשלה עדיין.
המחיר 92 ₪

ברבדו קופאז' 2009
40% ענבי קברנה פרנק, 33% שיראז ו- 27% קברנה סוביניון.
12 חודשי חבית. צבע אדום חזק כמעט סגול, ריחות של פרי אדום מעט ריבתי, והמון פלפל ירוק.
בטעימה קשה ליין לשחרר את המתיקות המתבקשת, ולוקח לו זמן להיפתח. כשזה קורה, אזי מציפים טעמי פירות סגולים את הפה, יחד עם קקאו מרוכז ומעט אספרסו. באפטר טייסט עולים תבלינים טריים של טימין, מרווה ורוזמרין. כאן העפיצות קיימת, אולם היא קצרה מדי ונעלמת מהר מאוד בפה.
בהשוואה לקופאז' הקודם, שחשבתי שהוא ראוי להישמר 5 שנים לפחות, את ה- 2009 צריך יהיה לשתות בשנים הקרובות, ולא יותר.
המחיר 150 ₪

ברבדו קברנה סוביניון 2009
90% ענבי קברנה סוביניון ו- 10% ענבי מרלו. 12 חודשים בחביות עץ אלון.
צבע אדום חזק צלול ויפה למראה, ריחות טובים של פירות אדומים בשלים. בקצוות מריחים את הווניל, והפלפל הירוק מאזן אותו נפלא.
בטעימה יש איזון טוב של חמיצות עם מתיקות פרי צעיר, ומדי פעם מתגנב לו טעם ריבתי שמעניק ליין עושר נוסף.
יופי של יין.
המחיר 129 ₪

ברבדו מרלו 2009
100% ענבי מרלו. 12 חודשים בחביות עץ אלון.
צבע היין אדום ארגמן. בערבול, היין כבד ושומני. ריחות של ריבות, מעט עשבי תיבול יבשים, מעט וניל בקצוות, ובהרחה עמוקה יש ניחות עראק ביין.
בטעימה היין ממלא את הפה בפרי בשל מאוד, צימוקים, שזיפים מיובשים, ואפילו דבלים.
היין הוא סוג של קומפוט ריבתי, עם טאנינים מאוד קלים שלא מצליחים לאזן את הריבתיות הקיימת ביין.
זהו יין שהיה לי קשה לשתות ממנו ולסיים את הכוס, מרוב מתיקות וחוסר איזון.
החבית האמריקאית לא מתאימה למרלו הזה, והעניקה וניליות שלא קשורה לכלום.
יין מאכזב מבית ברבדו.
המחיר 129 ₪

ברבדו שיראז 2009
100% ענבי שיראז. 12 חודשים בחביות.
צבע היין אדום חזק בוהק ומרשים ביותר. ריחות טובים של פרי צעיר מעט תוקפני.
בטעימה היין משחרר טעמים מרשימים של שזיף מוצק, דובדבנים חמצמצים, מעט נענע, ופלפל שחור.
יש כאן איזון נפלא של טעמים, והחבית העניקה ליין יופי של גוף. היין חמאתי, ויש לו אפטר טייסט מושלם.
היין מוכן לשתייה, ויהיה ראוי ומשובח בשנתיים שלוש הבאים. היקב אומנם כותב כי הוא יתפתח היטב בבקבוק עד עשר שנים, אולם מאחר ולברבדו אין שיראז בן עשר, איני בטוח שקביעה זו הכרחית.
שיראז במיטבו.
המחיר 129 ₪


יקב כרמי יוסף ברבדו:
זו הסיבה להשקיע ביינות עתידיים:
מאת אלון גונן:
קברנה סובניון 2001  ללא ספק ה 2001 הטוב ביותר שנעשה בישראל.


קברנה סובניון 2001: יקב כרמי יוסף ברבדו.
יין אטום, עוצמתי, אנרגתי, טעמי פלפל ירוק בוקעים מכל עבר והיין שופע ריחות וטעמי פירות בשלים עפיצות וחמיצות מטורפת ומאוזנת שרוצה עוד ועוד כמה שנות בקבוק. כאילו הערנו את השד טרם זמנו. היין  לא מפסיק להפתיע עם כל לגימה. ניכר כי רעננותו מפתיעה את כל הטועמים.

אין הרבה יקבי בוטיק ישראלים שיכולים להתהדר ביין שבוקבק לפני עשור. יש אולי יקבי בוטיק שיש בספרייה שלהם יינות מלפני עשר שנים אך רובם לא ראויים לשתיה ובעלי היקבים לא יעזו לפתוח ולהטעים את היין. סוג של נרות חנוכה, לראותם בלבד. למושג יינות עתידיים יש משמעות, למילה רזרב על הבקבוק חייבת להיות משמעות. מקובל בעולם כי יקב שמוכר יין עתידי סומך את ידיו וכישורי היינן על המוצר העתידי. היין יהיה טוב לשתיה בעוד מספר שנים והיין יהיה משובח בעוד יותר שנים והיין יחזיק מעמד ויהיה חי ותוסס גם בעוד עשר שנים ויותר. נכון שיש מבקרים המעניקים ליינות מסוימים את יכולת ההישרדות ארוכת השנים אפילו שהיקב שייצר את היין אפילו לא עבר את גיל חמש ואין להם על מה להסתמך מלבד זה שאף אחד לא יזכור בעוד עשר שנים את האמירה הקצת מתנשאת והקצת לא אחראית שבדרך כלל מקפיצה את מחיר היין המדובר.
יקב שמוכר יין עתידי ומתחייב על X
שנים, חייב שיהיה לו על מה להתבסס, קביעה פזיזה שכתובה על תווית היין לא מספיקה. חובת ההוכחה חלה על היקב.
רוצים למכור יין עתידי? אני רוצה לטעום יין עתידי שהתחייבתם עליו לפני X
 שנים ושהיום הוא ראוי לשתייה ואז זכותכם המלאה למכור יין עתידי.
יפסיקו המבקרים להכתיר יינות עתידיים שיכולים להחזיק מעמד עשרות שנים. אין חיה כזו ויפסיקו היקבים שאין להם על מה להתבסס למכור לנו יחסי ציבור ואנו אוהבי היין נסמוך על יקבים עם מסורת, שנות בציר, והכי חשוב קצת צניעות. משפחת העשור היא לא גדולה אבל ללא ספק מהמשובחה שיש. שאפו לפרופסורים : בן עמי ועודד מכרמי יוסף ברבדו, כנראה שהאקדמיה כן מנצחת את האוטודידקטים.


חזרה לתחילת העמוד


יקב כרמי יוסף ויינות ברבדו
מאת שף אלון גונן

היקב נמצא באזור בית שמש כמה דקות נסיעה ממושב פתחיה ופדיה יש שלט גדול המוריד אתכם לדרך עפר בין גפנים ולאחר כמה דקות נסיעה מגיעים ליקב כרמי יוסף.
סוכה מוצלת מצד שמאל, היקב מצד ימין וריחות סתיו כבר באוויר. האדם והטבע נוגעים לא נוגעים אחד בשני. מיץ הענבים שנבצר לא מזמן מתחיל את תסיסתו במיכלים הענקיים שבתוך היקב ויהווה את בציר 2010.
כמו כל יקב מסורתי מתמחים בברבדו בייצור יינות זניים בלבד ועל פי נוסחה ברורה מאוד. ענבים משובחים, גפן חזקה, אדמה פוריה.

שרדונה, קברנה סובניון, מרלו ושיראז הם ארבעת היינות שמייצר היקב. זקני שבט ברבדו באים מעולם האקדמיה ולכן הכל רציני מאוד מחושב מאוד ויש הקפדה ודקויות בכל האמור ביינות. היקב מונע תחת שרביטה של הדר, המקיימת ביקב אירועי מסגרת מעת לעת ואירועים אלה מביאים ליקב הרצאות מרתקות ומפגשי טעימות עם קבוצות איכות מכל מיני מגזרים. האדם והטבע נפגשים, כבר אמרתי.

שרדונה 2009
צבע זהוב קש, ריחות מינורים של פרי טרופי לצד אשכוליות בשלות, מעט ריח וניל וקרמל. סימן לנוכחות של חבית עץ אמריקאית.
היין בחלקו התיישן רק שלושה חודשים בחבית ובחלקו רק במיכלי נירוסטה שנתנו לו טעם נוקשה בפה וטאנינים רכים בוסריים.
העפיצות ממלאה את חלל הפה ומאפשרת לטעמים הטרופים להתבטא ולהפתח עם כל לגימה ולגימה. היין חמאתי מאוד. יש בשרדונה של ברבדו את היכולת למצוא איזון בין כאלה שחובבים בזן הנפלא הזה את יכולתו להיות טרופי ובשל ובין כאלה שחובבים את היובש והעץ.

מרלו 2008:
צבע אדום עשיר וצלול, ריחות וניל ופירות יער בשלים לצד ריחות של עשבי תיבול טריים ורעננים.
פה החבית בעלת נוכחות משמעותית יותר ומעניקה אופי ברור מאוד ליין הזה. טעמי פרי שמתפתחים לכיוון פירות יבשים עם עיקצוץ מעניין ומרגש של פקעת אניס.
הגוף מלא ועגול, זליגת הדמעות בכוס ארוכה מאוד והיין מתערבל בכבדות בכוס. יש תחושה שהיין לעיס. האפטר טייסט של היין מצוין.

קברנה סובניון 2008:
לקברנה התווספו 10% מרלו, היין שהה 12 חודשים בחבית.
צבעו אטום וסגול, היין מפיץ ריחות עשירים של פלפל שחור ופלפל ירוק. מעט תחושה של שזיפים בשלים המעניקים טעם פורטי מינורי.
טעם הווניל מורגש מידי לטעמי והוא לא מתמזג טוב עם הארומות העוקצניות של הפלפל (הייתי מוותר על החבית האמריקאית במקרה של הקברנה הזה).
היין בעל חמיצות קלה לצד מתיקות קלילה וגם כאן אני קצת מבולבל כי אין ממש חיבור בין השניים,
רק לאחר דקות ארוכות של עירבול בכוס יש פריצה של טעמים, היין זקוק לדקנטר ללא ספק.

שירז 2008:
צבע אדום בוהק, צלול ונקי. ריחות שירז אופיניים של פירות רעננים.
בטעימה היין בשל מאוד וטעמי דובדבנים בשלים ושזיפים המתמזגים עם טעמי מנטה ופילפל. גם כאן הווניל שמורגש מגיע מחביות העץ האמריקאיות ואני נאלץ לשאול את עצמי שוב את השאלה למה?
השירז אצל ברבדו עדיין עם משבר הזהות של עולם חדש ועולם ישן ומישהו צריך לקבל החלטה איך לאפיין אותו.
לא ניתן לרצות את כולם.



חזרה לתחילת העמוד

יקב עמק האלה
השקת יינות מסדרת: vineyards choice
השקה מוזרה בהחלט
שף אלון גונן

רבות נכתב על השינויים הפרסונליים שנעשו ביקב עמק האלה אבל לא בזה עסקינן.
לין גולד היא הייננית החדשה ביקב ומוטלת עליה משימה ואחריות לא פשוטה בכלל. אני לא חושב שהיא צריכה להיכנס לנעליו של קודמה כפי שמצפים ממנה, אני גם לא חושב שהיא זו שצריכה הייתה להציג את היינות שעדיין לא היא עשתה וחתומה עליהם. הם לא שלה לטוב ולרע. לא ברור לי למה בהשקה לקחה לין גולד את המושכות והציגה את היינות שהושקו, לי היינות לא היו ברורים ולעניות דעתי גם לה לא היה מושג ביינות שהיא נאלצה להגיש לנו לטעימה ולסנג'ר עליהם. המבחן הראשון שלך לא היה מולנו עיתונאי היין, המבחן הראשון היה צריך להיות מול מנהלי היקב שהטילו עליך את המשימה הבלתי אפשרית הזו. ואת יודעת מה, גם לא הוגנת. היית צריכה לומר להם שאת לא מוכנה לעשות זאת. נכנסת לשדה מוקשים, ישבת מול חבורה של זאבים ולא ידעת איפה לקבור את עצמך, הייתי נותן הרבה לשמוע את המחשבות שלך אני משוכנע שבין לגימת פטיט סירה 2007 לפטיט סירה 2008 וגם ל  RR
2004 המחשבות היו "לא שלי, לא שלי".
אני מקווה שתביאי ליקב יותר יינות מעודנים, קלילים בעלי אופי ישראלי. יין עם קריצה לעולם חדש. ויין שידבר בגובה העיניים לעם.

שרדונה   VC 2010 :
צבע קש בהיר נעים למראה, ריחות מלון קלילים ומעט אשכולית, 2 חודשי חבית העניקו איזון טוב לחמיצות השופעת שיש ביין. היין בלגימה הראשונה מעניין ומרגש אולם לאחר כמה דקות ספורות בכוס יש תחושה של יין שטוח. הריח נעלם, החמיצות נשארת והעץ לא מורגש. טעמי הפרי גם כן התאדו להם. חבל.

שרדונה 2007 (ארכיון)
צבע זהוב צלול, ריחות קרמל ומלון, היין חמאתי, אפטר טייסט משובח.

פטיט סירה   VC 2008:
צבע היין אדום בוהק עמוק ומרשים, 15% אלכוהול ולצערי זהו זה.
האלכוהול השתלט על כל טעם על כל ריח ועל כל רצון של היין להביע את עצמו. טאנינים קשים עוטפים את הפה ופשוט חסמו כל אפשרות ליהנות מהיין שנעשה מענבים שיש בהם המון אלגנטיות ועוצמה. לצערי היין קשה לשתייה. מאוד קשה לשתייה.

פטיט סירה 2007 (ארכיון).
גם פה הצבע אדום מרשים, קצת יותר פירותיות יש ביין הזה גם בריח וגם בטעם מה 2008.
הקו של יין בומבסטי עם טאנינים קשים נשמר לכל אורך הטעימה.

RR VC 2004 :
60% מרלו 40% קברנה סובניון.
צבע אדום ארגמני בוהק ויפה. ריחות של שזיפים בשלים וצימוקים. בטעימה היין מאוד ריבתי ואפילו הזכיר קומפוט שיזפים של בית פולני. החומציות לא מצליחה לאזן את המתיקות שיש ביין. אפטר טייסט חמאתי. זהו יין בומבסטי ובעל נוכחות בגלל הפרי המתוק שקשה מאוד להתעלם ממנו.


לאתר של יקבי עמק האלה

חזרה לתחילת העמוד


יקב אדיר: יינן אבי רוזנברג
השקת 3 יינות חדשים
דיסלדורף PROWINE 2012
ביקורת מאת שף אלון גונן

הרבה הפתעות היו לי בדיסלדורף בתערוכת היין המדהימה הזו. הביתן הישראלי לבש חג ונציגי שמונת היקבים מזגו יינות לעוברים והשבים הרבים שעברו בין הדוכנים. בתוך הדוכן עצמו סביב שולחנות נרקמו עסקאות שקטות והוחלפו כרטיסי ביקור בין נציגי היקבים למתעניינים הפוטנציאלים.
יקב אדיר שזו לו הפעם הראשונה בv
הוא משתתף בתערוכה בינלאומית בסדר גודל כזה השכיל לעשות והציג לטעימה 3 יינות חדשים שנחשפו זו הפעם הראשונה גם לי.

 

שיראז 2010:
מהיין יוצרו 6000 בקבוקים.
יין בעל צבע אדום סגול עמוק. ריחות טובים של פרי אדום צעיר עם מעט פלפל ירוק בקצוות ומעט אספרסו. בפה היין מעט תוקפני ולוקח מעט זמן לאלכוהול להירגע (15%). היין עוטף את הפה במתיקות טובה ומאוזנת ורק באפטר טייסט מורגש העץ שמעניק מעט ווניליות ומוקה מהנים במיוחד.
זהו שיראז שעשוי בקפידה ללא משחקים ותיקונים מיותרים.
מחיר 90 ₪

 

קברנה סובניון 2010: כרם בן זימרה
מהיין יוצרו 10500 בקבוקים.
יין בעל צבע אדום כהה סגול שחור. ריחות של פרי בשל מציפים את האף ומעבירים באופן מושלם לטעמים שמצופים מהריח הנפלא הזה. טעמי קונפיטורת שיזפים שחורים לא משארים מקום לספק, הענבים נבחרו בקפידה ועברו ביקורת טרום סחיטה. עוד ועוד טעמי פרי בשל עוטפים את והפה וכאן אני יכול לקבל ולהבין את הצורך באחוזי האלכוהול שיש ביין הזה 15.2%. על מנת לשמור על איזון נכון של מתיקות פרי ועם 12 חודשי חביות צרפתיות ואמריקאיות נדרש משהו מאזן ומאחד ופה האלכוהול מעניק מסגרת ובסיס מושלם לקברנה הזה.
יין אלגנטי שמוכן לשתיה אך ימשיך להתפתח יפה בשנים הבאות.
אני הייתי שומר אותו לפחות עוד 5 שנים ואז לדעתי יגיע לשיאו ויהיה מענג ביותר.
מחיר 90 ₪

קברנה סובניון פלאטו 2009
מהיין יוצרו 3417 בקבוקים. לקברנה סובניון הוספו 8% שיראז. קצת יותר מעשרים חודשים בחביות עץ צרפתיות. 14.2% אלכוהול.
יין בעל צבע אדום כהה עם שוליים שחורים. ריחות טובים של פרי בשל עם מעט ירקרקות שיראזית.
החבית גם כן מורגשת בהרחה ומעניקה מעט אספרסו ומעט מוקה. בטעימה פירות אדומים עם מעט עשבי תיבול באפטר טייסט.
בטעימה היין מעט מבלבל ומעניק תחושה כי יש מאבק בין הקברנה המלא והחסון והשיראז המעט חוצפני. עשרים חודשי החבית גם כן מנסים לומר את דברם והמאבק הזה הופך את היין למרתק וסוליסטי. זה יין שצריך עוד זמן בבקבוק על מנת להירגע. הוא לכאורה מוכן אבל לדעתי מצפה ממנו הפתעה גדולה בעוד כמה שנים. לחובבי העניין והזמן רצוי לשמור כמה ממנו במקרר.
180 ₪  מחירו.

לסיכום:
תערוכת היין בדיסלדורף העניקה ליקב אדיר את החשיפה הבינלאומית הטובה ביותר. יקב אדיר ימצא את מיקומו בשנים הבאות בין אחד היקבים הטובים שיש בישראל.



לאתר היקב

טפרברג 1870-סדרת יינות מתוקים

יינות בעלי שמות כלי נגינה מקראיים. נבל, כינור, חליל.
אז כל שנותר הוא לצאת בתופים ובמחולות ולשקוע בסימפוניה לבית משפחת טפרברג 1870 מאת שיקי ראוכברגר ואוליבייה פרתי.
מאת שף אלון גונן.

את היינות טעמתי לראשונה בתערוכת ISRAELWINE  לפני כחודש. קשה מאוד לחוות דעה בטעימה ראשונית על יינות שאני לא רגיל אליהם בכלל.
יקב טפרברג עובר בשנים האחרונות מהפכה בכל התחומים. פעם אחת, בתפיסה ייננית מרתקת של אסכולה צרפתית ואסכולה אמריקאית, פעם שניה, מהפכה שיווקית ותדמיתית שבו יוצא היקב מהקיבעון של יין למגזר מסוים ופעם שלישית, שלדעתי זהו היקב היחידי שמשכיל להבין את עניין חינוך הציבור שרגיל ליין מתוקים וממנסה להעבירו בזהירות ליינות יבשים.

להפיל על אדם שלא מורגל בשתיית יין יבש טוב ככל שיהיה יין אדום עם אחוזי אלכוהול של 13% ומעלה ולספר לו כי הוא שותה יין עגול, מלא, בעל טעמי פירות יער משובחים עם עפיצות טובה ואפטר טייסט ונילי, מגוחך משהו בעיני היקב.
הרי לשותה המתחיל שמורגל ביין מתוק שבדרך כלל גם שותה יין בקידוש או בהבדלה, לא מעניינים תיאורי המבקר או האנליסט האינטליגנט ככל שיהיה. יין גבירותי ורבותי, הוא שותה כי זו המצווה ולא יותר.
ישבו חכמי המועצה סביב השולחן בטפרברג ושאלו את עצמם איך מגיעים לנתח השוק הגדול הזה שרגיל למיץ הענבים המתוק התירושי שקונה ממנו כמה מיליוני בקבוקים בשנה ואיך אנו מעניקים לו חווית שתיה קצת שונה. איך נשמר את המתיקות המוכרת והממכרת אך יחד עם זאת נרגיל אותו גם לזהות משהו שונה. משהו פחות מימי, משהו שיעניק לו חוויה של יין אמיתי עם פרמטרים ביקורתיים מסוימים אך בד בבד לא יכניס להלם את טועם היין החדש.
בואו ניקח את השותה החדש למסע מרתק לעולם היין בשלבים עדינים ונלמד אותו דרך טעם היין ולא דרך יחסי ציבור ופדגוגיה את משמעות היין המשובח לעומת מיץ הענבים הסוכרתי.

מרגע שהתקבל הרעיון בטפרברג הביצוע היה פשוט מאוד (לדעתי). שימוש בענבים משובחים ואצילים מסוג קברנה סובניון ומרלו. שימוש בחביות על מנת להעניק ייחודיות ליינות המתוקים, עיצוב מדהים של בקבוק ותווית והדבר האחרון מחיר ביניים. מחיר שיעניק לשותה החדש אפשרות הוגנת לרכוש את הבקבוק ולחוות יין שונה מבחינתו.
שלושה יינות מתוקים ליקב טפרברג על שום שלושת האני מאמין של היקב:
1) חינוך וחוויה לשותה החדש ולשותה שרוצה לעלות מדרגה.
2) שימוש בחומרי גלם טובים, עשייה מרתקת ושונה.
3) מחיר הוגן ליין מושקע
.

 

כינור – יין יבש, מחוזק אדום מתוק  2010
בלנד של: 60% ענבי מרלו, 40% ענבי קברנה סוביניון
14.5% אלכוהול, 12 חודשים בחבית עץ אלון ישן.
צבע היין אדום ארגמני סמיך ובוהק. ריחות טובים של פרי שחור עם מעט שיזף בשל מעט אספרסו, שוקולד ועץ מינורי שמחבר בין הטעמים.
כבר בהרחה יש ציפייה ליין שימשיך את חווית הטעימה ופה באה ההפתעה הגדולה. אם ציפיתי שריחות היין יעניקו לי טעמי פרי בשל, מעט ריבתי, אם ציפיתי שהיין ימלא את חלל הפה בטעמי שיזף, פירות אדומים בשלים, מעט טבק, מעט שוקולד מריר, אם ציפיתי שהעץ הישן והבוגר יעטוף את שלל טעמי הפרי המתבקש להתפרץ בלגימה ולהעניק חוויה של יין עגול, בשל ורציני. הייתה לי הפתעה.
היין עמד בכל הציפיות של יין יבש איכותי ומרתק. עם טוויסט חדש ונוסף מבחינתי שלא  הכרתי וזו המתיקות. כן, יין מתוק שיכול להכיל בתוכו את כל הפרמטרים שיש ביינות יבשים. זה ללא ספק יין סוליסטי שירתק את מורגלי יינות הקידוש והיינות המתוקים שעדיין קשה להם עם היינות היבשים.
זו המדרגה שאוהבי היין המתוק צריכים על מנת שבסופו של דבר יגיעו ליין היבש.
שאפו.

חליל – יין  חצי יבש 2010
ענבי קברנה סוביניון, 6 חודשי עץ אלון.
צבע היין אדום צלול, ריחות של שיזף צעיר ודובדבן. יש מעט ריח של עשבי תיבול טריים ופה החבית יותר מורגשת ומעניקה ארומות ייחודיות ליין זה.
בטעימה היין ממלא את חלל הפה בטעמי פרי צעיר, גם פה יש אזכור לעשבי תיבול טריים עם מעט אקליפטוס. גם כאן המתיקות לא מאפילה על שאר הטעמים שיש ביין אדום טוב. הקביעה כי היין חצי יבש קצת מבלבלת. לדעתי המונחSEMI DULCE
 יותר ראוי בעיניי.
יין שמעלה חיוך על פניי כשחשבתי עם מה להגיש אותו. חוץ מהחלה והמלח אחרי לגימתו בקידוש.   
אז גם רוסטביף של סינטה או אפילו תבשיל של טלה וירקות שורש יכולים להתאים מצוין ליין הזה.

 

נבל – יין בסגנון פורט (הנֶבֶל הזה הוא נָבָל)
יין בסגנון פורט מענבי מרלו.
אני באופן אישי לא מחובבי הפורט או סגנון הפורט, בסוף הארוחה אני מעדיף כוס ג'ק דניאלס.
טוב נו מודה אולי יותר מכוס.
היין עשיר בארומות ובטעמי פרי בשלים אך לא מהמתוקים הריבתיים שיש בדרך כלל בפורטים.
שימוש בשני סוגי חביות העניקו מעט וניליות ומעט טבק מלטף בבליעה. מה שכבר שעשע אותי במחשבה על כל הקולגות שלי לכתיבה חובבי הסיגרים האיכותיים (רן יעקבסון, אבי הלוי, מימי בן יוסף, יעקב שקד) שתמיד אחרי ארוחה טובה הם חותכים להם לפינת עישון הסיגרים ומתלבטים איזה יין ילווה את הסיגר. אז הנה נמצאה התשובה האולטימטיבית. ובמחיר הזה שלו גם אני עוד עלול למצוא את עצמי עם גליל ארוך ועבה בפה.



לאתר של יקב טפרברג

חזרה לתחילת העמוד

יקב אסף:
מאת שף אלון גונן
ביקורת יין 50-50 - קברנה סובניון ושיראז 2009


שילוב של ענבי קברנה עם שיראז אמורים לתת FIGHT  לבלנד המסורתי של הקברנה מרלו. ענבי השיראז אט אט מוצאים את מקומם בארץ ומתחילים להתחבב על החייך הישראלי.

מיין ה 50-50 של יקב אסף בוקבקו כ 4000 בקבוקים.
צבע היין ארגמני שחור, ארומות של פירות יער שחורים מעט בשלים, בטעימה היין ריבתי עם מעט חמיצות באפטר טייסט. היין מאוזן מאוד בפה ושילוב החביות הצרפתיות והאמריקאיות אף תרמו מעט ווניל, אספרסו מרוכז וטבק.

עד כאן מבחינת הטעימה של היין שבקריאה ראשונה יכול לומר לקורא כי היין בסדר ואף מומלץ על ידי רושם ביקורת זו. אך לצערי לא כך הדבר. כשיוצאים עם יין שהשילוב הוא חמישים קברנה טוב ככל שיהיה וחמישים שיראז מהמובחר שבמובחר כפי שיקב אסף מתפאר בענבים שלו. היצירה צריכה להיות מושלמת. אני לא רוצה לטעום עוד יין בלנדי ממוצע. לא בשביל זה יקב בוטיק קיים, בשביל זה יש יופי של יקבים גדולים. הממוצע שייך להם. ליקב בוטיק יש את היכולת ואת האפשרות לייצר יין מרגש ושונה ולא יין גימיק. הסיכוי שתאהבו אותו הוא ללא ספק  FIFTY FIFTY
.

מחיר היין : 110 ₪



חזרה לתחילת העמוד


יקב תבור- סדרת הר
מאת שף אלון גונן
ביקורת יין

האמת שחנוכה בפתח אבל לצערי ליקב תבור עם סדרת "הר" הנס לא יעזור גם אם הוא יינתן להם על מגש של כסף וזה בלשון המעטה.
היקב השיק שלושה יינות מבציר 2010 שהתחרו מי הכי גרוע ביניהם. פשוט לא ברור לי מה חשבו ביקב כשבקבקו את היינות הללו. אם היה מדובר ביקב בוטיק שחבל לו לשפוך חבית יין, ניחא. אבל מדובר ביקב שמנסה לבסס את עצמו כמותג בין היקבים האיכותיים. זה יין שהצרפתים היו מתמחרים בסופרים ב 3 יורו לבקבוק  או מוצאים אותו לשוק כיין לבישול.

תבור – הר. קברנה סוביניון 2010
לקברנה הסובניון הוספו 10% מרלו
14% אלכוהול  (לנירוסטה הוספו לוחות עץ)
צבע אדום ארגמני כמעט אטום עם שוליים מעט בהירים, מימיים. ריח טוב של פירות שחורים ומעט רוזמרין. יין קליל וחביב שמתאים למגוון רחב של אוכל.
מחיר: 45 שקלים.

תבור – הר. מרלו 2010
למרלו הוספו 15%  קברנה סובניון. 13.8% אלכוהול. (לנירוסטה הוספו לוחות עץ)
צבע היין אדום מבהיק יפה וצלול, ריח טוב של מתיקות פרי בשל. ופה זה נגמר. בטעימה היין לא מסוגל לשחרר את הטעמים שיש בענב המרלו. היין דליל וחסר כל נוכחות בפה. יין מצוין לבישול.
מחיר 45 שקלים.

תבור – הר. שיראז 2010
לשיראז הוספו 10% קברנה סובניון. 14.5% אלכוהול. (לנירוסטה הוספו לוחות עץ)
צבע היין אדום מלא ויפה. ריחות של פלפל ועשבי תיבול מעט טחובים. הפה מתמלא בעפיצות לא נעימה שלא מרפה ולא נותנת כל סיכוי לטעם כלשהו להשתחרר. יין אלים וקשה לשתייה.
לא ברור לי איך אפשר לסרס טעמים בסיסיים של ענבי שיראז.
מחיר 45 שקלים.



חזרה לתחילת העמוד


יקב פסגות
מאת שף אלון גונן
ביקורת יין

שרדונה 2010
באסכולת השרדונה היין הזה נמצא בקצה הסקלה כאשר בקצה השני אני יכול להביא לדוגמה את השרדונה של פלטר שמייצג אסכולה אחרת של טעמי שרדונה.
השרדונה של פסגות הוא לא יין מתוק ופרחוני שמציף את הפה בטעמי סוכריית ורטרס אורגינל ולא מציף את האף בריחות של מטהרי אוויר. זהו יין עגול, חומצי, מורכב ובשל. זה לא יין שמחפש שהטועם ילגום אותו וימשיך הלאה, זה יין מורכב יותר ומתוחכם יותר. השרדונה של פסגות נמצא עם החבורה של שרדונה קסטל, רקאנטי, וילה וילהלמה. אלה יינות שנמצאים באותו האסכולה שמאפשרת לחובבי השרדונה ליהנות ממשהו אחר.

6 חודשי עץ, 14.9 אחוזי אלכוהול.
צבע היין צהבהב קש נוטה לדבש בהיר, ריחות של פרי הדר בוסרי וליים מציפים את האף. בכוס היין שומני מאוד בערסול, מה שמאפשר לניחוחות להיות עוד יותר מורכבים ועוד יותר מפתים.
בטעימה: הלשון מתמלאת בטעמי דבש קלילים מאוד שמכינים את הפה לקבל פרי הדר טובים לצד מלון ירוק. היין מורכב מאוד מה שמאפשר לחומציות לא להשתלט ולהיות מאוזנת מאוד עם טעמי ענבי השרדונה שסוף סוף מורגשים והופכים את היין הזה בעיני למרתק מאוד.

קברנה פרנק 2009:
לחובבי קברנה הפרנק זו תהיה חגיגה אמיתית. אי אפשר לטעות איזה ענבים יש בבקבוק, כבר מהלגימה הראשונה הפה מוצף בפלפל כיהה לקברנה פרנק, חמיצות טובה, עפיצות טובה, אפטר טייסט משחרר עוד ועוד טעמי פלפל ירוק מטובל מאוד. יין מאוזן. וכמו שכתבתי חובבי הקברנה פרנק הזני יאהבו את היין.

מרלו 2008:
צבע אדום נקי וצלול, ריחות של פרי צעיר, בטעימה היין מעט לא מאוזן. אין נסיון להתחכם עם המרלו הזה. הוא יין עדין, נחמד וכאמור לא מתחכם. מרלו. הייתי מעדיף ללגום אותו עם אחוזי אלכוהול של 13% גג ולא כפי שהוא עכשיו - 14%.

קברנה סובניון 2009:
צבע אדום ארגמני צלול, ריחות טובים של פרי צעיר עם אפטר טייסט שמשחרר טעמי פרי מורכב ובשל יותר. קברנה קליל שמחבק כל ארוחה טובה.

קברנה 2009 SV יין מכרם יחידני.
פסגות קברנה סוביניון 2009
13 חודשים בחבית עץ אלון, 14.7 אחוזי אלכוהול.
יין שופע טעמי ריבת שזיפים ודובדבנים לצד ניחוחות עשבי תיבול ומעט מרווה.
יין אדום בוהק וכבד, שמתמזג נפלא עם מאכלי בשר ובעלי כנף ארומטיים.
היין בעל אפטר טייסט משובח והוא מאוד חמאתי. לאחר כחצי שעה בכוס הטאנינים מעט נרגעים. היין מתמתן מעט בטעמיו הריבתיים, וחומציות נעימה עוטפת את חלל הפה. היין מוכן לשתיה כבר עתה אך מומלץ לשמור כמה ממנו גם לשנים הבאות .

לסיכום:
יקב פסגות נמצא בישוב פסגות במרכז המבקרים נחלת בנימין הצופה על הרי אדום. מקום מרתק, היקב מעוצב מדהים ומקנה תחושה של וואו העיצוב מאפשר לראות את חדר החביות הגדול, מרפסת שמשקיפה לנוף עם עשרות צבאים ואיילות המסתובבים מטרים מהיקב. היקב מציע טעימות יין, מצגת מרתקת ומסעדה שמגישה ארוחות צהריים.

לאתר היקב


שאטו גולן 2011 – גשם גשם תרדוף
מאת שף אלון גונן.

יקב שאטו גולן משיקים  את יינות: גשם לבן 2010, גשם אדום 2008, סירה 2009 ואת יין הרוזה שנשאב היישר מהמיכל.
את ההשקה ערכו אנשי היקב במסעדת טוטו המדהימה ולא בגלל שהיא נבחרה למסעדה הטובה ביותר בתל אביב השנה אלא בעיקר שהיינן אורי חץ אוהב את המסעדה ומוצא בה אוזן קשבת ומיקצועיות כשמתאימים את יינותיו למנות המוגשות במסעדה.
שוקי שי בעל היקב, כיאה לאיש עסקים אנגלי פתח את דבריו במילים חמות על מבקר היין דניאל רוגוב שהלך לעולמו השנה והמשיך בסקירה על שוק היין הישראלי בעידן של יוקר מחייה וצדק חברתי.
יינות שאטו גולן מתומחרים גבוה יחסית לרב היינות הישראלים ולכן רב היינות שמייצרים נמכר לשוק הפרטי באנגליה.
אורי חץ עושה יינות אינטליגנטים. בכל שלבי הטעימה היינות שלו גרמו לי לסיעור מוחות. מצד אחד היינות נקיים מאוד ומאוזנים ומצד שני אחרי כמה שניות מציפים את הפה טעמים שלא ציפיתי וריחות שמגיעים פתאום בלי קשר לכלום ומשנים את הדעה על היין וגורמים לי ללגום שוב ולתמוהה מה לעזאזל הוא עושה לי ביין שלו. אלו לא יינות סתם, אלו יינות שעוטפים אותי בתחכום והם דורשים מהשותה להתרכז ולתת להם את מלא הכבוד.

גשם ורוד 2009:
90 אחוזי ענבי גראנש עם תוספת של ברברה וסירה.
יין רוזה בהיר, קליל, צלול ובוהק. ריחות טובים של אפרסק ומעט פטל. חמיצות די גבוהה שמרעננת את הפה.
מחיר לצרכן 115 ₪

גשם לבן 2010:
ענבי רוסאן, גראנש ומעט ויוניה.
הענבים הותססו חלקית בחביות בנפרד ואז עורבבו יחד.
יין יבש מאוד כמעט ולא מורגשת בו מתיקות מלבד באפטר טייסט. חמיצות טובה שמאזנת את הטאנינים ואת העץ שמידי פעם פורץ וממלא את חלל הפה. מבחינת יין לבן הוא מעט מתעתע, אם צריך להתאים לו אוכל שבדרך כלל מגישים עם יין לבן אז מנות קלילות של סלטים ופסטה סוגרים את העניין אבל כמו שאמרתי ביינות של אורי חץ יש תיחכום. היין לא עבר תסיסה מלולקטית אבל ספג עץ, היין לימוני מאוד אך עגול ובשרני - ופה שונה היין הזה משאר היינות הלבנים. זה יין שצריך לידו אוכל אמיתי. תבשיל, קדרה, פירות ים עטופים ניחוחות גריל יהפכו את היין הזה לחוויה.
היין מוכן לשתיה אך צריך לאפשר לו להירגע ולהתארגן בבקבוק לפחות עוד כמה חודשים.
מחיר לצרכן: 169 ₪

גשם אדום 2008:
ענבי גראנש  54% ענבי סירה 40% תוספת מינורית של קריניאן ומורבדר.
ליין קשה מאוד לשחרר ריחות והוא תפוס וסגור מאוד, בטעימה הפה מתמלא טעמי אקליפטוס שמקררים את חלל הפה כאילו יש לי סוכרית מנטה בפה. היין עפיץ מאוד ומייבש את חלל הפה באופן מיידי. זה יין שדורש אוכל וצועק אוכל עם כל לגימה ולגימה. בבליעה היין קטיפתי מאוד והאפטר טייסט שלו משחרר מעט טעמי עשבי תיבול טריים. מנות לא מתובלות יעשו עימו חסד.
מחיר לצרכן: 245 ₪

סירה 2009: תוספת מינורית של גראנש ומורבדר.
זה סירה לא שיגרתי. מי שחובב סירה מלא, בשל, מתקתק או כבד לא ימצא בסירה של שאטו גולן את הדברים הללו. זה סירה שונה. ריחות מאוד מרתקים שבתחילה נבלעים על ידי אחוזי אלכוהול גבוהים אך כעבור כמה עירסולים יש פרץ של ריחות מדהימים שמעלים חיוך על פני. היין בעל חמיצות מטורפת שמעולם לא טעמתי בסירה שגורמת לשפתיים להיות מעט מלוחות עם הרגשת עיקצוץ נעים.
גם פה היין הזה צועק אוכל והחמיצות הגבוהה שבו נותנת דרור למגוון מאכלים שאפשר להגיש איתו
מחר לצרכן: 151 ₪

קברנה סוביניון 2009:
אין לי הרבה מה להגיד על היין הזה. עוד קברנה ישראלי. פירותי מאוד, חמיצות טובה ומאוזנת, יין טוב שמתאים לכל חיך ולהרבה סוגי אוכל.
מחיר לצרכן: 148 ₪

עוג 2009: זה סודי אדוני ראש הממשלה, זה סודי.
זה יין שמרכיבי הענבים שבו לא רלוונטים והם לא מפורסמים:
יין שגם בו מרכיב החמיצות מאוד דומיננטי אך משתלב טוב עם פרי בשל מעט ריבתי ועיקצוץ  של אניס עראק, אף על פי המתיקות והכבדות של היין הוא נפתח יפה ונותן תחושה טובה. הריחות קצת מינורים וחבל.

אליעד 2009:
יין בעל צבע אדום כה ובוהק, ריחות טובים של קקאו מתמזגים טוב עם מעט שוקולד וגראנד מרנייה תפוזי. היין עוטף את חלל הפה בפרי טוב אך דואג לייבש אותו בטאנינים תוקפניים משהו. זה עוד יין שישראלים יאהבו . מחניף ומרתק.
מחיר לצרכן: 192 ₪

 


יקב יפו השקת יין HERITAGE 2008
וטעימת חבית שרדונה 2011
ביקורת יין
מאת שף אלון גונן.

HERITAGE 2008 בתרגום חופשי "מורשת"
היין הוא האחרון ליינות הלא כשרים שהיקב הפיק.
בלנד של קברנה, מרלו, קברנה פרנק ושיראז
13.8 אחוזי אלכוהול, 18 חודשי חבית.
היין בעל צבע אדום ארגמני צלול ובוהק, ריחות דובדבן צעיר ומעט אניס כובשים את האף ומכינים את הפה לטעמים הרבים שהיין הזה משחרר. דובדבנים, פטל, מעט שיזף בוסרי והמון טעמי עשבי תיבול טריים. רוזמרין, אניס, פלפל שחור וירוק גורמים לחגיגה שלמה בפה. עפיצות טובה שמקלה מעט על המתיקות שעוזרת לחוות את הלגימה הבאה. אפטר טייסט מריר מהסוג שעושה נעים. 15 אחוזי השיראז שנוספו לבלנד הקלאסי העניקו ליין אלגנטיות מושלמת. היין מאוד מאוזן והוא יין שיאהב אוכל לידו בין אם מנות קלות ומתובלות היטב ובין קדרות של בשר וטלה. יופי של יין.

 

שרדונה 2011 טעימת חבית
טעימת חבית מאפשרת לבדוק מה הפוטנציאל הגלום ביין, היין עדיין עובד, עדיין בשלבים הסופיים של ההתייצבות שלו והוא משנה את אופיו כמעט כל יום עד שהוא מחליט להתייצב ולהיכנס לבקבוק. בטעימת חבית ההתייחסות היא רק למרכיבים הבסיסיים של היין. לא מדברים על הצבע כי הוא לא עבר עדיין סינון. מדברים על רמת חומציות שתשקף את רמת עמידותו לאורך הזמן, מדברים על הטעמים שהיין מוציא (דבש, פרי הדר, תבלינים) מדברים על עפיצות ועל רמת האלכוהול ביין.
כך היה בטעימת השרדונה של יקב יפו. מקבלים כוס של יין עכור ומנסים להבין את הפוטנציאל הגלום במיץ הזה.
היין הגיע היישר ממיכל הנירוסטה וניחוחות של דבש ופרי הדר עלו ממנו. בטעימה: היין בעל טעם לימוני עז עם המון טעמי אגס בוסרי. היין בעל עפיצות מינורית ואין בטעמו כל אזכור של עץ מאחר והיין לא שהה בחביות עץ. היין עבר רק תסיסה אחת בלבד ויהיה מעניין לבדוק אותו עוד שלוש שנים ולראות אם הוא החזיק מעמד ונשאר קטיפתי ועגול כמו שהוא עכשיו (בדרך כלל נהוג להתסיס את היין פעם שניה על מנת לאפשר לו גם שנות חיים רבות יותר). בסך הכל היין שנטעם היה טוב ואלגנטי אולם אני יותר חובב את השרדונה שכן מקבל ולו במעט עץ על מנת לשבור את המתיקות וריחות הפרחים.

 


יקב ברקן מציג את סדרת 'אסמבלאז'

מאת שף אלון גונן

ייננים: אד זלצברג, יותם שרון, עירית בוקסר שנק.
ואני לתומי כבר חשבתי שראיתי, טעמתי ועשיתי הכל.
יקב ברקן לא רק מציג את תפיסתו החדשה ליינות אלה מקים את תנועת ה" דאדא" הישראלית.
'אסמבלאז' זה סוג של קולאז' תלת מימדי. בדמיוני יושבים להם שלושה ייננים בעל תפיסת עולם שונה ורוקחים להם משקאות ככה במרתף אפל כשאדי אלכוהול מסביב מציפים את החלל. אד מבושם לו קלות, יותם משרבט לו עם עט נוצה את רשמיו ואילו הבוקסרית מחזיקה בידה שרביט מנצחים חד ומשונן ודואגת לאפס את הייננים המתפרעים. (כולם ערומים, אלון תחזור למציאות)

ברקן מציג שלושה סוגי יינות ממסך מאזורים שונים בארץ כל יין הוא בלנד מאותו אזור גידול. מה שמייחד את היינות שהם ניבנו במיוחד לאוכל. התערובות של הזנים פחות רלוונטיים. אך הרלוונטיות שלהם היא בזה שנעשה שימוש בזנים שהישראלים כמעט ולא יגעו בהם מאחר וזה לא קברנה סובניון או מרלו שכולם מכירים ולמדו לאהוב. ה"אסמבלאז" נותן ליקב אפשרות להחדיר לקהל הישראלי זנים שונים אזוריים שכל אזור מקנה אופי אחר ליין אך לכולם יש נושא משותף, היינות נוחים לשתיה עם אוכל. היינות עברו יישון מינורי עד שנה בחביות עץ, החמיצות טובה והטאננים רגועים.

ברקן אסמבלאז' איתן 2008 (יין נעים ואכיל)
(על שם הר איתן מהרי ירושלים)
בלנד של הרבה שיראז, קברנה ומרלו.
יין בעל חמיצות גבוהה שמתאים לבשרים על האש ולקדרות .
ריחות נעימים ונוחים של עשבי תיבול טריים, מעט אספרגוס ופלפל.
היין די תוקפני בבליעה אך האפטר טייסט מאוד נעים. מתקתקות נעימה עוטפת את הפה וללא ספק היין דורש לידו אוכל ומהר.

ברקן אסמבלאז' צפית 2009 (יין מרתק)
על שם תל צפית. זהו אחד מאתרי הנטיעות הוותיקים של ברקן. המקום נמצא במקום כניסתו של נחל האלה, רחוק מקיבוץ כפר מנחם. תל צפית מזוהה עם העיר הפלשתית גת.
בלנד הזוי המורכב מענבי מרסלן וקלדו (זנים שמזוהים עם דרום צרפת) ובנוסף הוכנסו בו גם ענבי פינוטאז' וקריניאן.
זהו יין מאוד מורכב. ריח היין מתפתח באיטיות בכוס ובכל ערבול הוא עושה לנו טובה וזורק עוד קצת ריח. בהתחלה קצת הותשתי מהניסיון שלי לאלץ את היין לשחרר ארומות ואז זה מגיע. וואו כשזה מגיע ומציף את האף בשפע של פירות אדומים צעירים ומעט בקצוות יש תחושה של תבלינים יבשים טחונים (זעטר, ציפורן, טימין) בטעימה היין מאוד עגול וממלא את הפה בטעמי פרי בשל ומוצק. אפטר טייסט מדהים ועפיצות מאוד נעימה. היין מתאים למאכלי דגים ופירות ים עם מינימום תיבול. זה יין שצריך לתת לו הרבה זמן בכוס. ההמתנה שווה.

ברקן אסמבלאז' ריחן 2008 (יין טוב אבל מאכזב)
על שם הישוב ריחן שבשומרון.
בלנד של קברנה, שיראז ומרלו שהובאו מהצפון איך לא, כרם בן זימרה ומעלמה.
צבע היין שחור בוהק אטום, ריחות פירחוניים וריחות שומר ואניס. כמעט אפשר לחוש עראק ביין.
טעמי פרי בשל, איזון טוב של מתיקות וחמיצות, עפיצות מאוד נעימה ואפטר טייסט  מעודן. יין שמתאים להרבה סוגי אוכל ומאוד קל להתחבר איליו. עד כאן הניתוח האובייקטיבי .
אולם בניתוח סובייקטיבי  היין מאוד מזכיר את יין האלטיטיוד ולצערי השימוש ב 70 אחוזי ענבי קברנה הפכו את היין הזה לעוד יין מוכר, חביב ולא מתאים למשפחת אסמבלאז שהיקב מוציא לשוק.
ההבטחה של היקב בייצור יינות שונים שהרצון לחנך את הישראלים לגעת בזנים שונים קצת אפס בעייתית ביין הזה .

 

 

 

יינות ברקן רזרב 2008 - 2007 : ביקורת יין

מאת שף אלון גונן

סדרת יינות רזרב של ברקן  הם יינות זניים הנבצרים באזורים מיוחדים המיועדים לסדרת הרזרב ומטופלים באופן יחודי עד להגעתם ליקב. ביקב ברקן עובדים בהרמוניה 3 ייננים אשר כל אחד מהם בעל אסכולה שונה ויחד הם יוצרים את סדרת רזרב שמיועדת לחובבי היין שאוהבים יינות מלאים, עוצמתיים, לעיסים ובמחיר שפוי.

קברנה סובניון 2008 רזרב:

הענבים נבצרו בגליל וברמת הגולן, היין שהה 16 חודשים בחביות צרפתית וחלקם אמריקאיות, היין בעל ארומות של פרי בשל והוא מעלה ניחוחות של ריבה. טעמי פרי בשל מורכב מאוד וטעמי ווניל מינורים. היין הוא עוד קברנה צפוני לא מרגש במיוחד ואפילו תוספת המרלו שהוא קיבל לא מצליחה לרומם אותו. הקברנה רזרב של ברקן מושלם מידי לדעתי יש בו משהו מאוד מתוכנת וחבל שביין הזה אין יד של יינן שנתן בו ייחוד מסויים.

מרלו 2008 רזרב:

מרלו עשיר בפרי שפלפל שחור בוקע ממנו, המון אניס וכמעט שהעץ לא מורגש בו. המרלו שהה 14 חודשים בחביות אמריקאיות וצרפתיות ובעל 13.7 אחוזי אלכוהול. המרלו מאוד טיפוסי וכמו אחיו הקברנה הוא מרלו שרוב היקבים מייצרים.

שיראז 2007 רזרב:

הענבים נבצרו בהרי ירושלים וחלקם מכרם חולדה, היין בעל צבע ארגמני שחור אטום ובוהק. היין שהה בחביות 14 חודשים ועוצמת החביות החדשה העניקה ליין גוף איתן וטעמי עץ קשוחים. מעט הווניל שהיין ספג מהחביות האמריקאיות מעניקות לו גוון אוסטרלי בהרחה. טעמי היין מורכבים ויש צורך להתעמק בכל לגימה מחר והיין מתפתח בכוס וכל הזמן עובד. ריכוז הפרי ביין מדהים וסוף סוף מצאתי יין שיראז שטעמי הענבים הם בעלי נוכחות. יש איזון בין טעמי פרי בשל לצד פרי צעיר ואף מעט בוסרי. היין מוכן לשתיה והוא ללא ספק כוכב השולחן כשהוא מוגש. מומלץ לפתוח את הבקבוק כמה שעות קודם. מחיר לבקבוק 75 שקלים מה שהופך את היין הזה לאחד המומלצים שיש היום על המדף.

פטיט וורדו 2008 רזרב:

שוב תעוזה של ייננים אשר לוקחים זן צרפתי מובהק ומעניקים לו מעטפת ישראלית. היין בעל צבע אדום עז כמעט ואטום לחלוטין. בהרחה היין ריבתי ובעל ניחוחות של קינמון עם עור רטוב, עולם ישן במיטבו. בטעימה היין מעט מתעתע בי מאחר וטעמי ריבה עולים ממנו אך בד בבד חמיצות מעודנת ואף מרעננת משהו. בדרך כלל היין הזה מאוד פרוע בטעמים אך כאן הוא נשמר במסגרת של עולם ישן ובשלות פרי. ליין הוספו מעט קברנה סובניון ומעט מרלו דבר המעניק לו חמאתיות בבליעה והופך אותו למאוזן אף על פי 15 אחוזי האלכוהול שבו. אולם מאחר והוא ריבתי עם אחוזי אלכוהול מעט גבוהים רצוי להגישו בטמפרטורה מעט צוננת.

מחיר לבקבוק 79 שקלים. לחובבי הפטיט וורדו הזני, לכאלה שאוהבים להתרגש ולכאלה שקצת מאסו במותגי הקברנה והמרלו היין הזה יענה על כל הפנטזיות.

 

 

יקב דלתון
ביקורת מאת שף אלון גונן

שיראז 2010- פטיט סירה 2010 - רוזה 2010

שיראז 2010

14.8% אלכוהול, 8 חודשים בחבית אמריקאית.
היין בעל צבע אדום ארגמני נקי ובוהק, האף מוצף בריחות בשלים של פרי אדום מרוכז, מעט עשבי תיבול ואורן מתגנבים להם בריח ומרגיעים קצת את הריח המתוק. בטעימה הפה מתמלא בעושר של פרי בשל וחרף המתיקות שמשתלטת בטעימה הראשונה יש איזון מקסים בחמיצות וטעמי הווניל המתפרצים. אספרסו מרוכז באפטר טייסט משלים את החוויה.
מחיר לבקבוק שיראז לצרכן הינו 65 ₪ מה שהופך אותו לאטרקטיבי ביותר .

פטיט סירה 2010

13.8% אלכוהול, 12 חודשים בחבית אמריקאית
היין בעל צבע סגול שחור עמוק, האף מרוכז וחד מאוד.ריח של טאפנד זיתים מעלה חיוך של אושר על הפנים. מעט ארל גריי גם כן מורגש בריח וכמובן הווניל הקרמלי שמגיע מהחבית. שימוש בחבית אמריקאית לפטיט סירה הוא לא מובן מאליו ומצריך אומץ מחשבתי והבנת טעמים קולינרים.
ערסול היין בכוס מהנה מאוד ויש תחושה שהיין כבד ושומני. זהו יין לעיס מאוד שהפרי מורגש והטאנינים מגובשים מאוד ובעלי אמירה. בפה היין מאוזן ומעניק טעמי פרי שיזף נוקשה עם פלפל שחור ומעט עשבי תיבול באפטר טייסט.
היין עשוי בקפידה ומענבים משובחים על מנת להעניק פטיט סירה מסורתי, אולם בשתיית היין ברור לחלוטין כי חרף ההקפדה הוענק ליין הזה החופש להתפתח בצורה מרתקת.
יופי של יין שמקבל את המקום הראשון בין שאר יינות הפטיט סירה שהושקו לאחרונה בארץ מחיר לצרכן:68 ₪


בסייפה של הביקורת:

רוזה 2010 :

ברברה (38%), קברנה סוביניון (32%) וזינפנדל (30%).
12.8% אלכוהול. צבע אפרסקי ורדרד, באף המון אשכולית אדומה ותפוז דם, תות שדה צעיר ומי וורדים בסיומת. בטעימה הברברה העניקה חמיצות ומרירות מדהימה בעניי והמתיקות שיש ביין מתאזנת נפלא.
יין קיצי חביב ומהנה.


אתר היקב

 


יקב דלתון:
סדרת עלמה
מאת אלון גונן.



עלמה לבן 2010
לבן בלנד המורכב מויונייה (60%) ושרדונה (40%).
שני זני ענבים בעלי אופי שונה ושניהם סוליסטים העומדים בפני עצמם והשילוב ביניהם לא תמיד עומד במבחן הטעימה.
זן אחד מגיע מבורדו והזן השני מגיע מעמק הרון. 60% מהבלנד עבר 4 חודשי חבית ובסוף עורבב עם היתרה טרם הבקבוק.
בטעימה:
ריחות דבש ואפרסק לבן, היין מאוזן מבחינת חומציות והוא מאוד קריספי וחד. אולם לצערי האפטר טייסט של היין מריר וממלא את חלל הפה בטעמי עובש קל. בקבוק נוסף שנפתח העלה שוב ריחות עובש ואף קורקיות.
המלצת היקב היא "להגיש עם היין הזה מנות חלביות עשירות כגון טארט בצל או פסטה ברוטב שמנת וכמהין "  חחח חס וחלילה לא להשתמש בשום פטריה אחרת אנשים, רק כמהין. נו שוין.
מחיר 69 ₪

 

עלמה קברנה מרלו 2009
בלנד בורדולזי של קברנה סובניון, מרלו וקברנה פרנק.
12 חודשים בחבית כל זן בנפרד וחודשיים נוספים לאחר ערבוב הזנים השונים, חלק מהחביות היו חדשות.
14% אלכוהול.
בטעימה: ריחות טובים של פרי צעיר, חומציות מאוזנת ואפטר טייסט טוב. היין ממלא את חלל הפה
בטעמי פרי שממשיכים לעבוד והיין מענג ביותר. לאחר רבע שעה בכוס הריחות נעלמים כמעט ואת טעמי הפרי הצעיר תופסים טעמי חבית שמשתלטים על כל היין. תוספת החביות החדשות שקיבל היין לא עשתה טוב ליין בשלב זה שהוא בשוק כרגע.
מחיר: 85 ₪

 

עלמה הרון SMV 2009
בלנד של  82% שיראז, 12% מורבדר ו- 6% ויונייה.
השירז והויוניה שהו  12 חודשים בחבית ולאחר מכן הורכב הבלנד שקיבל 14 חודשים חבית
14.8%  אלכוהול.
בטעימה:
צבע היין סגול אטום, ריחות של  פירות אדומים צעירים ופרחים, מידי פעם עולה באף ריח של אניס לא ברור. לאחר לגימת היין יש המון טעמים בפה היין מאוד עצבני טעם מחליף טעם ואין מיזוג טוב בין הטעמים. הטעם היחיד שמנסה לחבר את כל הטעמים הוא אותו אניס או ליקריץ  שדי משתלט וגורם למעט חוסר נוחות בחלל הבטן  (זרא). להפתעתי ואף למרות תוקפנות היין בלגימה היין מאוד חמאתי.

מחיר: 85 ₪

 

 

אתר היקב

 


חזרה לתחילת העמוד


אירוע השקה של יקב רימון 2011
EASY COLLECTION ROSE SEMI SWEET, RED SEMI SWEET EASY PORT
יינן - שרון ביטון
יועץ: ד'ר ארקדי פפיקיאן
מאת : שף אלון גונן



קצת על הרימון. הוא נולד בעצם באירן, מייחסים לו יכולות של ריפוי מחלות, קליפתו משמשת בקטילת טפילים כמו אמבות ותולעים במערכת העיכול. אה כן, אי אפשר להסיר את הכתמים שלו בכביסה.
רבים מאתנו נוטים להתייחס בשעמום לפרי הוותיק הזה ורואים אותו כעוד אחד מהאביזרים המוכרים לנו על שולחן ארוחת החג לראש השנה. האומנם? בשנים האחרונות מתברר ועולה ערכו המהפכני של הרימון ברמה התזונתית.
עץ הרימון הוא אחד משבעת המינים אף על פי שהוא גויר. הוא ידוע כעץ שמסתדר באקלים קשה ואינו צורך הרבה מים.
פריחת הרימון מתחילה בחודשים מרץ ואפריל והפירות מוכנים לאכילה בחודשים ספטמבר עד דצמבר. הרכב הרימון הוא 85 אחוזי מים ו 10 אחוזי סוכר. רב נוגדי החימצון של הפרי נמצאים בקליפה ולא בפרי עצמו לכן שתיית מיץ הרימון יעילה יותר מאכילת הרימון למי שמאמין ביכולותיו הרפואיות כמובן. מה גם שאכילת כמות גדולה של פרי הרימון תגרום לעצירות לא נעימה.
שלא כמו בשירו של יעקב אורלנד עץ הרימון נתן ריחו, מה לעשות פריחת הרימון היא ללא ריח לחלוטין.
יקב רימון חשף בהשקה במתחם פולג מיתוג חדש לבקבוקי "יין הרימונים". הבקבוקים כולם לבשו חזות מדהימה של זכוכית חלבית המקנה תחושת קרירות, נוזל הרימון לא נראה בבקבוק ומהווה הפתעה נעימה לצבע הנמזג לכוסות.

ROSE SEMI SWEET:צבע ורדרד צלול בוהק ויפה, מתיקות מינורית המתחלפת במרירות צורבת לאחר כמה שניות ערבול בכוס, ריח מוכר של רימון סחוט. המיץ הוגש עם קרח שמהל  את הנוזל ומיתן במעט את המרירות והעפיצות של מיץ הרימון. ללא הקרח מיץ הרימון תוקפני יותר, מריר יותר, ומאכזב מאוד.

יקב רימון, אלון גונן 

 RED SEMI SWEET:
גם כאן מיץ הרימון הוגש עם קרח כחלק מאסטרטגיית שיווק כי אלו יינות קיציים שאמורים להעביר חוויה של קרירות בחמסינים של ישראל ואכן נבחר יום מתאים לצורך בדיקת שילובו של ה RED SEMI SWEET 
, יום חמסין בפולג ומיץ הרימונים נמזג לכוסות יין עם קרח.
צבע יפה, ריח מתקתק ונעים מציף את האף. בטעימה מיץ הרימון אכן קר.

EASY PORT:
אכן פורט זה יין שקשה מאוד לשתות בישראל, אחוזי אלכוהול גבוהים, מתיקות גבוהה ופנטזיית כוס הפורט המוגשת עם סיום הארוחה במרפסת בחוץ כשהכל שלג מסביב לא מתקיימת במדינה שלנו אבל עדיין, רב היקבים מתעקשים להכין יין בסגנון פורט כחלק מהוויה של יקב.
לקחת פורט שאמור להיות כבד, שופע טעמים, ויוקרתי ולתת לו את המונח EASY
 זה רק תעוזה ישראלית יכולה לעשות. EASY GOING ,EASY COME EASY GO, EASY MONEY, ויש עוד המון משפטים שמתחילים ב EASY שאימצו הישראלים במילון המונחים העממי, אולם במקרה דעסקינן  את ה EASY PORT   לא היה ראוי להכניס ללקסיקון הנ"ל.

לסיכום:
סדרתEASY 
 של יקב רימון ממותגת נפלא והיא אכן תתקבל בברכה כמתנת ראש השנה או להביא לכל ארוחה שבה אתם מוזמנים. עיצוב הבקבוק כבר יעשה את שלו. יינן היקב שרון ביטון קיבל בקבוק מדהים שמאפיל על כל נוזל שהוא ביקבק בו. יועץ היקב, ארקדי פפיקיאן, לא אשם, אני בטוח שדעתו המקצועית רק נשמעת ויעודו הינו מיתוגי בלבד.

 

אתר היקב

 


חזרה לתחילת העמוד


סירה 2007 יקב צ'ילאג


מאת שף אלון גונן


המילה סירה מאוד חביבה עלי היא ישר זורקת אותי לצמח שאני אוהב בשם "סירה קוצנית"
אף על פי שמה הקוצני הקוצים לא באמת ממש דוקרים וזהו צמח כל כך ישראלי בעיני. משמש לחומר בערה, כצמח מרפא, ואפילו למילוי של מזרונים בעיקר בשדה.
אז למה אני מדבר על סירה קוצנית כשמדובר בכלל ביין הסירה של יקב צ'ילאג. העניין הוא שרב עושי הסירה בארץ מיצרים יין בסגנון מסוים ולכולם פחות או יותר יש את אותו אופי, עוצמתיים, עתירי ריחות, ולא תמיד בעלי אמירה ייחודית של היינן. בטעימת הסירה של אורנה צ'ילאג שערכתי השבוע ביקב שלה ביהוד טעמתי משהו אחר. היין תוקפני יותר, בעל אמירה מאוד חזקה של טעמי עשבי תיבול טריים, מרווה, אורגנו, זעתר, מעט ציפורן  מתגלה ושפע של תבלינים ישראלים בקעו מן הבקבוק. בטעימה היין עגול מאוד, חמאתי. הפה מתמלא בעפיצות נעימה וקלילה אך בד בבד בעל אפטר טייסט תוקפני מאוד שמחזיר עפיצות מורגשת יותר ושוב ממלאה את חלל הפה בטעמי פרי משובח. לא מצאתי ביין פירות יער אדומים, לא מצאתי אזכור של דובדבנים בשלים ואפילו לא של פלפל שחור שמאוד אופייני לזן הזה. יש פה סירה שמוציא טעמים של ענבים. מה לעשות. נראה שאורנה הצליחה להפשיט את כל בגדיה כשהיא עשתה את הסירה הזה וגרמה לענבי הסירה המשובחים שלה להיות במערומיהם ולא לקבל שום תחפושת של פרי כזה או אחר. נטו ענבים. יופי של יין.

יקב צ'ילאג : שבזי 12 אזור תעשיה יהוד.
מחיר היין: 85 ₪


חזרה לתחילת העמוד

 

לבן 2010 יקב ססלוב
ביקורת יין: שף אלון גונן
בלנד של ויוניה, גוורצטימינר וסובניון בלאן.
11.5 אחוזי אלכוהול, ללא חבית, יין חצי יבש.




מרקחת של שלושה זנים מאוד דומיננטיים שכל אחד מהם אוהב להיות סוליסט.
כששמעתי על החיבור ביניהם דמיינתי רוחות ושדים שנלחמים בבקבוק ומנסים להיאבק מי יהיה הדומיננטי וייתן את הטון ואיך יתחבר סלט הפירות הזה למשהו הומוגני ומהנה. כל זן מאופיין בטעמים ובריחות שונים. החל מפירות ההדר, הגויאבה, התפוח, המשמש האננס הבשל והליצ'י הפרחוני, כל אלה צרכים לחיות יחד בבקבוק דחוס.
אז מה מביא ייננית כמו רוני ססלוב לקחת זנים אצילים ולעשות מהם בלנד כל כך ייחודי.
התשובה פשוטה מאוד לאחר שטועמים מהיין הלבן הזה.

עם פתיחת הבקבוק בוקעים ממנו ריחות נפלאים של קיץ מרענן, פירות צעירים ומתקתקים תוקפים את האף ומעניקים חווית נפלאות. בטעימה אפשר לחוש בשפע הפירות שממלא את הפה ואפשר לזהות את טעמי הגוורצטימינר בעל ריחות וטעמי האשכולית, האננס הבשל, הגויאבה ופרחוניות הליצ'י. זן הויוניה משחרר טעמי משמש צעיר ומחוספס וכמובן הסובניון בלאן שמעניק חמיצות נפלאה וטעמי אגס ותפוח בוסרי מעט. הסוד הוא בבחירת ענבים איכותיים ובחירת זמן בציר נכון על מנת לקבל ענבים בשלים בעלי מתיקות מאוזנת, הסוד הוא גם בבחירת האחוזים בבלנד, לתת משקל למתיקות שעוטפת את חלל הפה וחמיצות שמנקה ומקררת את הפה להכינו ללגימה הבאה.

השילוב נפלא בעיניי ומעניק אין ספור חוויות לשותה. היין צריך להיות מוגש קר מאוד.
מאוד מתאים לסלטים קיציים, גבינות קשות וקינוחים.

לאתר של יקב ססלוב


חזרה לתחילת העמוד

יקב זאוברמן: ביקורת יין. מאת : שף אלון גונן
מרלו 2008
"אנחנו ביקב זאוברמן מייצרים את היין הטוב ביותר"




שנת 2008 נחשבת לשנה מוצלחת מאוד מבחינת האקלים שספגו הגפנים בארץ, הגשם הגיע בסדרות של מספר ימים שלאחריו יצאה השמש, מה שאפשר לאדמה לספוג לתוכה את המים באופן מקסימלי ולא היה סחף של קרקע ושלוליות שגורמות לאובדן מינרלים.
הבעיה היא שלא כל שנת בציר טובה הופכת את היין שבוקבק ליין טוב. לא מספיק אקלים טוב, צריך לדאוג לטיפול נכון ויסודי בכרם, צריך להקפיד על בציר סלקטיבי, צריך להוביל את הענבים בתנאים נכונים, צריך לסחוט בעדינות, צריך תנאי סניטציה טובים, צריך חביות משובחות, צריך טיפול מסור ונאמן בכל חבית, צריך אולי  אפילו יועץ חיצוני שיבוא וייתן חוות דעת מקצועית ולא משוחדת ולו על מנת להוציא את היינן משיכרון העשייה והקיבעון שאפשר להיתפס תוך כדי העבודה והטעימה של היין שוב ושוב. קל מאוד להתאהב במוצר שעושים ולחשוב שזה נקטר האלים, קשה מאוד לשמוע חוות דעת מקצועית שמנוגדת לטעמם האישי. הייננים הטובים מקשיבים גם לדעות אחרות ומחליטים בהתאם. והכוונה היא להקשיב לאנשי מקצוע וקולגות ולא לחברים שעוזרים כבדרך אגב בעשייה.

יקב זאוברמן הוא יקב בוטיק קטן שמגדיר את עצמו "כיקב בוטיק יוקרתי המייצר כמות קטנה ומוגבלת של יין תוך הקפדה מרבית על כל תהליך היצור מהגפן והענב עד בקבוק היין".
האמונה שמלווה את עשיית היין ביקב זאוברמן היא "היין חש את בעליו ומגיב בהתאם"
מטרת היקב: "ליצור את היין הטוב ביותר".
הביצוע: " אין פשרות ואין התחשבות בעלות כלכלית. ייצור כמויות קטנות ואיכותיות, המגע והטיפול ביין נעשה כאשר מצב הרוח והאנרגיה מתאימים ולכן רק איציק זאוברמן וחבריו מטפלים אישית ביין".

השנה יצא המרלו 2008 לטעימה. להלן חוות דעתי:
למרלו 2008 הוספו 8 אחוזי קברנה סובניון מסדרת LIMITED EDITION 2008
. היין, עם 15.1 אחוזי אלכוהול. יין בעל צבע אדום עז כמעט אטום, ריחות של פירות שחורים בשלים ומתוקים, ריח האלכוהול מורגש והוא לא מתאדה כמצופה לאחר מספר דקות עירבול בכוס, היין כבד ושומני ומעניק חוויה כשמתבוננים בו אבל פה זה מסתיים. בטעימה ליין אין קשר לריח והוא משחרר טעמים כבדים מאוד של פרי בשל מידי שהעץ משתלט עליו ולא מאפשר לפרי להתמודד איתו, מרירות קלה ממלאה את חלל הפה ובבליעה היין צורב מעט. האפטר טייסט פּוֹרְטי מידי ומתוק מידי. יין קשה מאוד לשתייה. ההתעקשות לעשות יין סוליסטי במקרה הזה לא צלחה לעניות דעתי. ככל שאני מנסה לחבר מנת אוכל ליין הזה שהוגש עם אוסובוקו טלה בבישול ארוך ולאחר מכן נוסה עם גבינות ארומטיות ומבושלות לצערי היין קלקל את חווית האוכל.

info@zaubermanwines.com
יקב זאוברמן פינס 50 גדרה


חזרה לתחילת העמוד

מרגלית-יינות בציר 2009
טעימה שנערכה במסעדת הקומה ה 11 מלון קראון פלזה סיטי סנטר עזריאלי.
השתתפו: שף אייל רוזנברג, שף אלון גונן, כהן אורי מנהל טרקלין העסקין, דר' עודדה בנין גורן (חיך נשי)
לצורך ריענון תפריט ה VIP של המלון אנו עורכים מידי פעם טעימות של יקבים שלא מופיעים בתפריט, על מנת לשקול הכנסתם.




יקב מרגלית:
מאת שף אלון גונן
יינות יקב מרגלית אינם מושקים באופן מלאכותי והגפנים מסתפקים בגשם החורפי שהם מקבלים, למעשה הגפן שמחפשת את המים דואגת להצמיח שורשים עמוקים ולינוק כל טיפת מים ומינרל בעומק האדמה. אם זה טוב ליהודים השיטה הזו אני לא יודע. זה בטח לא בא ממקום של קמצנות בלשלם על מי מקורות אז אני מניח שזה בא מתפיסה שכשהגפן בסטרס היא דואגת לעצמה לבד וסטרס כנראה מוציא ממנה את המיטב. אין גם צורך בדישון רב ואין גם צורך בהדברה מסיבית בכרמים בגלל זה, לדברי היקב. הענבים נבצרים החל מחודש אוגוסט ועד אוקטובר במיכלים קטנים שעל פי המסורת של היקב הוא מגייס את קהל לקוחותיו הנאמנים על מנת לבצור את הכרמים.

בטעימה:
קברנה סובניון 2009 כרם קדיתא.
צבע היין שחור ואטום, בוהק ומעט שומני בכוס. ריחות פירות בשלים ממלאים את הפה. קברנה עוצמתי שרוכך עם מעט מרלו. יין שיתאים למנות הראשונות של המסעדה כדוגמת כבד האווז או הסלט של שקדי העגל ברוטב פירות היער. (אהבנו את היין)
מחיר לבקבוק 190 ₪

 

קברנה-סוביניון 2009 Special Reserve
יין שחור סגול מרוכז מאוד, לקברנה סובניון הוספו 17 אחוזי פטיט סירה שמעניקים ליין את הצבע והייחוד שלו. היין היה בדקנטר כחצי שעה ולא נפתח, לאחר עוד רבע שעה בכוס התחילו לצוץ מינורית ריחות של פירות אדומים, קצת אספרסו, קצת פלפל שחור הכלב קצת. היין הוחזר לדקנטר לעוד שעה ונמזג שוב לכוסות והפעם הריחות כבר תקפו אותנו והיו בשלים וארומטיים מאוד. אולם היין היה עדיין עצור בטעמיו ונראה כי טעמים בוסריים משתלטים עליו. עפיצות גבוהה והיין החליק עם צריבה בגרון. היין אמור להשתמר שנים רבות על פי היקב. לא נראה לי שלקוח שישב במסעדה ימתין כשעה וחצי ללגום מהיין הנוכחי. היין לא מוכן לשתייה מבחינתנו ולא התחברנו אליו גם עם טעימת אוסובוקו טלה שניסינו איתו.

 

קברנה-פרנק 2009 כרם בנימינה:
קברנה פרנק עם תוספת של 5% קברנה סובניון.
צבע ארגמני צלול, ריחות של פרי צעיר עם מעט צימוקים ושוקולד. בטעימה היין ממלא את הפה באפיצות ויובש שדי בולם את הטעמים המצופים מקברנה פרנק כדוגמת טעמים ירקרקים. קברנה פרנק שונה ומעט מוזר, הידיעה כי אנו לוגמים קברנה פרנק זני ולא מקבלים את הטעמים האופייניים לא עשתה לנו את זה בלשון המעטה. והשאלה היא למה ליצור יין זני ולא למצות ממנו את סגולותיו המיוחדות הרי לשם כך הוא זני. יכול להיות שלקוחות שטעמו כבר אין ספור קברנה פרנק יתלהבו מהעניין שיש כאן קברנה פרנק ללא קברנה פרנק. סוג של מולקולריות אולי. אין לנו מנה כזו במסעדה  סליחה. גם לא תהיה.

מחירי היינות ביקב נעים בין 165 ₪ ל 230 ₪


(השאלה ששאלה אותי עודדה אחרי הטעימה העלתה חיוך של מבוכה על פני "אם לא משקים ולא מרססים ולא מדשנים ואת הבציר עושים מתנדבים למה היינות כל כך יקרים?")
לא יודע עודדה יקירתי, לא יודע.

 



חזרה לתחילת העמוד

יקב הר ברכה
יין, אדמה, חיים והדרך ביניהם...
מאת שף אלון גונן




ליין מבחינתי אין גבולות, הוא נועד לשמח אנשים, הוא נועד לקרב לבבות ומעניק פרנסה לעשרות משפחות יהודיות, ערביות ונוצריות החל מהנטיעה ועד הבציר. יקב הר ברכה ממוקם בישוב הר ברכה. הנשימה נעצרת כשצופים על הנוף המתפרץ מכל עבר. הכרמים נטועים לאורך הר גריזים בגובה 840 מטרים והם חשופים ב 360 מעלות כך שבכל ימות השנה הם סופגים אוויר חם וקר ממערב, צפון דרום ומזרח. מנות הקור הרבות וחשיפת הענבים לשמש בצורה סימטרית גורמת לענבים להגיע לבשלות יחד והבציר מהבחינה הזו מושלם.
הינן ניר לביא הקים את היקב בשנת 2007 ונטע מרלו וקברנה סובניון, עם התפתחות היקב והביקוש לענבים המובחרים שנקנו בעיקר על ידי יקבים גדולים שהפיקו מהם את הסדרות המשובחות של יינותיהם, החליט ניר לייצר יין ופתח יקב גראג' ודאג לנטוע גם סוגי ענבים תומכים כדוגמת קברנה פרנק ,שיראז ופטי וורדו. הכורם והיינן יורם שלום מיקב אלכסנדר ליווה את ניר והעניק לו  מפילוסופיית יקב אלכסנדר שלדעתי מורגשים בינות הר ברכה.
התיירים הרבים שמגיעים לסיורים באזור מגיעים ליקב הקטן שנמצא בכניסה למושב (משק 84) ונהנים מטעימת חביות ייחודית והסבר על גידול ענבים באדמת השומרון.
במסעדה שפתח ניר לביא לא רחוק מהיקב אפשר להזמין ארוחות חלביות או בשריות לצד יינות היקב ולשבת בין עצי תפוח, אגס וזית ולהתפעל מפיסת הנוף האלוהית הזו.


בטעימה:
קברנה סובניון 2007 (איש הרים)
12 חודשי חבית, 13.5 אחוזי אלכוהול.
צבע היין בורדו עמוק וצלול. ארומות פרי צעיר עם איזכור לאניס. היין עוטף את הפה בטעמי פירות שחורים, מעט אספרסו ומעט מנתה מעלות חיוך על הפנים. היין בשל ובעל גוף חזק, אפטר טייסט עדין ועפיצות מאוד נעימה. היין בעל חמיצות טובה שמאזנת את הטעמים הבשלים.
היין מאוד מפרגן לאוכל
70-100 ₪

בלנד 2009: קברנה, מרלו, פטיט וורדו.
14 חודשי חבית, 13.5 אחוזי אלכוהול.
בלנד בורדו קלאסי. ארומות של פרי בשל, ריחות של אדמה ופטריות חורש בוקעים מהיין לצד ריחות עשבי תיבול של מרווה וטימין. .בטעימה מתגלה יין עדין ומלא, היין מאוד חמאתי בבליעה ובעל אפטר טייסט של פלפל ירוק ושיזף בשל.
גם היין הזה מאוד זקוק לאוכל לידו וזה מה שאהבתי בו הוא ליווה סטייק עסיסי שהוגש מהגריל ולאחר כמה דקות ערבול בכוס הוא היה מדהים בעיניי.
מחיר: 70-100 ₪

יין בסגנון פורט:
ריחות של צימוקים ושיזף בשל, מתיקות מאוזנת ואלכוהול מינורי. לחובבי יינות סגנון הפורט הוא יהיה מעניין עם קוביית קרח בימות הקיץ החמים.
מחיר: 50-70 ₪

יקב הר ברכה: מושב הר ברכה: 0525-775-156     02-3371788

 



חזרה לתחילת העמוד

יקב בן חיים
עוצמת החביות עושה זאת שוב.
קברנה סובניון 2007 (חשיפה ראשונה)
מאת שף אלון גונן




יקב בן חיים עבר לאחרונה למתחם הירוק ברחוב השרף 1 ברמת השרון.
יקב חדש שמבוסס על סביבה ירוקה, גג שמייצר חשמל, מיחזור מים מהיקב להשקיה סביבתית, דישון בשאריות ענבים ועוד. המתחם מיועד גם להפוך לבר יין אינטימי ומיוחד בו איתי בן חיים רואה פסנתר שסביבו זוגות מאוהבים או סקסופון שמנגן ג'אז לרוכבי הארלי קשוחים. המקום החדש טומן בחובו אין ספור אפשרויות לקרב את היין לקהל שחובב יינות  צעירים וקלילים ועד ליינות עוצמתיים ושונים כמו של יקב בן חיים.
בסדרה הצעירה אפשר לקבל יינות רעננים וקייציים ובעלי טעמי פירות מודגשים והם לא היו בחביות עץ.
בסדרה המסורתית: אנו מוצאים יינות מתבגרים יותר, יינות ששהו תקופה של 12 עד 14 חודשים בחביות. אלו יינות תוקפניים יותר בעלי חומציות מאוזנת ופירותיות מינורית, ריחות טובים של ענבים בשלים ואפטר טייסט חוויתי.

הסדרה השמורה: רזרב. יינות ששוהים לפחות 18 חודשים בחביות עץ כשרובם צרפתיות חדשות,
החלקות המשובחות ביותר של היקב עוברים דילול והענבים נבצרים ידנית.

סדרת הגראנד רזרב: היינות שוהים לפחות 24 חודשים בחביות עץ צרפתיות חדשות. זה יין שמיועד ליישון מאוד ארוך וסידרה זו קוטפת מדליות זהב בכל שנה.

קברנה סובניון 2007 נעטף בימים אלה בתווית ויעלה למדפים ביקב. זהו יין ששהה בבקבוק כמעט שנתיים עד שאיתי בן חיים החליט שזה הזמן לחוויה המדהימה הזו.
בטעימה: היין בעל צבע סגול כמעט אטום, ארומות של פרי בשל ומוצק, מעט אניס וריחות עץ  טובים ורגועים. בטעימה היין מאוד לעיס וממלא את חלל הפה בטעמי פרי טרי ורענן, לצד שיזף אפשר לחוש טעמי אניס ופלפל ירוק, שוקולד מריר ואספרסו משובח. זה יין שעובד בכוס וממשיך כל הזמן לרגש ולהפתיע.



חזרה לתחילת העמוד

השקת יינות יקב צובה 2010
בחברה הסקוטית למשקאות

יקב אבידן


ביקורת יין מאת: שף אלון גונן.

יקב צובה נמצא באזור גידול הענבים בהרי יהודה והוקם ב 2005 כענף בקיבוץ. החלקות בהן גדלים הענבים הן אדמת הטרה רוסה הממוקמות בטרסות עתיקות. כרגע מייצר יקב צובה כ 45000 אלף בקבוקים ועם כניסת חברת השיווק הסקוטית למערך ההפצה של יינות צובה יעלו מספר הבקבוקים בעוד כמה עשרות אלפים במהלך השנים הבאות.
אזור גידול ענבי יקב צובה הם מהמשובחים בארץ  אם לא המשובח ביותר וכאשר יש חומר גלם טוב צריך לעמול קשה על מנת להרוס אותו. כאשר מדובר בייצור יינות זניים ביקב צובה יש דגש על אחוזי אלכוהול שפויים וסוף סוף יש יינן שמבין שבארצנו החמה להחריד צריך יין בעלי אחוזי אלכוהול שפויים על מנת ליהנות ממנו אך יחד עם זאת ביינות הזניים יש הרגשה שחסר יחודיות וטאצ'
לעומת סדרת " מצודה " שמורכבים  מבלנדים בו היינן פול דאב רקח יופי של יינות .

שרדונה :
ריחות עדינים של קרמל ומעט עץ מנסים להתחבר לניחוח גרדת לימון צעיר ולא כל כך בהצלחה. העץ מעט משתלט וניחוחות הפרי נעלמים מהר מאוד עם ערבול הכוס. גם בטעימה טעמי הפרי נעלמים מהר מידי ונשאר יין חסר נוכחות בפה אולם האפטר טייסט כן משחרר טעמי פרי טובים.

פינו נואר:
לא ברור לי למה מתעקשים בארץ להכין פינו נואר. יין עם אופי צרפתי שקשה מאוד להתמודד איתו בארץ.
ליין צבע בהיר ומעט אנמי, בערבול הכוס הנוזל מאוד מימי וקשה לו לשחרר ניחוחות מוכרים של פינו.
כחובב פינו צרפתי לא מצאתי עניין ביין הזה שמזכיר דווקא פינו נואר קליפורני שמאופיין בריחות ובטעמים מינוריים, דלילות צבע ומימיות. אפטר טייסט מריר.

שיראז 2008:
14 חודשי חבית, 13.5 אחוזי אלכוהול. שיראז קליל, נעים, ריחות טובים של פרי , צבע סגול בוהק, טעמי ענבי השיראז ממלאים את הפה , היין חמאתי ובעל אפטר טייסט  קלוי מעט שמעלה חיוך . לחובבי השיראז המהנה והלא מתחכם זה יופי של יין.

קברנה סובניון 2008:
14 חודשי חבית , 13.5 אחוזי אלכוהול. יין רך, קליל ובעל ריחות טובים של פטל צעיר, היין לעיס והפה מתמלא בטעמי פרי טוב. יין אלגנטי ומאוד חמאתי.

מרלו 2008:
14 חודשי חבית, 13.5 אחוזי אלכהול. מרלו קלאסי מענבי הרי יהודה השונים כל כך מהמרלו הצפוני.
ניחוחות טובים של פרי בשל מעט שיזף ואספרסו מעניקים אלגנטיות ליין. טעם עשיר של פרי עוצמתי יחד עם חמיצות טובה שמאזנת את המתיקות  .

מצודה 2007:
75% קברנה סובניון, 20% קברנה פרנק, 5% מלבק.
24 חודשי חבית, 14% אלכוהול. היין שופע ריחות טובים ומורכבים המתפתחים ל הזמן עם עירבול הכוס, טעמי פרי אדום בשל ממלאים את הפה והמלבק העניק יחודיות של שיזיף בשל. היין מאוד לעיס ומאוד חמאתי. יין אלגנטי מאוד ומעניין יהיה לטעום אותו עוד כמה שנים.

מצודה 2009: (טעימת חבית)
קברנה סובניון, מרלו, קברנה פרנק, מלבק.
ניחוחות עשירים של פרי בשל, יין לעיס מאוד, חמאתי מאוד ובעל אפטר טייסט מורכב ויחודי.
גם כאן יש מורכבות של פירות בשלים יחד עם איזון טוב של חמיצות שמתקבלת מהקברנה פרנק שמעניק טעמי עשבי תיבול ופלפל ירוק. (בהנחה שהיין ישמור על אופיו והביקבוק יהיה תקין אני מניח שזה יהיה אחד מהיינות הטובים שיהיו על המדפים).



חזרה לתחילת העמוד

יקב אבידן - רוזה
לתפוס את האורגזמה במעופה

יקב אבידן


מאת אלון גונן

הרוזה הורכב על ידי צינה אבידן ייננית היקב וענבי הגראנש נבחרו להיות דומיננטים ליין הוספו מעט ענבי קריניאן ומעט ענבי מרלו על מנת לתבלו ולתת לו עומק וטאנינים.

ענבי גראנש: הענבים מבשלים מאוחר יחסית והם מאופיינים ברכותם אולם עם אחוזי אלכוהול גבוהים יחסית. הענב נח לגגידול אולם על מנת למצות את הפוטנציאל הגלום בענב הזה יש בקרה מתמדת בעת הגידול ויש לדאוג לדילול רציני כדי לקבל חומציות טובה וטאנינים.

בטעימה:
צבע היין אפרסקי צלול, ריחות טובים של ענבים בשלים ופירות יער צעירים, רוזמרין וטימין ומעט פלפל שחור אף הם עולים בהרחה ומכינים אותנו לקראת הבאות בלגימה. הפה מתמלא בעפיצות נעימה ומתיקות מאוד מאוזנת מציפה את הפה. טעמי פרי טוב וחמיצות נפלאה מתמזגים עם עוד ועוד פירות צעירים והיין כל הזמן עובד ומשחרר ניחוחות וטעמים מרעננים. מעט מרירות בבליעה ואפטר טייסט חמאתי הופכים את הרוזה של יקב אבידן למקסים בעניי.
יופי של יין


חזרה לתחילת העמוד

יקב אייל
ביקורת יין : שף אלון גונן.

יקב אבידן


בטעימה:
קברנה סובניון 2008 בתוספת 15% מרלו אזורי.
13.7 אחוזי אלכוהול,  14 חודשי חבית שחלקם היו חדשות . היין בעלי טעמי שזיף צעיר , פירות יער חמצמצים, והמון תבלינים בוקעים מהיין. רמת החומציות של היין הדהימה אותי ויש הרגשה שנמצאה הנוסחה בין רמת המתיקות לחומציות הנדרשת ביין בכלל וביין הקברנה 2008 של אייל.

קברנה סובניון 2009 (כשר)
14% אלכוהול, 14 חודשי חבית.יין בסגנון עולם ישן קלאסי גם בריח וגם בטעם. ריחות חווה בוקעים מכל עבר, פטריות, אדמה טובה, מעט רוזמרין ופלפל ירוק. בטעימה היין מאוד בשל, טעמי ריבה לא מתוקה מידי ממלאה את הפה ויחד עם חומציות מאוזנת הופכות את היין למאוד מהנה, בשל וחמאתי.

מרלו 2008 בתוספת 15% קברנה אזורי.
13.7% אלכוהול. 14 חודשי חבית.
צבע היין סגול נעים עם שוליים בהירים בטעימה המרלו מאוד עדין, חמיצות טובה, עפיצות מאוד נעימה ויש אפטר טייסט מלא ונעים.

מרלו 2009 בתוספת 10% קברנה אזורי. (כשר)
13.8% אלכוהול, 14 חודשי חבית.
יין בשל ועמוק מאוד, ריחות דובדבן אדום בוקעים מהיין, טעמי פרי צעיר, שוקולד, אספרסו ותבלינים טובים. היין עמוק מאוד, חמאתי ובעל גוף חסון. יופי של יין.

שיראז 2009 בתוספת 10% קברנה סובניון.
13.3 אחוזי אלכוהול.
ריחות חווה טובים בוקעים מהיין, היין מאוד לעיס וחמיצות טובה מאזנת את הטעמים הבשלים שהשיראז נותן. היין ממלא את הפה בחוויות של טעמים. יין מצוין.

קריניאן בתוספת 10% שיראז.
13.2% אלכוהול.
ין טוב, עמוק ומלא. צבע אדום בוהק. ביקב אייל מעלים את הקריניאן לקידמת הבמה ונראה לי שסוף סוף מתחילים להתייחס איליו בהתאם.

לסיכום:
היינות של אייל אוחיון מאופיינים באיזון מדהים של חומציות ופירותיות . אני אוהב את עיקצוצי התיבול הנוספים שמעניק אייל ליינות הזניים. קצת מרלו לקברנה , קצת קברנה למרלו, קצת שיראז לקריניאן. המשחק הקטן הזה העניקו יחודיות ליינות של אייל והם ללא ספק שווים טעימה. שאפו

 

כתובת: מושב גבעת נילי

טלפון: 057-7744135

דוא"ל: Eyalwinery@gmail.com



חזרה לתחילת העמוד


יקב צ'ילאג: הפתעת הקיץ.
חשיפה ראשונה
יין לבן מענבי שנין ופרנצ' קולומבר מבית היוצר של אורנה צ'ילאג.

מאת שף אלון גונן


במסגרת יקב פתוח שעורכת מידי פעם אורנה צ'ילאג מגיעים ליקב חובבי יין ומועדון לקוחות היקב לטעום יינות ולהנות מהסבריה של אורנה לגביי יצור היין. במקום נפתחים בקבוקים מסוגים שונים ואנשים טועמים, מביעים דעתם בקול רם והאינטראקציה עובדת. חוות דעתו של הטועם וחובב היין מתקבלים בברכה אצל אורנה. ימי שישי אצלי זה יום סיבוב יקבים פעם הייתי עושה זאת על האופנוע היום אני עושה זאת עם טועם יין נוסף שאט אט אני מגלה כי טעמו ביין מתחיל להשתבח ברור שהוא לא שותה אלא מכניס את האצבע לנוזל וטועם ואז את הרגע הזה, את הרגע שתווי פניו משתנים אני קולט ואני מזהה אם טיפת היין שנחה על לשונו מרגשת אותו או מעקמת לו את הפרצוף. מה אני אגיד לכם. אין לתינוקי הזה שלי שום פיספוס.
לאחר טעימות היינות האדומים פנתה אורנה למיכל הנירוסטה שעמד לו בצד ומזגה לי מתוכו יין לבן. ההפתעה הייתה גמורה. זו פעם ראשונה שיקב צ'ילאג מכין יין לבן והאמת התרגשתי. היין בכוס היה צלול ובוהק.
היין שופע ארומות וטעמים של פרי צעיר, אשכולית קרמל וטופי. מי שאוהב מרשמלו יופתע לגלות אותו ביין וזה כשלעצמו מעלה חיוך.
היין מאוזן מבחינת חומציות ויפה עשתה אורנה שהוסיפה לשנין, שהוא ענב חומצי למדי גם פרנצ' קולומבר שהעניק מעט איזון ובסיס טוב. מענבי השנין מייצרים יינות מרתקים, שעשויים להגיע לטווח יישון ארוך מאוד. כרגע היין החדש של צ'ילאג ,צעיר פרחוני ופירותי, לדעתי עם התבגרותו יקבל עומק ומורכבות.
היין יבוקבק במהלך החודש הקרוב ולאחר רגיעה קלה בבקבוק ייצא למכירה. זה ללא ספק הפתעה לחובבי יינות צ'ילאג ולכל מי שמחפש משהו מעניין לימות הקיץ החמים המצפים לנו.
מחיר היין טרם נקבע.


יקב צ'ילאג:
רחוב שבזי 12 אזור תעשיה יהוד
אורנה צ'ילאג: 0544562057

חזרה לתחילת העמוד

 

יקב צרעה מציג : יינות חדשים
גוורצטימינר 2010 ,הרי יהודה 2009 .

מאת שף אלון גונן

בתחילת שבוע שעבר הוזמנתי לטעימות המנות החדשות של מסעדת 2C במגדלי עזריאלי ברשות השף ארתור בילדר. מסעדת 2C ממוקמת בקומה ה 49 וזו אחת המסעדות הטובות הכשרות והיפות ביותר בתל אביב. תפריט הקיץ שנטעם היה מרענן, טרי ועכשווי. לצד המנות שהוגשו חיכתה לנו הפתעה. לשולחן הוגשו עם המנות שני יינות חדשים שטרם הושקו של היינן ערן פיק מיקב צרעה.

גוורצטימינר 2010 – שרש לבן:
גוורצטימנר יבש. צבעו זהב קש, צלול ובוהק. הארומות הבוקעות מהיין הן של דבש. ליין הוספו 15 אחוזי ענבי שרדונה מה שהעניקו לו גם ריח של פירות טרופיים קלילים. הוספת השרדונה לגוורצטימינר זה חשיבה קצת שונה. מצד אחד ענבי הגוורצטימינר הם ייחודים בטעמם ובמתיקותם ואי אפשר לטעות בהם מצד שני הם לא אוהבים לקבל לתוכם תוספות כאלו או אחרות ורב היקבים לא מעניקים לו תוספת כאשר עושים גוורץ זני. ערן פיק שחלקת השרדונה שלו סופגת המון גיר ומינרלים מהרי יהודה העניק לגוורץ המתקתק חומציות נפלאה מרעננת ופריכה על ידי הוספת השרדונה . התקבל יין מאוזן להפליא. ללא מתיקות של יין קינוח ואף היין קיבל גוף טוב ויציב.
הוורץ של צרעה הוא יין יבש הוא יין בעל יכולת התמודדות עם מאכלים עתירי חמאה, פירות ים ואפילו בשרים טובים. ללא ספק יין קיצי משובח.
מחיר לצרכן 100 ₪

הרי יהודה 2009: בלנד של72% קברנה סובניון, 18% מרלו , 10% סירה.
צבע היין אדום רובי, עמוק ובוהק. ריחות צעירים של פירות שחורים עם עשבי תיבול טריים ומעט מרווה. יש המון טעמי פלפל ליין. החמיצות שבו מרעננת והעץ מורגש ומעניק גוף טוב ועפיצות מהנה בחלל הפה. היין מאוד חמאתי בבליעה ויש אפטר טייסט נפלא של פירות. הסירה העניק ליין טעמים נפלאים ומיוחדים והוא מחבר בין שני האצילים הנוספים שיש ביין. גם כאן ערן פיק החליט על הסירה כתוספת תיבול מאוד מענינת. היין לדעתי צעיר מידי לשתייה וחובבי היין יהנו ממנו בעוד חצי שנה. זה יין שלדעתי יתיישן נפלא בבקבוק בגלל האיזון הטוב של החמיצות והגוף. היין נטעם לאחר שלושה ימים כשהיה פתוח והחוויה הייתה עצומה.
שאפו ליינן.
מחיר לצרכן: 85 ₪

יקב צרעה: קיבוץ צרעה
יקב צרעה
טלפון: 02-9908261
פקס: 02-9915479
info@tzoravineyards.com
שעות פעילות: א'-ה', 10:00-17:00, ו': 10:00-14:00
ביום שישי, 1.4 יושקו שני יינות החדשים:. ההשקה תתקיים ביקב בין השעות 10:00 - 15:00,


מסעדת 2C הקומה ה 49 מגדלי עזריאלי
אתר מסעדת 2C

חזרה לתחילת העמוד



יקב מאור:



מאת שף אלון גונן

השנה עבר היקב לאזור התעשיה של קיבוץ עין גב לא רחוק ממסעדת מרינדו, היקב מייצר שתי סדרות יין עיקריות: סדרת מאור הנחשבת לסדרה היוקרתית וסדרת קלאסיק היא מוגדרת כסדרה העממית, בטעימה שנערכה בשיתוף פעולה עם יקב אבידן ויקב סומק הטעים היינן דני מאור גם את הרוזה. דני מאור הוא היינן של היקב הוא חקלאי שמכיר את טרואר רמת הגולן ועוסק גם בגידול גפנים.

בטעימה:
רוזה: ענבי קברנה סובניון,
13.5 אחוזי אלכוהול. יין בגוון אפרסקי, צלול, ריחות טובים של פרי צעיר, בטעימה היין קליל , ענבי הקברנה מאוד מימיים, ואין כל תחושת עפיצות או טעם כל שהוא שממלא את חלל הפה. מעט מרירות מלווה את בליעת היין ואין כל אפטר טייסט.

קלאסיק 2007: קברנה,מרלו, קברנה פרנק.
בלנד ברודו קלאסי , בהרחה היין מאוד בעייתי,ריחות החווה הקלאסיים הצרפתים שאמורים להיות ביין מקבלים בבלנד של מאור ריחות די מעופשים ולא נעימים. בטעימה היין ממלא את הפה בפרי טוב ומעניין, היין שומני בכוס ויש אפטר טייסט נפלא העפיצות מאוד נעימה ומורגשת. לצערי אי אפשר לנתק את האף מהכוס וחבל.

מאור 2005 : קברנה,מרלו.
צבע היין ארגמני נוטה לאטום, ריחות טובים של חציר, אדמה לחה ותבלינים טריים, מעט מרווה וטימין מתחבאים להם ופורצים החוצה מידי פעם. עולם ישן קלאסי. היין שהה שנתיים בחבית וספג טעמים מורכבים של פרי שחור בשל מאוד, היין בעל גוף חסון , מאוד חמאתי בבליעה העפיצות לא משתלטת אבל מעניקה תחושת יובש וניקיון בפה. יופי של יין.

מאור 2004: קברנה,מרלו.
גם כאן יש עולם ישן במיטבו וריחות חווה מפתים עולים בכוס, בטעימה יש חמיצות נעימה וטעמי דובדבן בשל בוקעים בכוס, היין בעל 14 אחוזי אלכוהול שמעניקים תחושה טובה בפה. אפטר טייסט נפלא.

מאור 2003: קברנה סובניון.
בהרחה היין מעט מאופק ומאפשר לריחות הפלפל והפרי הבשל להיות מינורים לעומת הטעימה בו הפירותיות הטובה משתלטת על הפה ומעניקה תחושה טובה גם בבליעה וגם באפטרטייסט. הפה מתמלא בטעמי ווניל וקרמל עם חמיצות עדינה שעשות נעים מאוד.

יקב מאור:
ביקורים ביקב מתאפשרים בכל ימות השבוע, עם עדיפות לסופי שבוע.
אין שעות פעילות מוגדרות, את היינות אפשר לרכוש גם ביקב .
הביקורים בתיאום בלבד, מומלץ לתאם מספר ימים מראש. הסיור ביקב ללא תשלום.
לתיאום: דני מאור 6713011-054
יקב מאור

חזרה לתחילת העמוד



21.02.2011 חדר הטעימות של סבתא מרים רוטנברג:
סביב השולחן: דורון בלוגולובסקי (נכדה של מרים), שרונה פז-בלוגולובסקי, עפר יוכלמן.

מאת שף אלון גונן

פינו נואר 2008:
כדי להכין פינו נואר טוב, חייב היינן להיות עם האצבע על הדופק כל הזמן. זה זן שלא כל כך מתחשב ברצון היינן ויש לו אמירה משלו. פינו נואר טוב הוא יין מרגש, עוצמתי, בעל ניחוחות משכרים שמתפתחים כל הזמן והיין עובד בכוס שעות. ביקב ויתקין עושים פינו נואר. ביקב ויתקין עושים פינו נואר טוב.
השיטה היא בציר מוקדם משולב עם בציר מאוחר. שילוב של ענבים בעלי רמת חומציות גבוהה וענבים שנבצרים בבריקס מקסימלי. וכמובן מקצועיות בהבנת תיקוני חומצה לפינו. הפינו אוהב תיקונים אבל עדינים ובזמן. ופה היא גדולתו של היינן.
בטעימה: צבע אדום בוהק ומלא, שומניות נפלאה בערבול הכוס. היין בעל רמת חומציות בינונית עם טאנינים נפלאים הממלאים את חלל הפה בשפע טעמי פרי טוב. ריח הפינו נואר מרגש במיוחד ומעניק אין ספור התפרצויות מרגשות בכל ערבול הכוס. היין עובד ועובד ולא שוקט לרגע. סיומת חמאתית ובעלת אפטר טייסט שמעלה חיוך על הפנים.

מסע אחר 2009 ( סירה, קברנה פרנק, קריניאן)
בטעימה: צבע עמוק ודחוס, היין בטעימה בשל מאוד וממלא את חלל הפה בטאנינים חזקים ותוקפניים רמת החומציות בחלל הפה גבוהה אך מאוזנת בבליעת היין יש תחושה שהיין רוצה וצריך להישאר בבקבוק לפחות עוד 5 שנים. לדעתי אחד מהיינות העתידיים הטובים והמרגשים שיהיו לנו. לקנות עכשיו ולחכות איתו.

קברנה פרנק 2007:
צבע כמעט אטום, בערבול היין סמיך וכבד, החמיצות המאוזנת של הענב הזה נותנת אפשרות לטעמי הפרי לדבר. פרי בשל, מלא, מתיקות טובה. היין נותן הרגשה שהוא לא צריך אוכל לצידו. חמאתיות נפלאה ואפטר טייסט מרגש.
זה יין בשביל אנשים שרוצים לשתות יין ולא רק לדבר על יין.

קרינאן 2007:
היין בעל צבע אדום בוהק וזוהר. ריחות חווה בוקעים מהכוס והריחות משכרים ומדהימים ומכינים אותנו באופן מושלם ללגימה: יין לעיס מאוד, מלא, עמוק, פותח כל נקבובית בחלל הפה שמתחילה לצעוק אוכל ,אוכל ועכשיו. איזון טוב בין חומציות ומתיקות, זה יין מושלם לקרניבורים.

פטיט סירה 2007:
יין זני נפלא. עדין, חמאתי, מרגש: לתפוס את האורגזמה במעופה

 

חזרה לתחילת העמוד

 

יקב נחשון :ביקורת יין

מאת: כהן אילן

נתן ליפשיץ

יקב נחשון המחודש משיק 4 יינות חדשים. נתן ליפשיץ יינן היקב מעדיף יינות שנעימים לשתיה ולא בומבסטיים. בטעימת היינות שהושקו לא מצאתי קו מנחה שמוביל את היקב. היינות נעשים מתערובות של שנות בציר שונות ולא תמיד אנו יודעים את היחס בזני הענבים בבלנדים שהופקו על ידי ליפשיץ. השאלה הנשאלת היא האם יש פה ז'אנר חדש או שמא הקו המוביל הוא ניסיונות - ואם יוצא טוב אז הצלחנו. רמת האלכוהול ביינות עוברים את חמישה עשר האחוזים וגם כאן עולה בי השאלה האם יש צורך או רצון לפוצץ את פה הטועם ברמת אלכוהול, גבוהה לטעמי, על מנת לכפר על פגמים ביין. אין סיבה בעולם להצהיר על יינות קלים ונעימים לשתיה ובד בבד להגיע לרמת אלכוהול כל כך גבוהה ביינות הללו. מחירי היין ליקב הבוטיק המחודש סבירים בהחלט למי שאוהב את הז'אנר של עודף אלכוהול ועץ מרובה.

פושקין 2006
בלנד שמופק מענבי קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פרנק הנבצרו ב 2006 מכרמי קיבוץ נחשון. אין אזכור לאחוזי הבלנד שממנו הופק פושקין 2006,וגם בטעימה אין אפשרות לדעת מה יותר דומיננטי. בלנד קליל לא מרגש במיוחד. אחוזי אלכוהול גבוהים. תרומת העץ כמעט ואינה מורגשת. מחירו לצרכן 52 שקלים.

קברנה פרנק 2007
יין זני שהופק מענבי קברנה פרנק גם כן מכרמי נחשון. היין שהה בחבית 24 חודשים. צבע היין כהה ושחור. קברנה הפרנק מצטיין בטעמים ירוקים. בהרחה ובטעימה מקבלים הרבה פירות יער שחורים, מעט ריבתיים, ומעט פירות הדר מתגלים ונעלמים מייד וחבל. היין בעל רמת אלכוהול לא הגיונית של 16 אחוזים. מחיר לצרכן 68 ₪.

סלע 2006-2007
בלנד של ענבי קברנה סוביניון, קברנה פרנק, מרלו וסירה, מכרמי נחשון. הענבים נבצרו בשנים 2006 ו-2007.  היין התיישן במשך כשנתיים עד שלוש שנים בחביות. והיין בעל 15.5 אחוזי אלכוהול. טעמים של פירות יער שחורים עם רעננות של פרי בוסרי מתערבבים להם. טעמי תבלין מינורים ויש הרגשה ביין הזה של שאריות תבשיל שנאספו מכל השבוע והוכנסו לסיר אחד. מחיר לצרכן או במקרה הזה לצרחן 68 ₪.

איילון סירה 2007
יין זני שהופק מענבי סירה שנבצרו בין השנים 2005, 2006, 2007 ולאחר שהייה של שנתיים עד ארבע שנות חבית עורבבו יחד ובוקבקו. צבע היין סגול אדום. בעל טעמי פרי אדום, מעט תבלינים מעקצצים את הפה. בבליעה מורגשת מרירות באפטר טייסט, ציפיתי ליין לעיס ומורכב אחרי כל שנות העץ שהוא ספג אך גם כאן מתגלה יין אנמי ולא מרגש. היין בעל  15.5 אחוזי אלכוהול, מחירו 85 ₪.


יקב נחשון.
מרכז המבקרים פתוח בכל יום בין השעות 09:00 – 16:00,
ביום ו' 09:00 – 15:00, ובשבת מ- 10:00 עד השקיעה.
טל. 08-9278641
winery@nachshon.co.il
www.nachshon.org.il


חזרה לתחילת העמוד

 

יקב וילה וילהלמה: יין טוב, אוכל טוב, אווירה קסומה ומענגת.

מאת: שף אלון גונן
(היקב נמצא במושבה הטמפלרית במושב בני עטרות)

יינן היקב הוא עמרם סורסקי ויחד עם מוטי גולדמן הקימו מייזם משותף של יקב מרשים, יינות איכותיים וחשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. היקב מאופיין בחשיבה אחרת, שונה. חובבי היין הישראלי יופתעו מהגישה, יופתעו מהאירוח ביקב שבו אפשר ליהנות מארוחות בוקר מרשימות בכל יום שישי החל מהשעה 9:00 בבוקר ועד 16:00 במרפסת היקב כשכל גוש דן המדהים נפרש לעיניהם עד הים. היינות שיוצעו לכם עם ארוחת הבוקר הן מסדרת TIMELESS .

"מתחת לכל פקק שעם של כל בקבוק חבוי לו יין שהגיע לבשלות מלאה והוא מוכן באופן מושלם לשתייה"

גראנד שרדונה: יין שרדונה בעל טעמים מורכבים מאוד, ללא טיפת צביעות ישראלית של פירותיות וריחות מטהרי אוויר. שרדונה שעץ משובח עוטף אותו ותורם לו חוזק וחמאתיות מדהימה. לידו כל השאר מדברים צרפתית עילגת. 

מדוקברנה 2004: בלנד קלאסי של קברנה ומרלו.
בסגנון מדוק שבבורדו: גם כאן היין מתפתח כל הזמן בכוס. כל לגימה שונה מקודמתה. זה יין שהוא מאוד לעיס. הוא מזמין לידו אוכל. זה יין שכל פעם מעלה בי חיוך כשאני שותה אותו.

Timeless780 : בלנד של קברנה סובניון ומרלו הנבצרו ב-2007
יין בורדולזי שיש בו את כל המרכיבים הנכונים: צבע שחור בוהק, ריחות עזים בוקעים ממנו, ריח אדמה רטובה, ריח ריבתי לצד פרי צעיר כמעט בוסרי. הדואליות הזו מלווה את היין גם בטעמים השופעים ממנו. פרי בשל לצד פרי טרי. טחב קליל עם קינמון, וניל מחבית אמריקאית וקפה מחבית צרפתית. היין מרגש.

Timeless 929 : בלנד של קברנה ומרלו הנבצרו ב-2006
צבע היין אדום אטום ומאוד סמיך. פירות שחורים מפיצים ריחות נקיים ומורכבים מעט אקליפטוס ונענע. בטעימה מתגלים פירות בשלים של שיזף ופטל. מעט חמיצות מלווה את היין ומעניקה לו סיומת טובה. גם כאן השימוש בחביות אמריקאיות וצרפתיות מעניקות וניל, קוקוס ואספרסו מרוכז.

Timeless 1120 : בלנד של קברנה ומרלו משנת בציר 2006
יין כבד וסמיך. צבעו שחור כהה מאוד. ריחות בשלים של פירות יער וגם כאן יש עיקצוץ מרענן של נענע טריה, ביין מורגשת החבית האמריקאית ולאו דווקא הצרפתית. ווניל, קקאו, שוקולד ואספרסו. המון תבלינים בוקעים מהיין והיין מאוד לעיס. יין שצריך המון זמן בכוס. קצת רוקפור משובחת לידו או נתח של רוסטביף מאנטרקוט שמן. מוזיקה של מופע הקולנוע של רוקי ברקע וכל הגוף חווה אורגזמה.

054-4564526 מוטי גולדמן
03-9721988   וילה וילהלמה
www.villawilhelma.co.il


חזרה לתחילת העמוד

 

יקבי רמת הגולן

מאת שף אלון גונן

גמלא ברוט

לקראת השנה האזרחית הוצפתי ביינות מבעבעים ישראלים על מנת לחוות דעה עליהם. מתקפת הקאוות והשמפניות בחנויות היין והסופרים בשבוע האחרון הוא מטורף. אפשר למצוא יופי של דברים במחירים שפויים, אפילו שלושה או ארבעה במאה היו על מדפי הסקוטית והאמת בכלל לא רעים בתמורה למחיר.
כאשר מגיעים למבעבעים הישראלים הסיפור שונה לחלוטין מבחינת המחיר. אין יין שמתחיל מתחת לחמישים שקלים. ברוט פרייבט קולקשיין של כרמל וכמובן בלאן דה בלאן של ירדן לא במשוואה הזו. השקעה בענבים משובחים ותסיסה של שמרים והקפדת יישון הופכים את שני היינות האלה למבעבעים המובילים בארץ. יש הבדל מחירים כמובן אבל כל אחד על פי טעמו וכיסו.
כאשר אנו מדברים על היקבים שמתמחרים את יינותיהם במחיר בינוני אז יקב גמלא נמצא במשוואה הזו עם יינותיו שלא פעם מפתיעים באיכות ובמחיר.

בטעימה:
גמלא ברוט: 11.5 אחוזי אלכוהול, עשוי מזני הענבים פינו נואר ושרדונה. מיוצר בשיטת שמפיין המסורתית.
בהרחה היין שופע ריחות של פרי הדר בוסרי ותפוחי עץ ירוקים. בטעימה היין מאוד נקי ולא מתמקד באיזשהו טעם פרי מוביל גם לא של ענבים כמתבקש. לצערי הטעם הדומיננטי המורגש בפה הוא חומציות לימונית שלא נעימה בפה. גם בבליעה מורגשת תסיסת הבועות הלימונית והאפטר טייסט לא משפר את ההרגשה.
מחיר הבקבוק בחנויות הוא בין 60-70 שקלים .


מרלו ירדן 2006


שנת המלחמה, לבנון מספר 2. כרמים לא מושקים, כרמים לא מרוססים וכרמים שלא זכו לטיפול מסור אליהן הן רגילות. היינות של 2006 של רב היקבים שסבלו בגלל המלחמה די הופתעו מיכולת הישרדותה של הגפן. נכון שהיבולים היו מעטים יותר, נכון שהגפן לא נראתה מטופחת וזקופת קומה אבל הענבים היו משובחים והוכיחו לנו שוב שיד אדם לא תמיד רצויה והטבע עושה את שלו.
לצערי, מרלו רמת הגולן 2006 לא ידע להסתדר בעצמו עם רוחות המלחמה שנשבו ולא היה מורגל לחוסר הליטוף של עוצמת יקב רמת הגולן שמעניק ליקביו ואולי סורס בשל כך.

בטעימה שנערכה במתחם קסטיאל השבוע התגלה מרלו בעל ריח מינורי של פירותיות מתבקשת ממרלו צפוני, הריח נעלם תוך כמה עירבולים והשאיר נוזל אדום ללא כל ריח, אפילו אדי אלכוהול לא הצליח המרלו הזה לעלות בהרחה. טעם היין מיימי ומרירות ליוותה אותו ממגעו על הלשון ועד הבליעה. ללא כל אפטר טייסט ללא טעמי פירות כלשהן.
ביקשתי מזיגה מבקבוק אחר וגם כאן הטעמים והריחות לא הורגשו.
לאחר כחצי שעה בכוס עוד יותר התאכזבתי והרגשת התיקונים שנעשו ביין הזה הורגשו בצורה מאסיבית ואולי אפילו חובבנית משהו. טוב אולי אפשר להאשים את המלחמה.

לסיכום: לא ברור לי מדוע לא מצא היין הזה את דרכו ליינות הר חרמון. שם מקומו. יקב גדול ומוביל כמו יקבי רמת הגולן לא יכול להרשות לעצמו להוציא יין כזה לציבור לקוחותיו.

 


חזרה לתחילת העמוד

 

שאטו גולן

מאת שף אלון גונן

נטעם:  רוזה 2010, ענבי גראנש, ברברה וסירה.
צבע אפרסקי בהיר מאוד, היין בעל ניחוחות קלים של פטל, דובדבן ומשמש. בטעם מורגשת חמיצות נעימה שמשתלבת עם גוף טוב וחמאתיות בבליעה. יש מעט אדי אלכוהול שמסרבים לעזוב גם אחרי דקות ארוכות בכוס. לי באופן אישי חסר מעט צבע בעין.

גשם לבן 2009: ענבי רוסאן, גראנש בלאן ווייוניה.
היין צלול ונקי, ריחות מתקתקים של פרי טרופי קל, היין שהה בחביות עץ גדולות אך לא ניכר כי הן השפיעו על טעמו ואין זכר למעט עץ שהיה ממתן את המתיקות שיש ביין. המון טעמים היין משחרר לחלל הפה וגם פה חבל שאין משהו שיחבר את הטעמים של שלושת הזנים הדומיננטים שעורבבו יחד.
 
סירה 2007:
לדעתי, זה היין שהכי נכון שהיקב מייצר לטובת הסועד במסעדה. יין לעיס מאוד, בעל צבע סגול עמוק, המון תבלינים מאוזנים לצד חומציות טובה, מעניקים ליין רכות נעימה בבליעה.המון טעמים בשלים ולא מעיקים. כמו שכתבתי זה יין שיעניק חוויה מושלמת לארוחה טובה. יופי של יין.

מרלו 2008:
צבע סגול בוהק ועז. ריח מתוק של פרי בשל ריבתי משהו, טעמי אספרסו ושוקולד, טעמי פירות בשלים על סף בשלות יתר. ריח היין שונה לחלוטין מהטעמים שציפיתי לחוש בפה. לדעתי ליין מגיע עוד שנה ואולי יותר לשהות בבקבוק והוא טרם מוכן.

קברנה סובניון 2008:
גם כאן היין לדעתי אינו מוכן לשתיה ויש הבדל עצום בין הריח לטעם. גם כאן המתיקות משתלטת. הוספו לקברנה 10 אחוזי מרלו ו 3 אחוזי סירה.
לא כל כך ברור לי למה.

בלנד אדום 2008: גראנש, סירה, מורוודר.
האף שופע ריחות ארומאטיים של פירות, מעט מרווה, רוזמרין, קצת טבק ושוקולד. וואו, ממש מדהימים הריחות. טעמי היין שופעים, היין פשוט לעיס וממלא את חלל הפה בעוד ועוד טעמים של פירות מוצקים. שזיף צעיר, פרי יער שחור, מעט צימוקים ועוד ועוד. יין מרגש ללא ספק.

קברנה סובניון (סדרת אליעד 2008) מעט פטיט וורדו ומעט סירה.
צבע היין מרמז על היותו יין שהוקדשה בו מחשבה רבה.
זהו יין לעיס מאוד. כבד מאוד ושומני בכוס. עפיצות נעימה העוטפת את חלל הפה ומאפשרת לפה להתרגש מפירות משובחים והפעם, סוף סוף, אפשר לומר שטעמתי ענבים ביין הזה. הפטיט וורדו העניק עומק וצבע נפלא ליין והסירה העניקה חמיצות נעימה ואלגנטיות ליין הזה.
זה יין שהוא נתח הקצבים של היינן: שאפו.

 


חזרה לתחילת העמוד

 

סגל: קברנה סובניון יין לא מסונן 2007:
vive le Roi (יחי המלך החדש)

מאת שף אלון גונן

19 חודשים בחביות שונות. (צרפתי, אמריקאי ומזרח אירופאיות)
אלכוהול: 13.8 אחוזים.
צבע: שחור אטום מעט מהפנט אפילו.
ריחות: פרי צעיר ותוקפני המשתנה ללא הרף בכל ערבול וערבול. לאחר שעה בכוס היין זרק ריחות של פרי יער אדום וצעיר, לאחר כעשר שעות בבקבוק היין הפיץ עדיין ריח פרי צעיר מתובל בשוקולד, ומעט ווניל חרוך.
בטעימה: היין מתובל מאוד, פירותי מאוד, רענן וסוף סוף קברנה ללא טעמי ריבה המשתלטים. העץ מאוד מינורי אף על פי זמן היישון הארוך יחסית וזאת תודות ל 10 אחוזי מרלו שעידנו את הקברנה ונתנו לו מתיקות קלה מאוד ואפשרות לענבים לומר את דברם.
היין נקי מאוד בטעמים ונותן לכל תבלין לפרוץ בזמנו החופשי: ציפורן שמעקצצת את הלשון ולאחריה אקליפטוס ומיד אחריו באים טעמי שוקולד מריר אשר באפטר טייסט מעניקים טחב ומעט בשר מעושן.
עולם ישן במיטבו, יין קריר מרענן אך בד בבד יין עוצמתי בעל אמירה נוקבת שלא סותם את הפה לרגע. בכל לגימה יש לו מה לומר.
היין שונה בנוף הישראלי, זהו יין שאולי יעשה בית ספר לשאר היקבים שכל כך אוהבים אחוזי אלכוהול גבוהים, עץ שמשתלט וטעמי ריבה.
שאפו ליינן – יחי המלך החדש.


חזרה לתחילת העמוד

 

גינתון יקב בוטיק: לתפוס את האורגזמה במעופה.
מאת שף אלון גונן

אז מה צריך כדי להיקרא יקב בוטיק: מקום, ציוד מינימלי, קורס כזה או אחר, עודף כסף, שגעון, לעמוד בחוקים שלא כתובים באף מקום לגבי ייצור יין, ולהשתדל לא לעבור את ה 100000 אלף בקבוקים. זה פחות או יותר יש לתשעים אחוזים מיקבי הבוטיק שיש בארץ.
אז מה מייחד את יקב גינתון בהיותו יקב בוטיק?
ביקב גינתון חברו להם חברות ומשפחה יחד. חברות של דורון, בנג'ו וטל. שלושה גברים אשר עוטפים את היקב שלהם במושב גינתון כאילו הוא היה תינוק משותף של שלושתם. היקב לא מפואר, ללא מרכז מבקרים, ללא מניירות וללא השקעה עיצובית כל שהיא. כשעולים בשביל המוביל ליקב משהו באוויר משתנה, יש תחושה של
divine. הגעתי לארוע טעימות היינות שהיקב ערך לפני שבוע ובחצר היקב היו עשרות אנשים מחייכים, כולם עם כוסות יין ביד, כולם יחד, לא הייתה תחושה של קבוצות אנשים. נראה כי כולם הכירו את כולם. אני אוהב לעמוד מהצד ולהתבונן באנשים הלוגמים בפעם הראשונה את היין שמוזגים להם. אני אוהב להתמקד באזור הפה ועווית הגבה שאומרת הכל. המגע הראשוני של הנוזל האדום על הלשון המפעיל כל כך הרבה חושים וטעמים המתפרצים בבת אחת להבעת פנים אשר אומרת לי האם היין עבר את המשוכה או לאו. אהבתי לראות את הלגימה הראשונה מהמרלו 2006 של אותה גברת אשר עצמה את עיניה לכמה שניות ונתנה לי תחושה שהיא מפליגה לה אי שם וממאנת לחזור. רק הלגימה השנייה פתחה את עיניה וחיוך גדול התפרש על פניה. או אותה לגימה של השיראז מרלו 2006 שהקמטים של אותו אדם נעלמו לשנייה ברגע שבו הוא פתח את עיניו כל כך חזק, או אז ידעתי משהו שהוא חווה. הרגעים האינטימיים האלה של האנשים שלוגמים לראשונה מיינות גינתון הם ללא ספק  תחושה של "לתפוס את האורגזמה במעופה"

יינות היקב שהוטעמו בארוע:
מרלו כרמי יוסף 2006
24 חודשי חבית. חביות צרפתיות ואמריקאיות.
היין לעיס, בעל מורכבות של פרי בשל וניחוחות חזקים של אספרסו משובח ומרוכז.
גוף חסון ומעט מרירות בבליעה המעניקה אפטר טייסט מושלם. (טוב, אני רוצה עם היין הזה גוש אסאדו ועכשיו)

מרלו בן זימרה 2005 :
26 חודשי חבית. המרלו הצפוני שונה מהמרלו של השפלה ולכן ביקב העניקו לו עוד כמה חודשי חבית על מנת לתת לו כוח ויותר גוף. המרלו הצפוני בעל צבע סגול כמעט אטום, הניחוחות ללא ספק משובחים מאוד ומרגשים מאוד אך בד בבד בפה יש נפילה מסוימת לעומת הציפיות שלנו לאחר ההרחה. אט אט אנו מזהים את הפירות הבשלים הריבתיים שהיין מפיק ובגלל חוזק העץ לוקח לו זמן רב להפתח. רק אחרי עשרים דקות בכוס הוא מתחיל להתנהג בהתאם למה שהאף הפיק.

מרלו מהר ברכה 2006:
24 חודשי חבית. היין בעל צבע סגול עמוק בוהק, על גבול השחור, ניחוחות עזים של פרי בשל אך מעט תוקפני. האלכוהול יוצא החוצה וכאילו מזהיר אותנו שעדיין לא הגיע זמנו לשתיה. בטעימה היין מאוד מורכב ומאוד שומני בפה, מה שמעניק ליין יכולת להפתח עוד ועוד בחלל הפה. היין לדעתי לא מוכן לשתיה ובעוד מספר חודשים תהיה לו אמירה מאוד נוקבת.

שיראז מרלו 2005:
24 חודשי חבית בה נעטפו להם יחד 60 אחוזי ענבי שיראז 35 אחוזים מרלו ו 5 אחוזים קברנה סובניון.
יין מאוד אלגנטי, טעמים וריחות המתמזגים נפלא יחד. כל זן העניק לבלנד את הטוב שבו, עדינות של שיראז, ריחות וגוף של מרלו וקברנה שהעניק תוספת גוף ותיבול. טעמים מיוחדים של עשבי תיבול טריים. אניס, פלפל שחור ועיקצוץ של מרווה.

קברנה סובניון כרם בן זימרה :
יין מורכב מאוד, עשיר מאוד, לעיס מאוד. לא יודע כמה  בקבוקים ייצר היקב או נשארו ביקב אבל לעניות דעתי יין זה צריך להימכר רק לאנשים שאוהבים יין.

 


חזרה לתחילת העמוד

 

טעימת יינות סירה
מאת שף אלון גונן

היינות שנבחרו לטעימה הינם: שיראז 2006 כרם קאיומי של כרמל. סירה רזרב 2006 של יקב טוליפ. שיראז 2008 של יקב ברבדו, סירה 2007 של רמות נפתלי. להלן רשמי הטעימה וחוות דעתינו על היינות שנטעמו. הטעימה נערכה עם נתח סינטה ובתנאי מסעדה על מנת לבדוק את שילוב היין עם האוכל בדיוק כמו שהלקוח חש. תוצאות הטעימה מובאות על פי סדר העדפה שלנו כשהראשון הוא הפחות חביב על הטועמים והאחרון הוא המועדף על הטועמים.

שיראז קאיומי : 14 חודשי חבית, 14 אחוזי אלכוהול.
היין בעל צבע ארגמני, ניחוחות של פרי בשל ומעט חמצמץ. היין בעל גוף , חמאתי מאוד. לדעת הצרפתים היין כשלעצמו מצוין אך שילובו עם הבשר שהוגש היווה את הבעיה. הוא לא הצליח להתמודד עם עוצמת הבשר ונראה כי היין אוהב להיות סוליסט.

שיראז ברבדו 2008 :12 חודשי חבית, 14 אחוז אלכוהול.
יין עשיר בטעמים, צבע ארגמני כמעט אטום, פרי בשל עם ניחוחות וניל. היין אהב את הבשר והתמזג נפלא איתו, אפטר טייסט מעט בעייתי מאחר וחיפשנו את המרירות המתבקשת מיין עם גוף חסון.

סירה 2007 רמות נפתלי: 10 חודשי חבית, 13.4 אחוזי אלכוהול.
היין עוצמתי, ריחות טובים של פרי בשל, היין חמאתי מאוד, חלל הפה נעטף בטעמים שמתפתחים ללא הפסק והיין מאוד מאוד מעניין והעלה על פני כולם חיוך של אושר.

סירה רזרב 2008 יקב טוליפ:
18 חודשי חבית, 15.5 אחוזי אלכוהול.
היין בעל צבע בורדו אטום וכמעט שחור, טעמים נפלאים של פירות בשלים וטופי. מעט וניל ומעט אקליפטוס. היין עשיר מאוד  ובכל עירבול בכוס הוא משחרר עוד ועוד טעמים. אחוזי האלכוהול הגבוהים כמעט ואינם מורגשים לצד נתח הסינטה המדממת שהוגשה לצד הכוס.
היין ריגש מאוד את האורחים הצרפתים והיה להם קשה כשהבקבוק נגמר.
מאחר ואני לא אוהב לראות אנשים במצוקה הוצאתי ממקרר היין שלי את הסירה רזרב 2006 ולתת לאורחים לבדוק אם יש הבדל והאם ליין יש קו ואמירת התיישנות כפי שתמיר ארצי היינן טוען.

סירה רזרב 2006 יקב טוליפ: 16 חודשי חבית, 14.8 אחוזי אלכוהול.
גם כאן היין בעל גוון סגול עמוק ואטום, גם כאן היין העלה חיוך רחב על פני הצרפתים. היין בעל גוף,חמאתי מאוד, בעל אפטר טייסט מעט מריר אשר משתלב נפלא עם האוכל. פירות בשלים לצד תיבול רענן של שומר ועשבי תיבול טריים.
לשאלתי בעניין העדפתם בין 2008 ל 2006 תשובתם הייתה חיבוק שני הבקבוקים.

לסיכום:
כבודם של יינות משובחים וזוכי מדליות  במקומם מונח אבל חייבים לזכור כי מהותם להיות מוגשים לצד אוכל והם חייבים להתמזג יחד ולהשלים את החוויה של הסועד. מבחן המדליה הוא לצד מנה משובחת. ולא תמיד על הקיר ביקב.
הטלפון והכתובת של המסעדה נמצאים במערכת. אתם מוזמנים להיות בקשר איתם.


חזרה לתחילת העמוד

 

יקב לוריא: הבוטיק של הכרם.
מאת שף אלון גונן

יקבי הבוטיק נמצאים לכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל, בהגדרת המושג בוטיק יש מן הטעיה מסוימת מאחר ואדם מן השורה חושב שכשמשתמשים במונח בוטיק מתכוונים לקטן, משובח, שהמוצרים בו נבחרו מתוך אין ספור מוצרים וששם, בבוטיק תוכלו למצוא את המוצר הייחודי שלא יימצא אצל אף אחד אחר. אבל יקבי בוטיק כאמור יש כמה מאות ורובם מייצרים כמעט את אותו המוצר (מיץ ענבים). בדרך כלל מקברנה סובניון וממרלו, בדרך כלל עם אחוזי אלכוהול גבוהים ובדרך כלל עם טעמי עץ המשתלטים על כל חלקה טובה. טוב, כולם בוגרי אותו יועץ ואותו בית ספר.
יקבי הבוטיק גם מתחלקים לכאלה שזהו להם תחביב יקר ובמקום יאכטה או מטוס פרטי מקימים יקב בוטיק בכמה מאות אלפי שקלים. יש את המשוגעים לעניין שהיין מבחינתם זו יצירת אומנות והם אוהבים את המשחק והעניין שיש בהכנת יין. ויש את מגדלי הענבים אשר מוכרים את תוצרת אדמתם ליקבים קיימים וכאשר הם מזהים שהענבים שלהם זוכים במדליות ומשווקים בכל העולם, אזי גם הם מחליטים לעשות כמות מועטה של יין ולהם הזכות לבחור את החלקה הטובה, את האשכולות המובחרים ולנסות ליצור יין, בהתחלה למשפחה, אחר כך לחברים ועם הזמן היין גם יוצא מהמרתף למספר מסעדות מצומצם וחנויות יין.
יקב לוריא נמצא במושב ספסופה לא רחוק מהר מירון, 180 דונם של אדמת גיר, בזלת וטרה רוסה.  שילוב של מינרלים משובחים ומי מעינות עוטפים את חלקות משפחת סיידא. אב המשפחה הוא חקלאי, אם המשפחה מארחת אנשים בצימרים המקסימים בצמוד לבית המשפחה במושב והחדרים מדוגמים בג'קוזי, מדשאות, ארוחות בוקר של איכרים ושלווה.
בן המשפחה גידי הוא בחור צעיר ומרתק. גידי למד ייננות בארץ ויחד עם אביו זיהה את הפוטנציאל הגלום באשכולות הענבים אשר מגדלת המשפחה לעשרות יקבים גדולים וקטנים. הדבר הראשון שזיהיתי אצל גידי ואביו יוסף זה התעוזה שקיימת בהם: תעוזה בגידול זנים שונים, תעוזה בצורת גידול גפנים כדוגמת שתי קומות, שתילת גפנים במקומות שונים ובאדמה שונה, וגם בזמני בציר הענבים. לא יכולתי להאמין שכשהגעתי לשם לפני שבוע עדיין לא נבצרו כל הענבים. נסיעה בין הגפנים ובדיקת בריקס היא יום יומית אצל גידי. מה, אתה לא פוחד מהבשלת יתר? מריכוז סוכר גבוה? מרקבונות, חרקים וכו, אני שואל. נראה לי שהחיוך של גידי הסביר לי את מהות העניין בלהיות חקלאי. טיפול יום יומי במהלך כל השנה מקנה לכורם התחברות טוטאלית לגפן והידיעה כי היא לא תאכזב אותו מרתקת אותי.
היקב מייצר שני סוגי יין: לוריא רוג'- מיוצר מענבי סנז'ובזה, ברברה וקברנה סוביניון: אופי הזנים שונה בנוף הישראלי והשילוב האיטלקי הזה מרתק. היין בפה משתולל, עוד ועוד טעמים ממלאים את חלל הפה, היין פירותי מאוד והחומציות שבו משתלבת נפלא עם עץ שעוטף אותו ונותן לו גוף חסון. חמאתיות טובה ועפיצות מינורית, היין מרגש ולדעתי זהו שילוב מנצח של זנים.

היין השני הוא יין הדגל של היקב והוא עשוי ברובו מקברנה סובניון ועוד כמה זנים אשר מחליטים לתבל איתם את הקברנה. היין שהה כשנתיים בחבית עץ. זהו יין מורכב ובעל גוף בינוני אשר מאפשר ליין להיות נינוח ואלגנטי בפה. זהו יין שהעלה בי חיוך על הפנים כשלגמתי אותו עכשיו, זכרתי את אותה טעימה שעשיתי לו לפני חצי שנה ואז היין היה עדיין סגור והבקבוק לא שיחרר אותו. עכשיו כעבור חצי שנה היין בשל, מורכב, אלגנטי ולעיס. כשף מסעדה היין מבחינתי מהווה מושלמות לארוחה וירגש כל לקוח שיזמין אותו.

שני היינות הללו שנטעמו על ידי הם פרי יצירתו של היינן יריב לביא.

בטעימת חביות שערכתי יחד עם היינן החדש גידי סיידא שהוא המקבילה לשף עולה או שף כוכב. ללא ספק השילוב של איש אדמה שגדל בשטח יחד עם לימודים אקדמאים בתחום היין יהפכו את גידי בשנים הקרובות למוביל ולאחד הייננים המרתקים שיהיו לנו בארץ. גידי עורך בכרם וביקב טעימות לקבוצות
בטעימת חברים מבקרי יין וייננים שערכנו השבוע נטעמו היינות החדשים של יקב לוריא שעדיין לא יצאו לשוק. ההתרגשות בשולחן הייתה גדולה.

את היינות אפשר לרכוש ביקב ובחנויות היין המובחרות.
גידי : 052-5254570
יין טוב, סיורים וטעימות, צימרים.
נ.ב.
לא להתבייש לבקש מיץ רימונים.



חזרה לתחילת העמוד


יקב הסימטה: יינן ברי בן עזרא
מאת שף אלון גונן

אני לא נוהג לכתוב על יקבים ביתיים מהסיבה שאת היינות שלהם אי אפשר למצוא בחנויות או במסעדות ואם להיות הילד הרע שוב אז גם מהסיבה שהיינות לא בפיקוח ולא תמיד יש רשיון יצרן לאותו יקב ביתי או גארג' ולכו תדעו מה נותנים לנו לשתות.
כשקיבלתי את ההזמנה מיקב הסימטה אשר ברמת השרון התברר לי שהיקב שייך לברי, בן זוגה של ענת בן עזרא, אשר היא היא "הליקרים של ענת" אשר קוטפת מדליות בתחרויות שונות ומייצרת ליקרים איכותיים. הגעתי ליקב שבחצר ביתם הפסטורלי ובחדר נקי וממוזג שכבו להם בקבוקים ולצידם כמה דמיג'אנטים של כמה מאות ליטר יין מהבציר האחרון. ברי מייצר 5 סוגי יין. (מרלו, קברנה, שירז, בלנד ומורבדרה)
הענבים נרכשים מהחלקות של דובי מיקב רד פואטרי ומחלקת השיראז של כרמי יוסף ברבדו.
הקו המאפיין את היינות של ברי בן עזרא מאוד ברור: היינות פירותיים, בעלי גוף בינוני, חמיצות גבוהה. היינות  חמאתיים מאוד ויש שימוש נבון בשבבים איכותיים.

קברנה סובניון 2009 :
אלכוהול – לא נבדק, פירותי מאוד ובעל גוף בינוני, עפיצות עוטפת את חלל הפה והיין לעיס מאוד. מעט מרירות בבליעה אך אפטר טייסט של פירות בשלים מקנים ליין אופי מעניין.

מרלו 2009:
אלכוהול – לא נבדק. גוף בינוני, ריחות של פירות יער בשלים. לטעמי חסר צבע שהיה מקנה ליין עומק, היין בוקבק מהר מידי לדעתי ועוד כמה חודשי התיישנות היו עושים לו טוב.

בלנד 2008 :50% קברנה 50% מרלו:
בלנד משובח ושילוב טוב של הענבים. עפיצות נעימה מאוד, עומק וחדות של פרי בשל. הפה מתמלא בטעמי פירות משובחים, ריחות עולם ישן והיין חמאתי ובעל אפטר טייסט מרגש.
ללא ספק היין הטוב של הטעימה מבחינתי.

שיראז 2009: מהחלקה של כרמי יוסף.
שיראז צעיר בעל ריחות מינורים של דובדבנים ומעט טבק. בטעימה היין לעיס מאוד ויש תחושה של יין בעל אמירה נוקבת מאוד. חלל הפה מתמלא בטעמי פרי טוב, עפיצות נעימה, בעל מרירות מינורית בבליעה. אפטר טייסט טוב. גם כאן צבע היין מעט חיוור והיין דליל מדי. השרייה ארוכה יותר על הקליפות הייתה נותנת ליין גוף טוב יותר. היה מעניין להשוות אותו עם השיראז של ברבדו ולדעתי השיראז של ברי משובח יותר ועוצמתי יותר.

מורבדרה 2009: אחד מהזנים שהיו פופולרים מאוד בפרובנס שממנו היו מכינים יינות כבדים בעלי צבע עז ואף היה מקובל להכין ממנו רוזה משובח.
בארץ, הזן הזה לא שכיח ורק עכשיו התחילו לשתול ממנו כמה דונמים.
המורבדרה של יקב הסימטה מתאפיין בגוף קל, חמיצות מהנה, ריחות וטעמי דובדבנים צעירים. גם כאן סובל היין מחוסר עומק בגלל חיוורון של צבע. סמיכות וצבע עז יותר היו הופכים את היין הזה למשובח יותר.

לסיכום: יקב ביתי מושקע, יינות טובים ומהנים. שווה ביקור: 0547313499

 



חזרה לתחילת העמוד

לאתר הליקרים של ענת


חגיגת הממסך אצל תשבי
מאת אורי גילן

בימים אלה השיקו ביקבי תשבי יין חדש מסדרת ספיישל רזרב: שדה בוקר מבציר 2007. באותה הזדמנות הושק גם יין נוסף מסדרת ספיישל רזרב: שרדונה 2008.
שדה בוקר ספיישל רזרב 2007 הוא ממסך המורכב ממרלו וקברנה סוביניון וכן פטיט ורדו, קברנה פרנק ושירז. היין נמכר בארוע ובמשך השבוע מכירה עתידית, משום עדיין לא התחילו להוציאו למכירה בחנויות.
לשדה בוקר 2007 צבע אדום סגול כהה וצלול. בעל גוף מלא, טעם מורכב ומרוגשת עפיצות קלה וחמיצות נעימה המצביעות על פוטנציאל יישון לתקופה ארוכה למדי. לדעתי היין – שכאמור עדיין לא יצא למכירה – אכן אינו מוכן לשתיה, אבל הוא בהחלט יין בעל איכויות רבות, ולמי שיש סבלנות ותנאים מתאימים לשמירת יין, יהנה מיין בהחלט טוב, מצויין בארוחות עם מאכלי קדירה, בשר אדום וגבינות עשירות ועתירות שומן.
שרדונה רזרב 2008 הוא שרדונה אופייני, שהה בחביות עץ אלון כשלושה חודשים, צבעו זהוב ענברי וטעמו עדיין מעביר את תחושת החבית בה שהה, והפירותיות עדיין לא באה מספיק לביטוי.

אורי גילן 



חזרה לתחילת העמוד

 

הטוב, הרע והמכוער
מאת אילן כהן

ויתקין שורשים 2007
20 חודשי חבית, 14 אחוזי אלכוהול.
בלנד של: פרנצ' קולומבר, סירה, פטיט וורדו.
יין שבוקבק וייצא לשוק רק בעוד חצי שנה.
היין אטום למראה וצבעו שחור בוהק.
ריח היין משכר ומפיץ ריחות של ריבת שזיפים שחורים.
בכוס היין מאוד שומני וזליגת הדמעות מדהימה במראה.
היין משלב בתוכו טעמים ריבתיים אך בד בבד גם רעננות של פרי בוסר. החבית העניקה עפיצות טובה וחומציות מאוזנת. היין חמאתי בבליעה ומשאיר אפטר טייסט משובח מאוד.

 

יקב אלונה: קדם 2008.
14 אחוזי אלכוהול, היין שהה גם בחביות חדשות וגם בישנות.
שליש קברנה סובניון, שליש מרלו ושליש קריניאן.
התירוש נסחט לאחר שהענבים יובשו בסגנון האמרונה.
יין שיוצר בסגנון עולם ישן בשילוב סגנון האמרונה (הרי חייבים להמציא את הגלגל)
בהרחה: ריח ביוב וריחות חווה המוכרים של העולם הישן, מעט ריח אפר מתגלה עם ערבול הכוס.
בטעימה: הרבה פרי בטעמי פירות יבשים, היין חמאתי אך בעל אפטר טייסט של חומצת חלב,
דבר המעיד על בעיתיות.

יקב רימון: 2008
12 חודשי חבית, 14 אחוזי אלכוהול.
הנוזל בעל חמיצות גבוהה מאוד, הפרי מריר ועפיצות מייבשת את חלל הפה בצורה לא נעימה.
הגיע הזמן להפסיק עם הסאגה הזו ולהטעים את מיץ הרימון כיין.



חזרה לתחילת העמוד

יקב דומיין ונטורה

מאת: אלון גונן - שף
אוגוסט 2010

שרדונה 2009:
זמן יישון בחבית: 10 חודשים.
14 אחוזי אלכוהול.
בהרחה : היין דל בארומות ויש השתלטות מסיבית של עץ שטומן בקירבו טחב לא נעים.
בטעימה: חמיצות מוגברת וטאנינים גסים וחזקים, האלכוהול משתלט ולא עזר קירור היין על מנת לנסות לעדן את תחושת האלכוהול שגרמה לתחושת צריבה גסה בגרון, לעומת זאת ניסיון לחמם מעט את היין גם לא הצליחו לעלות בו סימנים לפירותיות מתבקשת משרדונה. (טבק- אשכולית- תפוח- מלון- ליים- אפרסק- תאנים -מלפפון).
היין הפתיע אותי בדבר אחד שחשבתי שכבר טעמתי הכל והנה בא לו יין שיכול להתהדר בכל כך הרבה פגמים (גם פגמים טכנולוגים, גם פגמים שמקורם בחמצון ולא פסח אפילו על פגמים מיקרוביאליים).


חזרה לתחילת העמוד

בנימינה רזרב גליל סובניון בלאן 2009:

מאת: אלון גונן / עפר יוכלמן / כהן אילן
אוגוסט 2010

קצת שאלות שעלו בזמן טעימת היין:

  1. רזרב על שום מה ?
  2. אם התירוש הותסס בטמפרטורה גבוהה יחסית מדוע לא הורגשה המינרליות האופיינית?
  3. אם התירוש הותסס בטמפרטורה נמוכה יחסית מדוע האופי הטרופי פירותי לא מורגש?

 

בנימינה רזרב גליל סובניון בלאן 2009:
12 אחוזי אלכוהול, צבע חציר חיוור, ריחות של ליים ואשכולית ירוקה בוסרית.
הריחות המוכרים של הסובניון בלאן קצת פסחו על 2009 ובמקומם צצו בצורה מוגזמת ריחות אספרגוס ושתן חתולים. מרירות בבליעה וחמיצות מוגזמת.

השוואתו לבציר 2008 שבו היין קיבל בטעימה עיוורת במגזין יין וגורמה ציון 80 מראים כי אין חדש תחת השמש וחבל.



חזרה לתחילת העמוד

השקת מלבק 2008 יקב טפרברג

מאת: אלון גונן
אוגוסט 2010

בבוקרו של יום שלישי בשבע בבוקר עלתה חבורה של כתבי יין, עדיין מנומנמים קלות לכיוון כרמי יקב טפרברג, על מנת לצפות בבציר המכני שהתחיל לא מזמן. ענבי השרדונה שנבצרו לפני כשבוע בבציר מעט מוקדם וענבי השירז הנבצרים זה עתה עקב הימים החמים שנפלו על כולנו.
בכרם המדהים והמסודר למשעי באזור מבוא חורון קיבלו את פנינו אנשי היקב, הבעלים מוטי טפרברג, היננים שיקי ראוכברגר ואוליביה פרתי וכמובן הכורם המסור שמעון בטר מאזור מבוא חורון.
לא היה צריך לדבר הרבה. הנוף הקסום בשעות הבוקר הקרירות היה מדהים, שורות שורות נקיות וזקופות של כרמים מסוגים שונים מחכות להן בשקט לתורם להיבצר. חלק מהכרמים טופלו לאחרונה על ידי דילול מסיבי של אשכולות שהונחו על הרצפה להירקב על מנת לאפשר לגפן למצות עד תום את הפוטנציאל הגלום בה ולתת את הריכוז המקסימלי לאשכולות שנותרו על הגפן.
שנה לא קלה עוברת על הגפן, חורף דליל, חמסינים מטורפים ואני מניח שהרבה ייננים לוטים בערפל לגבי התוצרת השנה. אין ספק שזו תהיה שנה מעניינת לתעשייה ואותם יקבים שהיו עם אצבע על הדופק בימות החמסין ודאגו להשקות ולדלל בזמן הנכון יקבלו יין משובח.

לאחר סיבוב קצר בכרמים הגענו כולנו לטעימות היין שחיכו לנו באוהל ממוזג בשטח:

ראשית טעמתי את הרוזה 2009 מענבי הקברנה סובניון:
לאחר שטעמתי את היין כעס גדול הציף אותי. כעס על אותה החלטה שיווקית של היקב לא להזרים לשוק המקומי את הרוזה, כל הרוזה יועד ליצוא. אני חוזר שוב על המשפט: כל הרוזה יועד ליצוא.
אשר על כן אני אמנע מלכתוב עליו ביקורת, זה שהיין צלול ונקי זה לא רלוונטי, זה שהיין בעל רמת חמיצות מאוזנת ורמת סוכר מינורית ונפלאה על אחת כמה וכמה לא רלוונטית, זה שהיקב בחר להשתמש בקברנה סובניון לייצור רוזה וזה כשלעצמו חווית טעמים נפלאה שמעניקה ליין גוף טוב, חמאתיות נפלאה וסיומת עשירה לא תהיה אפילו קבילה בבית המשפט לעניינים מקומיים. 12 אחוזי אלכוהול הופכים אותו לנעים לשתיה וליין שפוי לימות הקיץ החמים שלנו. היין יכול להשתלב עם בשרים קלים, גבינות משובחות. כוס רוזה צונן ילווה אפילו תבשיל קדרה בגלל הגוף הטוב שיש לו. גם בגלל זה, לא יעלה על דל שפתי להמליץ על אותו רוזה שיועד לשוק ההוא מעבר לים.

סובניון בלאן 2009:
יין צלול ונעים למראה. מתיקות נעימה ולא חזקה מידי, חמיצות מעט גבוהה אך מתאזנת בפה. זליגה שומנית יפה למראה על הכוס מה שמעניק ליין גוף טוב ועושר טעמים, ריחות ליים ואשכולית. היין חד מאוד ומעניק חוויה טובה לשותה.

שרדונה רזרב 2009:
צלול ונעים למראה, 13.8 אחוזי אלכוהול. הענבים הובאו מעמק שילה ומתאפיינים בחמיצות בינונית וגוף קל יחסי. הפה מתמלא בשומניות של פרי בשל עם מתיקות מאוזנת של עץ ופרי. היין לא עבר תסיסה מללוקטית ונראה לי שזה עשה טוב ליין ולא אפשר לפרחוניות שמציפה את רב השרדונה הישראלי לפרוץ ולהשתלט על הענב המשובח הזה.

מלבק 2008 סדרת טרה:
זן המלבק יחסית צעיר מאוד בארץ ובארגנטינה עושים איתו פלאים. האקלים בארץ מתאים מאוד לזן הזה שמתאפיין ביין המלבק של טפרברג בצבע עמוק וכמעט אטום, ריחות עשירים של פירות יער, תות שדה בשל ומעט וניל, העניקו חוויה נוספת, החבית הצרפתית החדשה והקלויה שונה בה שהה היין למשך 12 חודשים. היין שומני וממלא את חלל הפה בטאנינים משובחים ונעימים מאוד. היין שונה בנוף ולכל מי שקצת מאס בקברנה ומרלו ימצא במלבק של טפרברג ריגוש מעניין. היין לא מיועד לשימור ארוך ולכן מומלץ לשתות ולהנות ממנו עכשיו.

איך אומר אבי הלוי? "יין שומרים בבטן".

לאתר של יקב טפרברג

חזרה לתחילת העמוד

טעימות יינות אלכסנדר

מאת: אלון גונן
יולי 2010

ליזה סובניון בלאן 2008:
צבע היין בהיר וצלול כיאה לזן הסובניון, הריח והטעם צמודים אחד לשני והפה מקבל בדיוק את מה שהוא מריח. מיזוג הטעמים ביין טוב, היין מעט חומצי אך מאוזן וטוב. היין שהה רק בנירוסטה והוא קייצי מאוד ומתאים למאכלים קלים.

ליזה שרדונה 2008:
היין שהה שנה וחצי בחבית אולם יש הרגשה כי החבית לא השתלתה על הפרי שנבצר מוקדם. היין חד מאוד וטעמי פירות בוסריים שופעים ממנו, טעמי אננס מתגלים לאחר כמה דקות פתיחה בכוס. שרדונה אלכסנדר שונה בנוף השרדונה הישראלי צריך להתרגל אליו ואז להחליט אם אוהבים את הסגנון.

סנדרו 2008:
קברנה סובניון, מרלו, שיראז, פטיט וורדו, סובניון בלאן.
היין שהה 14 חודשים בחבית.
היין בוקבק לאחרונה ועדיין קצת תפוס.
ריחות שיזף בשל באף, המון טעמים שחורים בוקעים מהיין, קפה, שוקולד, אספרסו.
אני לא החלטתי עדיין אם היין מרגש אותי עם מגוון הטעמים שבו או שהוא מבלבל אותי ולא מאפשר לי להנות ממנו כפי שהוא. היין צריך מנוחה ארוכה בבקבוק על מנת לומר את דברו. אני אחזור אליו בעוד תקופה. אבל ללא ספק השימוש במספר רב של סוגי ענבים מעניין מאוד.

קברנה 2007:
24 חודשי חבית 30 אחוזים בעץ אמריקאי.
צבע היין מרשים עם גוון בורדו עמוק, היין שופע טעמי פלפל טרי, טבק וריבתיות עוטפת את חלל הפה.
טאנינים טובים והיין מאוזן.
שימוש בחבית אמריקאית זרקה את היין למקום אחר בז'אנר הקברנה הרגיל. טעמי כרמל ומעט וניל בשילוב עם הפלפל והטבק זו חוויה מאוד מעניינת. אמנם טעמים מורכבים ומבלבלים מאוד בחווית הטעימה אך היין לא מתאים לכל אחד, הוא לא יין של מתחילי הקברנה החזק. זה יין שצריך להשלים עם אמירתו ולתת לו להפתח עוד ועוד.

קברנה פרנק 2009:
לקברנה פרנק הוספו 5 אחוזי פטיט וורדו אשר תרמו לאטימות הצבע. ריחות בשלים של פירות יער צעירים וטריים, חמאתיות נעימה בבליעה, והפעם 14 אחוזי האלכוהול עושות טוב ליין. עפיצות נעימה, גוף יציב וחסון והפירותיות הבשלה והריבתית הבוקעת מהיין כנראה שהסכימו עם ההחלטה של יורם היינן לבצור בבריקס גבוה מאוד.

גסטו 2007:
קברנה סובניון, מרלו, שירז.
גם כאן נעשה שימוש חלקי בחביות עץ אמריקאיות אשר מעניקות תבלינים נוספים בבלנד.
טעמי קרמל לצד פלפל שחור שמורגש מאוד בשפתיים ומהווה עיקצוץ מעניין בפה.
היין בעל איזון וגוף חסון, גם כאן טעמי הריבה עוטפת את חלל הפה ולא נותנת לאלכוהול להשתלט.
היין מתערבל בכבדות בכוס ונפתח עם הזמן, חמאתיות בבליעה ועפיצות בינונית.

לסיכום:
יקב אלכסנדר הוא יקב שונה. היינן יורם עושה יין בסגנון מסוים מאוד וצריך להכיר ולהתרגל לאופי היין שעשיר בעץ ובאחוזי אלכוהול גבוהים על מנת לאהוב את הז'אנר של שימוש מסיבי בעץ ובאלכוהול.
לא כל חיך יכולה להתרגל ליין הכבד של אלכסנדר. עיקר הבעיה היא האקלים החם בארץ אשר מקשה על שתיית יין אדום עוצמתי רוב ימות השנה.
גם היינות הלבנים של היקב שופעים טעמים דומיננטיים ויש להם אמירה נוקבת. הבקבוקים המעוצבים והמחיר הגבוה של היין הם עוד צד של מיתוג היקב בנוף יקבי הבוטיק בישראל.

לאתר של יקב אלכסנדר

חזרה לתחילת העמוד

יקב אבידן השקה 2011

יקב אבידן
3 יינות: גראנש מורבדר 2007,  פינו נואר 2008 , MORE 2006
על שלושה דברים העולם עומד - על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות החסדים.

מאת אלון גונן

יקב אבידן השיק את שלושת היינות לשנה זו כשבראשם הושק יין ה  MORE 2006
צינה אבידן הציגה את אסכולת היקב לחברים שהתקבצו ביום סגרירי וקריר משהו, היקב מאכלס השנה חביות רבות שבתוכם יש את הזנים שצינה מאוד אוהבת לעבוד איתם, חלקם מוצאים את עצמם בבלנדים יחודיים ליקב וחלקם נשארים זניים.

על התורה : צינה אבידן עדיין שומרת על רצונה בלגעת ולחוש את היין שלה ולא מוכנה לתת לשום משגיח כשרות לומר לה מה לעשות ואיך לעשות ועל זה מגיע לה שאפו.

על העבודה: משפחת אבידן עובדות קשה ביקב ובשנתיים האחרונות היקב  קיבל חיזוק אדיר של חביות ומרחב גדול. כל העבודה החל מהבציר ועד הבקבוק נעשה על ידי נשות המשפחה.

ועל גמילות החסדים: טוב פה יש בעיה: לא גמילות ולא חסדים. היינות שהושקו יקרים, מאוד יקרים.

פינו נואר 2008: ברור לכל חובב יין שטעם פינו נואר צרפתי שלא מדובר כאן באותו דבר.
מדובר ביין אדום שבמקרה נתנו לו את השם פינו נואר.
במקרה של אבידן מדובר ביין אדום בעל ארומות של דובדבנים צעירים ופטל שנעלמים מהר, מעט  ריח קלוי עולה באף שמזכיר קצת טחב ופטריות. היין שהה 18 חודשים בחבית אשר לא הצליחה להעניק לו גוף חסון. בטעימה היין ללא טעמי הפירות המתבקשים על פי הארומות הראשוניות והפה לא מתמלא ולא מתרגש בבואו במגע עם הנוזל.
היין מחלק יפה בגרון והאפטר טייסט כמעט ולא קיים.
מחיר היין 120 ₪

גראנש – מורבדר 2007 : ריחות של פרי אדום ומעט פלפל שחור מעקצץ באף. בטעימה מתגלים טאנינים רכים מאוד אף על פי שהיין שהה בחבית 16 חודשים, בטעימה היין מאכזב. אין מספיק טעמי פרי שיקחו את היין הזה למקום המתבקש של מורכבות ועידון וכמובן סיומת ארוכה. אין עוצמה של גראנש מלבד החמיצות המתבקשת. אפטר טייסט נעים.
מחיר היין 120 ₪

 MORE 2006: יין בסגנון ריצ'טו (הענבים מיובשים בשיטה מסורתית במשך ארבעה חודשים ומהצימוקים נסחטים הנוזלים שנשארו שאמורים להכיל בתוכם את הטוב שבטוב)
היין יושן במשך 36 חודשים בחביות עץ אלון, ריחות היין הם של שזיפים וריבות כבדות. ריח עגול וטוב. בטעימה מתגלה יין מתוק מאוד. אם חשבתי שבטעימה אני מצפה ליין בסגנון אמרונה כבד ומלא התגלה יין ה MORE
 של אבידן כיין קינוח בעל מתיקות גבוהה מאוד, אחוזי האלכוהול הם 16 והם כמעט ולא מורגשים בגלל המתיקות הרבה של היין.
זה לא יין שמתאים לאוכל כלשהו מלבד מנות אחרונות ובטח לא יין שאפשר לשתות אחריו יין אחר בגלל מתיקותו.
מחיר היין 360 ₪


חזרה לתחילת העמוד

פרינג' חדש ביקב אבידן

מאת: גילן אורי ואלון גונן
יוני 2010

אורי גילן על יין:
Full Wine 2008.

זו שנה שנייה ברציפות שהיין יוצא למכירה. בשנה שעברה הכרנו את ה"יין מלא" 2007.
היין הוא ממסך מבוסס על פטיט סירה – 40% ואליו הוסיפו 60% קברנה סוביניון על מנת לרכך ולמתן את עוצמת היין. היין התבגר בחביות עץ אלון צרפתי במשך12 חודשים.
ליין צבע אדום/סגול כהה מאוד. באף מרגישים פירות יער שחורים, תבלינים ופלפל שחור. בפה היין בעל גוף מלא, הרבה עוצמה וטעם שיורי ארוך וכמעט ללא טנינים. היין מוכן לשתיה כבר עכשיו אולם ניתן להשאיר אותו לשנתיים –שלוש ללא כל היסוס.


אלון גונן על יין:
Full Wine 2008.

הופק מענבי קברנה סוביניון (60%) ופטיט סירה (40%), ללא ספק ענבי הפטיט סירה הורגשו בכל טעימה והאפילו על הקברנה סובניון.
היין ספג חבית במשך 12 חודשים וכאן לעניות דעתי החבית לא היוותה חממה משובחת ליין הנדון. עירבוב של קברנה ופטיט סירה בכאלו אחוזים גבוהים מצריך חבית חדשה אשר תיתן גוף חסון ליין.
לדעתי היה שימוש בחבית ישנה שלא תרמה ליין עפיצות מתבקשת וארומה ראויה אשר מתבקשות ליין בעל צבע וסמיכות מרוכזים כל כך של שני זנים אצילים אלה. הוספת 40% פטיט סירה מראה על כיוון חדשני ומרתק מצד הייננית צינה אבידן אבל צריך עוד תעוזה כדי לאפשר ליין הזה להיות WOW. בסך הכל Full Wine 2008 הוא יין חביב ומסקרן.


אורי גילן על יין:
Prio 2007,
ממסך חדש ביקב. היין עשוי מקריניאן, וגרנאש כמובילים, ואליהם הוסיפו מרלו וקברנה סוביניון.
הממסך נולד בהשראת יינות חבל פריוראט בספרד, ומכאן שמו. יין זה מייצג את התפיסה החדשה ביקב אבידן – לנסות למצוא את הענבים האופייניים לאזורנו, אזור הים התיכון. מכאן השימוש בענבי קריניאן וגרנאש, מגפנים מבוגרות. היין הושבח בחביות עץ אלון צרפתיות לא חדשות במשך 24 חודשים. בעל גוון אדום כהה, ארומה של פרי אדום, שוקולד ופטריות. בפה מורגשת מעט חמיצות נעימה, הרבה טנינים רכים, גוף בינוני מלא, וסיומת ארוכה ונעימה. לטעמי היין עדיין לא מוכן לשתיה, למרות שחלק יחלקו עלי, אולם הוא בהחלט מבטיח רבות.
היין מזכיר לי יינות ספרדיים וכן יין מדרום איטליה. נראה לי שאנשי היקב בדרך הנכונה לכיוון היין הישראלי/ים תיכוני.


אלון גונן על היין :
Prio 2007,

הופק מענבי קריניאן, גרנאש, קברנה סוביניון ומרלו.
היין שהה 24 חודשים בחבית ונח לו חצי שנה נוספת בבקבוק. השם ניתן כמחווה והשראה מיינות פריוראט בספרד שבדרך כלל עושים שם יינות מסורתיים עם עוצמות אלכוהול גבוהות והמון פרי בשל. האזור נמצא בקטלוניה וזוכה לטרואר ים תיכוני. מה שמאפשר את המשחק עם עולם חדש ועולם ישן.
אכן היין שטעמתי היה מורכב ועשיר בטעמי פרי שחור אולם לדעתי הטעמים לא כל כך התחברו, שוקולד, כמהין, ווניל, קפה, המון המון טעמים דומיננטים שאיפשהו לא התמזגו להם יחד ולא נוצר החיבור הכל כך מתבקש ביין ששהה 24 חודשים בחבית. הריח גם כן לא ברור ומרוב חיפושים אחרי משהו שאולי קיים, קצת הותשתי.


חזרה לתחילת העמוד

השקת יינות יקב סומק בואכה זכרון יעקב:

מאת: אילן כהן

טעימות היין:
שרדונה:

אני מניח שמוזר לשתות שרדונה עולם ישן לאחר שיודעים כי היננית למדה והשכילה באוסטרליה ובטעימה הראשונה של השרדונה פשוט לא הבנתי אותו, המון עץ (שנים-עשר חודשים) מעט מאוד פירותיות וחומציות די גבוהה. טוב, זה לא עולם חדש, אני אומר לעצמי ונותן ליין להפתח לאט לאט בכוס ותוך כדי שהוא מתחמם קצת חיוך של אושר מציף אותי. אחד מהשרדונה שהכי קרוב לשבלי שאני מכיר. יופי של איזון, יופי של עפיצות נעימה וחמאתיות בבליעה. ככל שהיין מתערבל לו בכוס הוא נפתח יותר ויותר טעמים בוקעים ממנו. לא, לא אותם טעמי פירות שמשתלטים על העינב עצמו, לא עוד ריחות מטהרי אוויר, יין אלגנטי, קלאסי ומרשים.

קריניאן 2005:
היין שהה עשרים חודשים בחבית ועוד שנים-עשר חודשים בבקבוק. אני לא מחובבי הקריניאן הזני. משהו ביין טפל ומימי, קשה לו לעמוד לבד עם עוצמת העץ שהוא ספג לתקופה כל כך ארוכה ולדעתי חסרה בו אמירה וגב.

מרלו 2005 :
פה הסיפור שונה לחלוטין מהקריניאן. המרלו עוצמתי ושופע פירותיות בשלה. ריחות של עץ המתמזגים עם תות ושוקולד הופכות את המרלו לאלגנטי וליין שילווה ארוחת בשרים טובה.

סדרת הבלנדים של היקב היא לדעתי המרגשת ביותר. היכולת של היקב לברור לעצמו את הענבים המשובחים ביותר ולהפיק בלנדים יחודיים הם אלה שיעשו את היקב הזה ליקב בוטיק מאוד מיוחד במידה והיקב יתמחה בייצור בלנדים.

בלנד – בקעת הנדיב 2004:
קברנה סובניון, מרלו ופטיט סירה שהו להם יחד עשרים חודשים בחבית והצליחו להתמזג באופן מושלם. היין עמוק וחד, עשיר בפירותיות ועוצמתי. לאחר כמה דקות עירבול בכוס, היין מאבד מעט מהריחות שהיו בתחילה והעפיצות עדיין מקשה על החמאתיות שציפיתי לקבל מיין מאוזן. בסך הכל יין טוב מאוד עם יכולת התיישנות.


לאתר של יקב סומק


חזרה לתחילת העמוד

סוף סוף קיבלו ביצים

"יין וגורמה" טעימת בלנדים יינות פרמיום: מאת שף אלון גונן.


חילופי גברה במגזין יין וגורמה נערכו החודש והאמת שכולנו חיכינו לראות האם הגברת עם אותה אדרת או שמא יקח העורך מני פאר את מגזין יין וגורמה שרבים כבר הספידו אותו וייתן לו את גלגל ההצלה שהוא כל כך זקוק לו.

בעידן האינטרנט קשה להיות מגזין אינפורמטיבי המעניק ללקוחות שלו מידע עכשווי ואון ליין כפי שכולם מחפשים היום, המגזין עוסק בכתבות מהשטח והעברת אינפורמציה כזו או אחרת על היין הישראלי וגם מידי פעם על יינות עולם, קצת מסעדות, קצת פרסומות ומנסים לגמור את החודש.

המגזין החדש לא שונה בהרבה מהמגזין שהיה תחת עריכתה של מירה איתן, אולם להפתעתי, דווקא בסוף הגיליון אורו עיני - לא האמנתי שאכן שחור על גבי לבן הדברים כתובים ובגדול ומה אני אגיד לכם סוף סוף למישהו ירדו הביצים.

תחת המטריה של מתחם איש הענבים, תחת המקצועיות הבלתי מעורערת של חיים גן, התיישבו להם טועמי יין מהשורה הראשונה (לא, לא מבקרי היין המוכרים) אנשי יין, מייצרי יין, והפעם הטעימות היו כטעימה עיוורת של יקבים מהשורה הראשונה ובפיקוחו ההדוק
של חיים גן.

הרבה כובעים צרכים לאכול מבקרי היין שאוהבים כל כך את ציון ה 90 פלוס, הרבה ייננים ישתהו ולא יבינו את פשר הציונים שהם קיבלו, גבות יורמו, דברים יאמרו בחדרי חדרים ואני בטוח שגם די הרבה ניסיונות להחריש ולהתעלם מהתוצאות הכל כך ברורות והכל כך אמיתיות סוף סוף. האם לא הגיע הזמן להפסיק עם ריבוי הציונים הכל כך גבוהים והכל כך לא שפויים שהיינות הישראלים מקבלים? האם לא הגיע הזמן להתחיל להסתכל על ציבור חובבי היין בגובה העיניים ולא לחשוב שהוא מטומטם ולהאכיל אותו בציונים שלא מגיע ליין? האם פרסום הציונים במגזין יין וגורמה, והפעם ללא פחד יפתח צוהר חדש לציונים חדשים ולהתייחסות אחרת ליין הישראלי הכל כך צעיר? האם הכתבה תביא גם התייחסות שונה לריבוי המדליות שיקבים רבים מתהדרים בהם ולהסתפק במדליה איכותית ומוכרת ולא למדליות ממדינות העולם השלישי?

אני לא רוצה לפרסם את הציונים שעלו במגזין יוני 2010. די שאומר ששום יין לא צלח את ציון התשעים (90) תשעים, כן, תשעים.
לא מתתיה של דלתון, לא MEM 2006 של אלכסנדר, לא אניגמה של מרגלית, לא מדיטראניאן של כרמל, לא ירדן רום 2006, לא שאטו גולן עם יין אליעד. ועוד ועוד ועוד...

לסיכום: טעימת יינות מקצועית נערכה בבית איש הענבים, בכוסות נטעמו יינות בלנדים מהמשובחים שיש היום על המדפים. הפרסום והכתבה היא בגובה העיניים לציבור הקוראים, הציונים מישירים מבט לכל אותם מחלקי ציונים ללא שום ביסוס, אמירה נוקבת נאמרה בגיליון החדש. מגזין יין וגורמה לוקח צעד גדול לקראת הפיכתו למגזין הקובע והמתקן איוולת, אם ימשיך כך ללא ספק כולם יבינו שאם אתה לא שם אתה לא קיים.

לאתר של יין וגורמה


חזרה לתחילת העמוד

יקב לוריא

מאת השף אלון גונן


יקב לוריא: גראנד וין 2006
עשוי ברובו מענבי קברנה סובניון, היין שהה 24 חודשים בחביות, בטעימה שערכתי ליין הנ"ל צפיתי שיקב המצהיר על היין שלו כגראנד וין היין יהיה "וואו" שהיין יקח אותי לטעמים מורכבים, ארומתיים, שהיין יהיה לעיס ושיעמוד בפני עצמו עם גוף חסון, חמאתיות, אלגנטיות מרשימה ועוד.
לצערי חוויתי אכזבת מה כשטעמתי שוב ושוב את היין, נכון שהיין עשוי טוב, נכון שהפרי משובח וטעמים מורכבים בוקעים ממנו אבל משהו בחווית השתייה ביין שמוצהר כגראנד וין היה לקוי.
היין הוא עוד יין ישראלי מהסדרות של היינות שלוקחים את ענביהם מאזור כרם יוסף וספסופה ומניחים לו לספוג חבית לזמן ארוך, ואחוזי אלכוהול גבוהים שמטשטשים מורכבות ואלגנטיות וחבל.

לוריא רוג' 2007:
ענבי סנג'ובזה, ברברה וקברנה סובניון.
זהו יין עשיר בטעמים נפלאים של פירות בשלים המאוזנים בחומציות נעימה, היין ספג חבית למשך שנה וחצי והפעם החבית העניקה לענבי הסנג'ובזה גוף יציב וחסון היין מאוד חמאתי ובעל עפיצות נעימה מאוד. בכל לגימה משתחררים עוד ועוד טעמים מורכבים ועושה רושם כי זה יין שאוהב לרגש את הטועם אותו. ללא ספק זה היין המעודף עלי משני היינות שהיקב מייצר.

לאתר של יקב לוריא

חזרה לתחילת העמוד

יקב הר אודם 2010

מאת השף אלון גונן


יקב הר אודם הוא היקב הצפוני ביותר ברמת הגולן. היקב מתהדר במרכז מבקרים יפהפה במושב הר אודם. הרבה ירוק מסביב ובתקופה הזו אפשר למצוא עצים עמוסים בדובדבנים אדומים וצהובים אשר פזורים בכל מושב הר אודם.
משפחת אלפסי הקימה יקב בוטיק מתוך מחשבה כי ייצור יין מאז ומעולם היה חלק בלתי נפרד ממורשת ישראל. מיכאל אלפסי הוא אדם מאמין, מאמין כי היין שהוא מייצר ברמת הגולן הוא עוד קשר היסטורי למדינת ישראל, עוד קשר אשר חובק את אזור הצפון המדובר להחזרה עם מדינת ישראל, היין שלו הוא נציג ושגריר בעולם אשר מהדר שולחנות בארצות הברית ובאירופה. בשקט בשקט היקב הזה קוצר מדליות וכיקב משפחתי הוא קובע את מקומו עם עוד יקבים איכותיים משפחתיים אשר מייצגים אותנו נאמנה בארץ בעולם. משפחת קסטל, משפחת בן חיים, משפחת ססלוב, משפחת אלפסי.

יקב הר אודם ערך השקה של יינותיו במסעדת הקנטינה בתל אביב. על הארגון עמלו משרד יחסי הציבור AZOULAY PR & MORE אשר הקנו לאירוע אופי משפחתי כאשר כל בני משפחת אלפסי השתתפו והסתובבו בין הקהל שפקד את המקום.
הרבה תהפוכות שיווקיות עבר יקב הר אודם בחמש השנים האחרונות עד אשר לדעתי הוא הבין כי יש הבדל עצום בין לייצר יין משובח ובין למכור יין משובח. לייצר יין מאוד פשוט למכור יין זו משימה לא פשוטה כלל וכלל. יקב הר אודם מיתג את בקבוקיו בתווית חדשה, עדינה יותר, קלאסית ואיכותית. צירף לשירותיו איש שיווק מקצועי וסוף סוף מקשיב למשרד יחסי הציבור שלו בראשות רעיה בלחסן אשר דואגת לעדן את האופי המושבניקי של מיכאל וחלוקת התפקידים הברורה ביקב עושה לו רק טוב.
רשמי הטעימה של היינות שנטעמו בארוע מובאים כאן כפי שטעמתי אותם ביום ההשקה באווירת החג של של משפחת אלפסי, מזג אוויר נפלא עם אוכל קליל של מסעדת קנטינה ועם המון אנשים שמחים.

קברנה סובניון 2007 (סדרת הר אודם):
יין בעל ניחוחות של פרי בשל, צבע אדום כמעט אטום, היין לעיס מאוד וחמאתי מאוד, עפיצות נעימה ממלאה את חלל הפה, היין עוצמתי ואחוזי האלכוהול הגבוהים 14.3 גורמים למתיקות שלא באמת קיימת ביין.
החבית תרמה ליין מעט טעמי טוסט קלוי וטעמי קקאו קלילים.
היין מתאים למנות של סטייקים עסיסיים, דגי טונה ולוקוס צרובים בגריל, ולצמחונים תבשיל של פטריות פורטובלו על בסיס שמנת ועשבי תיבול.

מרלו וולקני 2008:
היין מפיץ ניחוחות טובים של פירות שחורים בשלים, צימוקים,שזיפים מיובשים, ובאף יש תחושה של ריבתיות. בטעימה, היין פשוט לקח אותי למקום אחר ואם ציפיתי להמשך ריבתיות בגלל הטאנינים הרי שהמרלו הצפוני שוב התגלה כמרלו הפכפך. עפיצות ארוכה מידי, והאיזון החומצי מגיע לכוס אחרי דקות ארוכות של עירבול. מרירות קלה מתגלה בבליעה ואני מודה שיש כאלה שאוהבים את זה. אחוזי אלכוהול גבוהים מידי למרלו אשר הופכות את היין לבומבסטי מידי.
היין צריך לידו מאכלים עתירי שומן כמו שוק טלה, תבשילי כבש וקדרות.

יין שירז וולקני 2008 השקה ראשונה של היקב:
ענבי השירז נבצרו בגליל העליון. היין מפיץ ריחות פרחים. בטעימה, היין מתובל מידי ונותן תחושה של תבלינים חריפים (פלפל שחור,צ'ילי מיובש), פירות יער צעירים ודובדבנים מעט חמוצים ממלאים את חלל הפה. עפיצות נעימה משחררת בחלל הפה מעט, אבל מעט מידי לטעמי, טעמי שוקולד וחבל - שילוב של חריפות עם שוקולד בדרך כלל עושה טוב גם ליין וגם לאוכל.
חסר לי משהו ביין הזה ואני חושב שעוד קצת מחשבה ופחות ייעוץ טכנולוגי היו נותנים ליין קורטוב של נשמה שהייתה עושה לו רק טוב.

יין הדגל של היקב:
אלפסי 2006- בלנד קברנה ומרלו:
היין נמזג לכוסות מבקבוק מגנום.
יין עוצמתי ובעל שילוב מצוין של זנים אצילים. ניחוחות של פרי בשל, צבע אדום חזק. היין שמנוני ומחליק באופן מושלם בגרון. עפיצות נעימה וחומציות המאזנת את טעמי הריבה שהיין משחרר עם כל לגימה, יין לעיס מאוד וממכר מאוד.
אני לא אומר את זה הרבה אבל זה יין שלא צריך אוכל לידו.

שיכר דובדבנים:
אם כבר לסיים ארוחה טובה אשר הקינוח הוא עוגות שוקולד דחוסות או גבינות כחולות ללא ספק שיכר הדובדבנים מעפיל על כל דמוי פּוֹרְט שמייצרים בישראל.
חמיצות מאוזנת, מתיקות מרעננת. הקיץ הולך להיות מעניין אם נרסק לתוך "הייבול" קרח כתוש ושתי מנות של שיכר דובדבנים.

חזרה לתחילת העמוד

על מה יצא קיצפו:
רוגוב על יקב אמפורה
(לביקורת של רוגוב)

מאת: שף אלון גונן


לפני 150 שנה בדיוק חזה הרצל את המדינה היהודית, לפני 150 שנה שתל הרצל את זרעי הצבר העתידי, שהוא אחד ממיני הקקטוס. שמכונים בישראל סברס וילידי הארץ אף שאלו ממנו את שמו והם מכונים צברים, קרי מחוספסים וקוצניים מבחוץ אך רכים ומתוקים מבפנים, כמו פרי הצבר העסיסי.
אני מודיע בזאת קֳבָל עַם וְעֵדָה כי מבקר היין דניאל רוגוב בעל המבטא האנגלו סקסי שלא יעבור לעולם, בעל הג'נטלמניות האנגלית הקלאסית, מקבל סוף סוף במעמד כתיבת כתבתו על אמפורה את התואר "צבר". זהו רוגוב, אתה משלנו ולא תוכל להתחמק מזה עוד. הורדת הכפפות, המבט הישיר בעיניים, התקפה מהירה בכל החזיתות אשר לא מאפשרות לצד השני להתאושש מהאמירות הנוקבות שנאמרות בקול ובהתנשאות ראויה לאותם כאלה שבאים עם מזוודת הכסף וחושבים שהם יעוורו את עיינינו וירכשו את טעמנו. הצבר חי לו במדבר הצחיח ומסתפק במעט מים, מעט לחות. שורד כל מזג אוויר, כל רוח פתאומית שמגיעה ומנסה לעקור בכח את החלקה הקטנה שעליה שורד הצבר.

אז על מה יצא קיצפו:
אולי בגלל הזלזול בקולגות העיתונאים שהגיעו לארוע ההשקה.
אולי בגלל מחירו של היין.
אולי בגלל קבוצת הסלבס שעוטפות את היקב (רולן, ארקאדי, פרקר ועוד)
אולי בגלל ההצהרות של היקב כי הוא הולך להיות הדבר הבא (במחיר, באיכות ובמיתוג)
ואולי בגלל שהיין פשוט לא משהו. והנה הוא, כאותו ילד הולנדי שסתם באצבעו פרצה בסכר ובכך הציל עיר שלמה, מזהה רוגוב ניסיון השתלטות על התעשייה הצעירה והרעועה של יצרני היין בישראל, האם זה לא שוב גיידאמק או המיליארדר הברזילאי גומא אגיאר או המיליונר איגור לינשיץ שבאים ומנפנפים בכספם ואחרי תקופה נעלמים ומשאירים אותנו שוב פעורי פה.

האם הנפנוף בסדין האדום של אנשי היקב מול השור הוא לצורך התנשאות? לצורך התרסה? מה, אנשי היקב עם מערך יחסי הציבור שלהם והייעוץ החיצוני והארגוני שלהם לא יודעים שלהתעסק עם צבר זה לא פשוט? המלחמה "למי יש יותר גדול" לא עובדת עלינו.

אבל כמו שכתבתי אולי פשוט רוגוב לאחר שטעם את היין קבע כי הוא לא ראוי למחיר שמבקשים עליו,לא ראוי למיתוג ולא ראוי לצלוח את הציון שכולם אוהבים לקבל.
ואם בטעימה עסקינן אז טעמתי.
אני מניח שהיקב ישלח את היינות המדוברים ל wine spectator על מנת לראות איזה ציונים הם ייתנו ליין ולאחר קבלת התוצאות או שחלקינו יצטרכו לאכול את הכובע או שהתוצאות לא יפורסמו מעולם.

קברנה סובניון 2006 unica:
15.3 אחוזי אלכוהול
28 חודשי עץ אלון בחביות גדולות
יין בעל נוכחות מאסיבית הן בריח, הן בטעם והן בסיומת שלו.
היין מציף את הפה בטאנינים שמשתלטים על כל חלל הפה ולא מאפשרות לפרי לומר את דבריו. השימוש בעץ לתקופה ארוכה כל כך, מותירות תרכיז יין. ריכוז האלכוהול הגבוה לטעמי, מובילות את היין לא עם כבוד גדול לאצולת יקב זאוברמן, יקב אלכסנדר ולשאר עושי היין הבומבסטים שאולי מקבלים מדליות בגלל זה אבל לא מתאימים לשתייה של חובבי היין הקלאסיים שרוצים להנות מיין אלגנטי לצד אוכל טוב.

מרלו ברברה 2006 unica :
15 אחוזי אלכוהול
28 חודשי עץ אלון
83% אחוזי מרלו 17% ברברה

אני אתחיל עם שילוב הברברה ביין הזה:
זן הברברה הוא ענב כהה, בעל טאנינים די רכים אך עם חומציות גבוהה. את היין מוסיפים בדרך כלל לנבּיולו על מנת לצבוע אותו קצת ולתת לו טעמים ים תיכוניים של תבלינים (רוזמרין, אדמה ועוד).
לפני כמה שנים נטעו בכפר יובל ברברה וכנראה שהחלקה הייתה מיועדת להפיק ברברה איכותי מאוד ע"י דילול מאסיבי של השורות, זהו ענב שגדל מהר ונותן המון פרי.
הוספה של ברברה למרלו מכרם צובה עשתה ליין הזה לא טוב. ההתנגשות של הפרי הצפוני עם פרי המרלו המשובח מהרי יהודה הפגישה בין שני "ענקים" והם לא מסתדרים, בלשון המעטה.
היין גם פה מצטייר כיין בומבסטי, קשה לשתייה, לא נפתח גם אחרי חצי יום בבקבוק, ולא הצלחתי לזהות את טעמי הפירות האופייניים למרלו.


שיראז, מרלו, קברנה סובניון unica :
15 אחוזי אלכוהול
28 חודשי חבית אלון גדולות.
גם כאן משתלט העץ על הפירותיות המתבקשת מעירוב הזנים הנפלא הזה. גם כאן אחוזי האלכוהול קצת
מציפים את האף והזכירו לי שימוש ב "פופרס". יין שחור אטום ויפה למראה, שמנוניות בכוס אשר אמורה להעיד על חמאתיות בבליעה אך גם כאן הגרון מעט שורף מריבוי טאנינים ועץ. היין מורכב ולעיס ביותר, המחייב אותך כל הזמן לחשוב מה הוא מזכיר לך, איזה טעמים מסתתרים בו, מרב מחשבה קיבלתי קצת כאב ראש.

לסיכום: Le Roi est mort, vive le Roi
תם עידן היינן גיל שצברג שעושה פלאים ברקאנטי, תם עידן היינן דוד בר אילן שתקופתו באמפורה הייתה מרעננת וקרבה ליקב את דור הצעירים שהתאהב ביין אמפורה ופתח ליקב צוהר שרבים התקנאו בו.
אמפורה החדשה, עם היינן ארקדי פפיקיאן "מובילים את היקב לעידן חדש". יחי המלך החדש כולנו תקווה כי המלך אינו עירום.

חזרה לתחילת העמוד



עמוד ראשי | ביקורות | יינות לקיץ | יינות עולם
תמונות | תקנון האתר | צור קשר